- ספריה
- כללי ברכות
הלכה א, 1 - אף כשנצרך לברך בתחילה על הטפל לא יברך עליו בסוף
כתבתי בהערה: אם בירך על הפתיתים ורק אח"כ הביא תוספות שלא חשב להביאם וגם אינו רגיל להביאם, כשיביאם יצטרך לברך עליהם, שכל זמן שלא היו לפניו בעת הברכה על העיקר, לא נפטרו (מ"ב ריב, ד). אבל לא יברך אחריהם ברכה אחרונה, הואיל ובפועל אכלם כטפלים. ע"כ. ואף שבשעה"ב טו, הערה י, הביא זאת כמחלוקת, שלשועה"ר כיוון שבירך עליו בתחילה יברך עליו גם ברכה אחרונה. ואילו לשולחן הטהור, כיוון שאכלם כטפל אינו מברך עליהם ברכה אחרונה. וכן דעת ברכת הבית, וברכ"ה ח"ג י, 5. למעשה נראה יותר כדעה שאין לברך על הטפל ברכה אחרונה. ואף אם אין אפשרות להכריע בסברה, בכל אופן מכלל ספק לא יצאנו, ולכן לא יברך על הטפל.
המתכוון לאכול פתיתים כמו שהם ונמלך להוסיף בהם קטשופ
כתבתי בהערה: "בירך על הפתיתים ורק אח"כ הביא את התוספות - אם בעת שבירך על הפתיתים חשב להביא את התוספות או שהוא רגיל בכך, בברכה על הפתיתים פטר אותם. אבל אם לא חשב להביאם וגם אינו רגיל בכך, כשיביאם יצטרך לברך עליהם, שכל זמן שלא היו לפניו בעת הברכה על העיקר, לא נפטרו (מ"ב ריב, ד)". וצריך עיון מה הדין כאשר מדובר בקטשופ שהוא רוצה לערב ממש בתוך הפתיתים. שלכאורה אם לא הסיח דעתו מלאכול עוד פתיתים, יכול לצרף לפתיתים הבאים גם קטשופ, ואם כן מדוע שלא יוכל לצרף גם לפתיתים שלפניו קטשופ. כי אולי רק אם חשב לאכול את הפתיתים שלפניו בלבד, אם יוסיף בהם עוד קטשופ יצטרך לברך. ואולי אפילו בזה, אם הוא מערב את הקטשופ ממש בתוך הפתיתים, אין צריך לברך עליו, כי הוא בטל ממש בפתיתים ולא רק מדין טפל הנגרר אחר העיקר. ומספק לא יברך.
הערה 2 והלכה ג - האם אפשר לברך על הטפל לפני שיברך על העיקר
כשאין ספק שהעיקר פוטר את הטפילה, כמו למשל באורז עם צימוקים ושקדים, אף שהצימוקים והשקדים ניכרים - הם ממש טפלים, ולכן אין לברך עליהם. ואם בירך עליהם אחר שבירך על האורז, זו ברכה לבטלה (מ"ב קסח, מג, סדבה"נ ג, ז).
ונחלקו האחרונים אם מותר לאכול מן הטפל לפני שיאכל מהעיקר, כדי שיברך גם על הטפל, כגון שיקח צימוק אחד ממה שמעורב באורז ויברך עליו תחילה 'העץ'. לדעת רבים משמע שזו ברכה שאינה צריכה (כך משמע מהריטב"א, מ"א ריא, ט, מ"ב ריא, כח). ולר"ח עטר, מותר לכתחילה ליקח צימוק ולברך עליו, שכל שאינו אוכלם יחד אין בזה ברכה שאינה צריכה. ולשועה"ר ריב, ח, ואבה"ע, עדיף ליקח בתחילה צימוק ולברך עליו כדי לברך עליו את ברכתו המיוחדת. ולהר צבי א, ק, אם עשה זאת בשבת כדי לזכות במאה ברכות, מותר. ועיין בשעה"ב טו, הערה יז, וברכ"ה ח"ג י, ב. ולהלכה אפילו בשבת לצורך מאה ברכות אין נוהגים לברך על הצימוק בנפרד, שהואיל ובאמת אינו רוצה לאכול את הצימוק בנפרד, הרי זו ברכה שאינה צריכה.
