ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
"הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה, רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - פסולה".
נחלקו הראשונים באיזה מקרה מדובר כאן:
רש"י מסביר שמדובר ב'מיטה שלמה', ובהמשך מסביר שהסוכה מיטלטלת יחד עם המיטה, כלומר, שהמיטה היא בעצם הסוכה ומשטח המיטה הוא קרקע הסוכה.
הראב"ד 2 מסביר שכל מחלוקת ת"ק ור"י היא רק בסוכה שעומדת על הארץ והמיטה תומכת אותה, כך שאם יזיזו את המיטה הסוכה תיפול, אבל אם הסוכה כולה בנויה על המיטה (כדברי רש"י) גם ר' יהודה יכשיר.
בגמרא נחלקו האמוראים בדעת ר' יהודה, האם הוא פוסל משום 'שאין לה קבע' או משום 'שמעמידה בדבר המקבל טומאה'. ונפקא מינה, אם נעץ שפודין של ברזל וסיכך על גביהן; דלמ"ד 'לפי שאין לה קבע' כאן ר"י יכשיר, ולמ"ד 'לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה' אף בזה יפסול ר' יהודה. ועל פי זה אומר שם אביי, שאם העמיד את הסכך לא ע"ג המיטה אלא ע"ג יתדות של עץ, והמיטות רק משמשות דפנות לסוכה – גם ר' יהודה יכשיר, שהרי יש קבע לסכך והיתדות אינן מקבלות טומאה.
(הרא"ש 3 מקשה על המ"ד שפוסל משום 'מעמיד בדבר המקבל טומאה', שלפי זה יוצא שאסור להעמיד את הסכך על עמודי אבן מפני ש'אין גידולו מן הארץ' וזה לא מסתבר. מקושיית הרא"ש משמע, שסובר שלמ"ד זה, כל פסולי הסכך כגון 'שאין גידולו מן הארץ' או 'מחובר' שייכים גם במעמידים.)
בהבנת הסוגיא מצינו כמה הסברים בראשונים:
רש"י מפרש, שמדובר בסוכה הבנויה על המיטה, ומכיוון שמיטה היא דבר המיטלטל - אין זו דירת קבע, ור' יהודה הפוסל הולך לשיטתו ש'סוכה דירת קבע בעינן' (ז:). ולמ"ד שר' יהודה פוסל משום 'מעמיד בדבר המקבל טומאה' - הרי המיטה מקבלת טומאה ואסור להעמיד בה את הסכך. רש"י מסביר שמאחר ועיקר הסכך הן מעמידיו, המעמיד בדבר המקבל טומאה – כאילו סיכך בו, לפי"ז יוצא שזהו פסול דאורייתא.
על הסברו של רש"י שואלים הראשונים:
א. התוס' 4 שואלים: לפי רש"י, ר' יהודה פוסל את הסוכה (למ"ד הראשון) כיוון שהיא מיטלטלת, ומה זה שונה מסוכה שבראש הספינה שכשרה גם למ"ד דירת קבע בעינן (אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דים), הרי גם היא מיטלטלת יחד עם הספינה.
ב. עוד שואלים התוס' מהגמרא בדף כג. שר' יהודה פוסל סוכה שע"ג בהמה משום שאסור לעלות לה ביו"ט וממילא אינה ראויה לשבעה. ואם פירושו של רש"י נכון, לשם מה הגמרא צריכה להסביר 'משום שאין עולים לה ביו"ט', שתפסל משום שהבהמה מיטלטלת ואין זו דירת קבע.
ג. הר"ן שואל, אם אכן הפסול הוא משום דירת קבע בעינן, הגמ' צריכה לומר בפירוש שר' יהודה לטעמיה, כמו שאומרת במקומות אחרים.
על השאלה הראשונה עונים התוס' בעצמם, שמאחר ויש רגילות לעשות גג ע"ג הספינה, למרות שהיא מיטלטלת זה נחשב קבע (וכן בעגלה אם יש רגילות לעשות לה גג, כגון קרון). ראיה לכך ניתן להביא מדברי רבנו יונה 5 שמותר לעמוד בהבדלה במוצ"ש למרות שבדר"כ צריך לשבת כדי שיהיה קביעות מקום (כמו בקידוש). והטעם הוא שבהבדלה אנו מלווים את שבת המלכה ובלווי מלכה מן הראוי לעמוד, לכן כאן העמידה היא הקביעות (ז"א שהרגילות נותנת גדר קביעות).
