ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת החמה
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- אסטרונומיה וזמנים בהלכה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
הלוח העברי נדרש לבצע התאמה בין הירח לשמש. עקב כך מחושבת שנת החמה אל מול שנת הלבנה. המקור הראשון לאורכה של שנת חמה הוא שמואל בגמרא, הידוע כתקופת שמואל, ושם מוזכר כי אורך שנת חמה הוא 365 ימים ורבע. אולם, הלוח העברי למעשה לא מסתמך על קביעה זו של שמואל (מה גם שאינה מדויקת מבחינה אסטרונומית), אלא על חשבון אחר, מדויק יותר (יש המייחסים (הרמב"ם) את החשבון לרב אדא ועל כן הוא נקרא תקופת רב אדא). על כל פנים, מאחר וחשבון זה התקבל בשלב מאוחר לשמואל, כבר נתקבעה המסורת שאת הנושאים הקשורים אך ורק לחמה, נוהגים להכריע כדעת שמואל. חשוב לציין, כי הלוח ושאר דיני מועדים, אינם מתחשבים כלל וכלל בתקופת שמואל.
לפי תקופת שמואל שנת חמה היא 365 יום ו-6 שעות. השנה מחולקת ל־4 תקופות של 91 יום ו־7.5 שעות. מה שאומר שתחילת תקופת ניסן מתאחרת בכל שנה ביום ו-6 שעות. בכל 28 שנים התקופה מתחילה בדיוק באותו יום בשבוע ובאותה שעה, וכך מסתיים מסלול מסונכרן של הלוח העברי עם שנת החמה לפי תקופת שמואל.
קביעת הברכה מבוססת גם על ההנחה שצדק רבי יהושע בן חנניה במחלוקתו עם רבי אליעזר בן הורקנוס, בשאלה האם העולם נברא בניסן או בתשרי. זאת, על אף שבמקומות אחרים (לדוגמה, בתפילות הימים הנוראים), מתייחסים דווקא לתשרי כחודש שבו נברא העולם.
כפי שצוין, על אף שהברכה מתייחסת לכאורה לאירוע אסטרונומי ממשי (מיקומה של השמש), הרי שאין לה כל משמעות כזו (אולם יש שיטות שלפיה הברכה מתייחסת לאירוע חד פעמי שהיה כשחז"ל קבעו את מניין השנים ותיקנו את ברכת החמה). זאת, מתוקף העובדה שהיא מחושבת, כאמור, לפי "תקופת שמואל" הממוצעת בלבד, ולא לפי "תקופת רב אדא", המדויקת יותר. לאור זאת, מבינים רבים את הברכה לאו דווקא כמתייחסת למאורע שמימי ספציפי, אלא כאמירה סמלית, בניסיון לקבוע זמן שבו ניתן יהיה לברך על התפעלותנו ממאורות השמיים. יש הרואים זאת כחלק מן הסמכות ההלכתית של חז"ל, שיש לקבלה גם אם הטעם לדבריהם אינו רלוונטי, כדי למנוע פריצת גדר. בנוסף, יש שהטעימו את הברכה על דרך הסוד (כדוגמת הרבי מליובביץ').
זמנה של הברכה
לאור תלותה של הברכה בשנת החמה בלבד, דווקא התאריך הלועזי שלה קבוע באופן יחסי, והוא 8 באפריל - במאה ה-20 והמאה ה-21, 9 באפריל - במאה ה-22, שוב כנגררת מהטעות באורך שנת החמה).
הדרך למציאת השנה שמברכים בה ברכת החמה, על פי לוח העברי, היא פשוטה: יש לקחת את התאריך העברי המלא (לדוגמה, התאריך העברי המלא בשנת 2006 הוא 5766), להחסיר 1, ולחלק ב-28. אם המספר מתחלק ללא שארית, הרי שבשנה זו יש לברך.
הפעם האחרונה שבה נאמרה הברכה היא ב-ד' בניסן ה'תשמ"א (8 באפריל 1981), והפעם הבאה תהיה ב-י"ד בניסן – ערב פסח ה'תשס"ט (8 באפריל 2009). הברכה מתקיימת בימי רביעי בלבד, אחת ל-10,227 ימים (שהם 28 כפול 365.25 ימים).
מועדי קיום הברכה בין המאה ה-18 לבין המאה ה-22:
כ"ז באדר ב' ה'תס"א - 6 באפריל 1701
ז' בניסן ה'תפ"ט - 6 באפריל 1729
ט"ז בניסן ה'תקי"ז - 6 באפריל 1757
כ"ו בניסן ה'תקמ"ה - 6 באפריל 1785
המאה ה-19 ז' בניסן ה'תקע"ג - 7 באפריל 1813
ט"ז בניסן ה'תר"א - 7 באפריל 1841
כ"ו בניסן ה'תרכ"ט - 7 באפריל 1869
ה' בניסן ה'תרנ"ז - 7 באפריל 1897
המאה ה-20 י"ד בניסן ה'תרפ"ה - 8 באפריל 1925
כ"ג בניסן ה'תשי"ג - 8 באפריל 1953
ד' בניסן ה'תשמ"א - 8 באפריל 1981
המאה ה-21 י"ד בניסן ה'תשס"ט - 8 באפריל 2009
כ"ג בניסן ה'תשצ"ז - 8 באפריל 2037
ב' בניסן ה'תתכ"ה - 8 באפריל 2065
י"ב בניסן ה'תתנ"ג - 8 באפריל 2093
המאה ה-22 כ"א בניסן ה'תתפ"א - 9 באפריל 2121
ב' בניסן ה'תתק"ט - 9 באפריל 2149
י"א בניסן ה'תתקל"ז - 9 באפריל 2177
דעות אחרות לגבי זמן הברכה
ישנן דעות אחרות לגבי הזמן בה צריכה להיאמר ברכת החמה, והן מבוססות כנראה על גרסאות שלא גרסו את דברי אביי בגמרא. שריד לכך אנו מוצאים ברי"ף שלא מזכיר את דברי אביי. סידור רס"ג ורבנו בחיי על בפרשת בראשית א' יד, כותבים שיש לברך על החמה בתקופת תמוז, כאשר החמה בתוקפה. הערוך מביא בערך חמה פירוש נוסף למקובל, שעל פיו מברכים את הברכה כשרואים את השמש לאחר שלושה ימים מעוננים שבהם לא נראתה השמש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
