ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
ר' שמעון בן אברהם
ניגוד חריף יש בין פסוק זה לבין מה שהעיד משה בעצמו על עצמו בזמן שביקש הקב"ה להקדישו לנביא. וכך אמר אז משה: "לא איש דברים אנוכי... כי כבד פה וכבד לשון אנוכי". כיצד א"כ הפך משה מ"לא איש דברים" לבעל ספר "אלה הדברים"?
על כך עונה המדרש במשל:
לאדם שהיה מוכר ארגמן... הציץ המלך ושמע את קולו. קרא אותו ואמר לו: מה אתה מוכר? אמר לו: לא כלום. אמר לו: אני שמעתי את קולך, שהיית אומר, הרי ארגמן. ואתה אומר, לא כלום?! אמר לו: מרי, אמת, ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום. כך משה: לפני הקב"ה, שברא את הפה ואת הדיבור, אמר לו: "לא איש דברים אנוכי". אבל אצל ישראל כתיב בו: "אלה הדברים".
כאשר עומד משה לפני הקב"ה ומשווה את עצמו אל מה שנדרש ממנו, כאשר הוא יודע כי כבד פה וכבד לשון הוא מצד עצמו - הוא אומר: "לא איש דברים אנוכי". אבל כאן עומד הוא לאחר שקיבל עליו את שליחותו של הקב"ה, שהוא אשר "שם פה לאדם". עתה יודע הוא כי "איש דברים" הוא - לא מכוח עצמו אלא מכוחו של הקב"ה. ועל כן תחילת הנאום של "אלה הדברים" הוא "ה' א-להינו דיבר אלינו בחורב לאמור...".
דברי שלום (תשנ"ט)
לאחר שנסתיימה ההקפה של ארצות אדום ומואב, מודיע הקב"ה למשה כי החל מעתה מצווה הוא לכבוש את ארץ ישראל. "ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון... החל רש והתגר בו מלחמה".
למרבה הפלא, משה רבנו אינו מבצע את ההנחיה. במקום לפתוח במלחמה, פותח הוא במשא ומתן לשלום. ואכן בעלי המדרש, ואף הפרשנים, תמהים על התנהגותו של משה: מדוע עבר על מצוות ה'? ואף אם נאמר שהציווי לפתוח בשלום - שנאמר להלן בפרשת שופטים - אמור גם במלחמת מצוה, הרי שם מדובר על שלום של קבלת ריבונות ישראל ושבע מצוות בני נוח, ולא במעבר שקט גרידא!
מן הסיבה הזאת מפרש הרמב"ן, שאכן מלכתחילה לא רצה משה רבנו לכבוש את עבר הירדן, ולא רצה אלא מעבר. ואילו הציווי הא-להי לפתוח במלחמה בא רק לאחר שנתקבלה תשובתו השלילית של סיחון. לפיכך שני הפסוקים של הציווי הם הקדמה לכל הסיפור שבהמשך, וזהו אותו הציווי המופיע בפסוקים שלאחר מכן.
מלבד הדוחק שיש בדרך שבה מבאר הרמב"ן את סדר הפסוקים והמאורעות, עיון במדרשי חז"ל מראה שרובם ככולם מפרשים אחרת. לדעת חז"ל, המובאת גם ברש"י, הציווי הא-להי קדם לשליחתם של מלאכי השלום. מלאכים אלו נשלחו ביוזמתו של משה, למרות אותו ציווי. אך הקב"ה, לא זו בלבד שאינו מתרעם על כך, אלא להיפך, הוא מסכים עמו.
מדוע נהג כך משה? רש"י מבאר על פי המדרש, שזהו פירוש הביטוי "ממדבר קדמות" - מהנהגתו של הקב"ה, שקדם לעולם, ומנתינתה של התורה, שקדמה לעולם. משני מקורות קדומים אלו למדנו להקדים שלום אפילו למלחמת מצוה. הנהגת ה' מתבררת ביציאת מצרים. למרות שידע הקב"ה בוודאות שפרעה לא ישמע - שלח אליו את משה לנהל משא ומתן. כך היה גם במתן תורה. למרות שידע הקב"ה בוודאות שאף אחד מן העמים לא ירצה לקבל את התורה, פנה אל כל אחד מן העמים וניהל עמו משא ומתן על נתינת התורה.
גם כאן נהג משה בדרך זהה. הציווי הא-להי, לא זו בלבד שהיה חד-משמעי בחיובו, הוא אף לא הניח מקום לספק שאכן כך יתרחש בפועל. משום כך פונה משה ומציע לסיחון את הצעת השלום הנדיבה ביותר שיכול היה להציע. הוא ידע בוודאות שה' יקשה את רוחו ויאמץ את לבבו. דווקא משום כך, לא חשש מלהציע הצעת שלום הנוגדת במפורש את הציווי הא-להי. ורק משקיבל תשובה שלילית שלוותה בכינוס הצבא ובהכרזת מלחמה - יצא להילחם בו.