ע"פ זה מתרץ הנצי"ב 6 גם את השאלה השניה בתוס', שהגמ' בכג. מסבירה שהפסול הוא 'משום שאין עולין לה ביו"ט' ולא משום דירת קבע, מפני שמדובר בבהמה גדולה כמו פיל, ובפיל יש רגילות לשים עליו מבנים כמו סוכה ורגילות זו נחשבת קבע.
על השאלה השלישית אפשר לענות, שיש מקומות שהגמ' לא אומרת 'ר' יהודה לטעמיה' כיוון שזה פשוט וברור. לדוגמא: בדף י. בעניין סוכה ע"ג סוכה, הגמ' מעמידה במקרה שהסכך שבין הסוכות אינו יציב כ"כ כדי לשמש כקרקע לסוכה העליונה, ואם האדם יעלה לשם, לא יוכל לדור בה כבדירת קבע, וזו הסיבה שר' יהודה פוסל את העליונה ומכשיר את התחתונה, ואעפ"כ הגמ' לא אומרת 'ר' יהודה לטעמיה' כיוון שזה פשוט וברור.
התוס' 7 והרא"ש 8 מביאים את הירושלמי 9 שמספר על אנשי ירושלים שהיו משלשלין מיטותיהם ומסככים עליהן. ומכאן מוכיח הירושלמי, שטעמו של ר"י במשנה הוא משום שאין לה קבע, ואילו בברייתא של אנשי ירושלים מדובר שהיה י' טפחים מהמיטה לסכך. משמע מהירושלמי, שמותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה. ואת המ"ד 'משום שאין לה קבע' יש להסביר, שהכוונה היא שאין גובה י' טפחים בין המיטה ובין הסכך שעליה. דהיינו, אם סמך את הסכך על עמודי המיטה ואין י' טפחים מן המטה לסכך ר"י פוסל, ולשון הגמרא 'משום שאין לה קבע' - הכוונה שזו דירה סרוחה.
לפי זה מסבירים תוס' והרא"ש את דברי אביי, שר"י פוסל רק אם סמך את הסכך במיטה, אבל אם הסכך עומד גם ללא המיטה, אפילו אם אין י' טפחים מהמיטה לסכך הסוכה כשרה כיון שהמיטה היא ככרים וכסתות שאינם ממעטים בסוכה כדברי הגמ' בדף ד.
הרא"ש מוסיף שר"י כלל אינו חולק על תנא קמא, אלא בא לפרש את דעתו ולומר, שכאשר המטה והסוכה הם דבר אחד - המיטה ממעטת מגובה הסוכה, וממילא למרות שאביי אמר את דבריו אליבא דר"י הם להלכה, כיון שר"י מסביר את ת"ק.
הנפק"מ בין רש"י ותוס' היא, שלרש"י סוכה הבנויה על המיטה ומיטלטלת עמה – פסולה, אע"פ שהסכך גבוה י' טפחים מן המיטה, ולפי תוס' סוכה כזו תהיה כשרה. אמנם רש"י יכול להודות לתוס' לעניין הלכה, אבל אליבא דר"י רש"י סובר שהטלטול הוא חיסרון בדירת קבע. לפי זה נוכל להבין מדוע רש"י לא פירש כמו התוס', שהרי לפי התוס' הגמ' היתה צריכה לומר: 'איכא בינייהו שגבוהה י' טפחים מהמיטה לסכך, למ"ד שאין לה קבע הרי יש לה קבע, ולמ"ד לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה'. מתוך שהגמ' לא אמרה כך, הבין רש"י שגם למ"ד 'לפי שאין לה קבע' היא פסולה כיון שהיא מיטלטלת.
הרי"ף 10 מביא להלכה את דברי אביי למרות שהם נאמרו אליבא דר"י, וממילא אי אפשר לומר שהרי"ף מסביר כמו רש"י שר"י פוסל משום דירת קבע, שהרי הרי"ף פוסק שסוכה דירת עראי בעינן. לכן מסביר הר"ן את הרי"ף ע"פ הראב"ד שהובא לעיל, שהסוכה אינה מיטלטלת עם המטה אלא רק סמוכה עליה, ומאחר ויש רגילות להזיז מיטה ממקום למקום, זהו חיסרון אפילו בגדרי דירת עראי, כיון שאינה ראויה לשבעה, שהרי כל רגע יש חשש שיזיזו את המטה והסוכה תיפול.