לקח מוסרי גדול יש כאן לתחומים רבים של החיים. מאבקים רבים נכונו לו לכל אדם ואדם. לא מעטים הם רשעים ובעלי אגרוף, עושי עוול ורומסי צדק. אין ספק כי כל אדם היכול להילחם ברשעה, נתבע לנהוג כך בכל כוחו. אבל לפני צאתו למאבק - צודק והכרחי ככל שיהיה - טוב יעשה אם יפתח בדברי שלום, גם אם להם שום סיכוי להשפיע (עי' משנה ברורה, סי' א' סעי' א', בה"ל ד"ה ולא).
פנו וסעו לכם (תש"ס)
"פנו וסעו לכם, ובואו הר האמורי ואל כל שכניו... ראה נתתי לפניכם את הארץ. בואו ורשו את הארץ...". דברים אלו של משה רבנו, חותם נעים מונח בהם. הביטוי "בואו ורשו" אינו נשמע כקריאה למלחמה עקובה מדם אלא כהזמנה למסע טיולים. יתירה מזאת. נחמה לייבוביץ' ע"ה עמדה על הביטוי "לך" או "לכם", שפירושו הוא דבר נעים ומועיל לאדם ולא דבר הנכפה עליו מבחוץ לטובת המצווה. כאשר הקב"ה אומר לאברהם אבינו: "לך לך מארצך" - מפרש רש"י על המקום: "להנאתך ולטובתך", כלומר: לך למען עצמך, לטובתך. גם בפרשת המרגלים אומר הקב"ה למשה: "שלח לך ", ואף שם מפרש רש"י: "לדעתך", כלומר, למען האינטרסים שלך. גם הציווי שנאמר לאברהם אבינו: "ולך לך אל ארץ המוריה" - מתברר בדיעבד כדבר שבא לטובתו של אברהם. כאן מצווה הקב"ה: "פנו וסעו לכם ". ואף כאן עלינו לפרש: "להנאתכם ולטובתכם". וכך יתפרש גם הפסוק בהמשך: "רב לכם סוב את ההר הזה, פנו לכם צפונה".
תמוהים הם הדברים, לכאורה. הרי ארץ ישראל מלאה היתה בשבעה עממים גיבורים וחזקים, וביניהם ילידי הענק. האם כיבוש הארץ הוא כל כך קל ופשוט? הרי בכל מקום למדנו כי ארץ ישראל נקנית בייסורים, ובלי נכונות לעמוד בייסורים לא ניתן לקנות את הארץ קנין אמיתי!
שתי תשובות ניתן לענות על שאלה זו. הראשונה מתבססת על דיוק בפסוקים. הציווי המקורי הוא: "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי...". ובהמשך, בקדש ברנע, נאמר: "באתם עד הר האמורי". היכן הוא "הר האמורי"? רש"י מפרש: "דרך ערד וחרמה", שהוא השער הדרומי של ארץ ישראל. הנצי"ב מסביר, שאילו זכו ישראל ולא חטאו בחטא המרגלים, היו נכנסים לארץ דרך הר האמורי, מבלי לסבוב את ארץ אדום. דרך זו - קלה היא בהרבה. אילו היו הולכים בה, ייתכן שלא היו נדרשים לעמוד במלחמה כה קשה, כפי שהיתה בימיו של יהושע בן-נון. אך משחטאו בחטא המרגלים ולא זכו להיכנס לארץ בדרך הקלה, המשולה לטיול, נאלצו לקנות את הארץ בדרך הקשה, תוך שהם סובבים את ארץ אדום ומגיעים לארץ ממזרח.
על תשובה זו ניתן להוסיף עוד נופך. כאשר עבד יעקב אבינו ברחל אמנו שבע שנים, נאמר: "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". האהבה מעמידה את הקשיים באור אחר לגמרי. אצל האוהב, כל מחיר אינו יקר מדי כדי להשיג את ידה של רעייתו. כך גם ביחס לארץ ישראל. אם עם ישראל היה מקיים את הציווי "פנו וסעו לכם" ומרגיש עד כמה אהובה ויקרה היא המתנה שהוא מקבל מאת הקב"ה, היה מוכן לשלם תמורתה כל מחיר. או אז - גם אם היה מתייסר בייסורים קשים - היה מרגיש כמי שהקב"ה מזמין אותו ואומר לו: "בואו ורשו את הארץ". ומשלא זכו למדריגה זו של אהבת הארץ, ואף מאסו בארץ חמדה, ממילא הפכו אותם קשיים להיות ייסורים של ממש. ועם זאת מקובלנו, שלאחר שארץ ישראל נקנית בייסורים, בכך היא נקנית קנין ממשי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