עוד מסביר הר"ן ע"פ הראב"ד, שלמ"ד 'מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה' זוהי גזירה דרבנן, שאם יעמיד בדבר המקבל טומאה יבוא לסכך בו ממש. והראב"ד מקשה על עצמו, הרי מותר לבנות סוכה ע"ג אילן (אומנם אין עולין לה ביו"ט) ומדוע לא גוזרים שמא יבוא לסכך בו? ומשיב, שאין רגילות לסכך באילנות ולא צריך לגזור. שואל הר"ן, הרי וודאי שיש רגילות לסכך באילן, לכן נוטה הר"ן להסביר כמו הרמב"ן, שבסוכה ע"ג אילן, הסכך עומד על גבי הדפנות והדפנות עומדות על האילן, לכן האילן הוא רק 'מעמיד דמעמיד' לגבי הסכך, וב'מעמיד דמעמיד' לא גזרו. ע"פ זה מסביר הרמב"ן גם את דברי אביי, שאם נעץ כלונסאות במיטה, הסוכה כשרה לכו"ע גם למ"ד משום מעמיד בדבר המקבל טומאה, שהרי כאן המיטה היא 'מעמיד דמעמיד'.
לגבי שאלת הר"ן על הראב"ד ניתן לומר, שהראב"ד התכוון לגזע האילן שבו אין רגילות לסכך, ואין הכי נמי אם יסמוך את הסכך בענפים יהיה אסור.
להלכה:
הרא"ש בשם הירושלמי דוחה דין זה. גם הרי"ף שהביא את אביי להלכה יכול לסבור כמו הירושלמי, ואף אם נסביר את הרי"ף כמו הר"ן וממילא נצטרך לחשוש מלהעמיד בדבר המקבל טומאה, עדיין זהו דין מדרבנן. גם לרש"י שסובר שזהו פסול דאורייתא, הרי דבריו הם אליבא דר' יהודה, ואילו תנא קמא חולק על ר"י ומכשיר סכך העומד על דבר המקבל טומאה.
השו"ע 11 לא מזכיר כלל את הדין של מעמיד בדבר המקבל טומאה, רק בסימן תרכ"ט סעיף ז' לגבי סולם כותב שזהו ספק. ולפי אחד הפירושים, הספק הוא מדין מעמיד.
ישנן שלוש דעות באחרונים:
החזו"א 12 מוכיח שמה שהרמב"ן התיר מעמיד דמעמיד זה רק במקום שהמקבל טומאה מעמיד את הדפנות ועביד מעשה קרקע בעלמא. אבל את הסכך אין להעמיד בדבר המקבל טומאה ואפילו לא במעמיד דמעמיד.
המשנה ברורה 13 כותב, שלכתחילה יש להזהר מלהעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה ובדיעבד מותר, ואילו מעמיד דמעמיד מותר לכתחילה, כפשט דברי הרמב"ן.
ערוך השולחן 14 מכריע כמו הרא"ש, שאין שום איסור להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, ואין צריך לומר שמותר ע"י מעמיד דמעמיד, ומוסיף: "ולמה לנו להחמיר" וכן עיקר להלכה.
^ 1. סוכה כא:
^ 2. דף י בדפי הרי"ף או"ק א.
^ 3. פ"ב סי' א. ועיין קרבן נתנאל אות ג.
^ 4. ד"ה 'שאין'.
^ 5. רבינו יונה על הרי"ף, ברכות פרק שמיני.
^ 6. 'מרומי שדה', סוכה כא: ד"ה חד אמר.
^ 7. ד"ה שאין.
^ 8. פ"ב, סי' א.
^ 9. סוכה פ"ב ה"ב.
^ 10. דף י. בדפי הרי"ף.
^ 11. סוף סימן תר"ל.
^ 12. מועד סימן קמ"ג.
^ 13. תרכ"ט או"ק כב, תר"ל או"ק נט.
^ 14. תרכ"ט סעיף יט.
^ 2. דף י בדפי הרי"ף או"ק א.
^ 3. פ"ב סי' א. ועיין קרבן נתנאל אות ג.
^ 4. ד"ה 'שאין'.
^ 5. רבינו יונה על הרי"ף, ברכות פרק שמיני.
^ 6. 'מרומי שדה', סוכה כא: ד"ה חד אמר.
^ 7. ד"ה שאין.
^ 8. פ"ב, סי' א.
^ 9. סוכה פ"ב ה"ב.
^ 10. דף י. בדפי הרי"ף.
^ 11. סוף סימן תר"ל.
^ 12. מועד סימן קמ"ג.
^ 13. תרכ"ט או"ק כב, תר"ל או"ק נט.
^ 14. תרכ"ט סעיף יט.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.