אמנם נראה פשוט שאם ירצה לאכול צימוקים מצד עצמם, או לפני שיאכל מהאורז, או לאחר שיסיים את האורז (ולא שהוא רוצה לאוכלם מפני שנותרו לו במקרה בצלחת כמה צימוקים מהתערובת), יברך עליהם 'העץ' (כמבואר במ"ב קסח, מו). וצ"ע אם ירצה לבודד מתוך האורז שכבר בירך עליו איזה צימוק, כדי ליהנות מטעמו, וכן אם ירצה לבודד חתיכת פרי מהגלידה או חתיכת זית מהסלט כדי לאוכלה לבדה וליהנות מטעמה, האם רצונו ומעשהו לבודד את הטפל עושה אותו לעיקר וגורם שיתחייב בברכה, או שמא הואיל והצימוק נועד להטעים את האורז, גם כשהוא אוכלו לבדו, כיוון שהוא נמצא באמצע אכילת האורז, הרי שבפועל הצימוק מטעים במידה מסוימת את האורז. ונראה שרק כאשר ברור שהוא רוצה לאכול את הצימוק לבדו, בלא קשר לאורז, כגון שיש הפסק בין אכילת האורז לאכילת הצימוק, יברך על הצימוק. וכן על חתיכת הזית שבסלט או חתיכת הפרי שבגלידה.
כאשר צריך לאכול את הטפל לפני העיקר, מה יברך על הטפל?
הרוצה לשתות יין וקשה לו לשתותו על קיבה ריקה, ולשם כך הוא אוכל לפניו מאכל נוסף, כמו מזונות או פירות, כתב בתה"ד לא, עפ"י או"ז, שיברך על אותו מאכל 'שהכל', שהואיל והוא טפל איבד את ברכתו המיוחדת. (ואף שאין לאכול את הטפל תחילה, כדי שלא לגרום לברכה שאינה צריכה, כאן שזהו סדר אכילתו, אין בזה ברכה שאינה צריכה, רק שהטפל איבד את ברכתו המיוחדת). וכ"כ הרמ"א ריב, א, והט"ז ז.
אולם דעת המ"א ריב, ד (בדעת האו"ז), וערוה"ש ד, שדין זה הוא דווקא כאשר ברכת העיקר 'שהכל', כמו למשל בשותה ויסקי ורוצה לאכול לפניו מזונות או מלפפון חמוץ, שאז יברך על הטפל שאוכל תחילה 'שהכל' ויפטור בזה גם את העיקר. אבל אם ברכת העיקר אחרת, כגון שהעיקר הוא יין, יברך על הטפל את ברכתו, 'מזונות' או 'האדמה', ואח"כ יברך 'הגפן' על היין.
ולדעת ב"י, פר"ח וגר"ז סבה"נ ג, יג, אם אוכל את הטפל תחילה, גם אם ברכת העיקר 'שהכל', מברכים על הטפל את ברכתו. וכ"כ למעשה בספרי זמננו (שש"כ נד, הערה סז; ברכ"ה ח"ג י, יד; שעה"ב לב, הערה יב).
הלכה ג, 3 - מה הדין כשיש ספק בין אדמה לעץ, ובין אדמה למזונות
כשיש ספק בין אדמה לעץ, כתבתי שיברך 'האדמה'. ואמנם משעה"צ רח, טז, משמע שיברך 'שהכל', אולם בפשטות נראה שהואיל וברור שהוא יוצא ב'האדמה', והיא ברכה מבוררת יותר, עליו לברך 'האדמה'. ועיין ברכ"ה ח"ג י, 130; ושעה"ב טו, הערה כ.
ואם יש ספק בין מזונות של אורז להאדמה, אף שבדיעבד אם בירך 'מזונות' יצא, ש'מזונות' פוטר הכל חוץ ממים ומלח (שעה"צ רח, לא), וכן אם יברך 'האדמה' פוטר בדיעבד אורז (מ"ב רח, כו). מ"מ בזה נראה יותר לברך 'שהכל' וכפי שמשמע משעה"צ רח, טז. משום שאף כי 'האדמה' בוודאי חל גם על אורז, מ"מ כאשר התעלה להיחשב 'מזונות' יצא מגדר פרי, ורק על דרך הדרש, כאשר מעמיקים בעניין מבינים שאכן האורז גדל באדמה ולכן ברכת 'האדמה' פוטרתו, אבל בפשטות אינו נקרא פרי. ולכן עדיף במצב של ספק לברך 'שהכל', שבוודאי האורז בכלל 'שהכל נהיה בדברו'.
רוב מול עיקר
אם ברור שאחד המינים שבתערובת הוא העיקר, אף שהוא מיעוט, מברך עליו. וכפי שפסק בשו"ע רג, ז, לעניין בשמים ודבש, שמברך על הבשמים, וכתב מ"ב יג, אף אם הדבש רוב. וכ"כ בבאו"ה ריב, א, עפ"י דה"ח.
וכאשר יש שני מינים חשובים, שאין אחד מהם נועד לטבל את חבירו, אלא שמין אחד הוא הרוב והמין השני חשוב יותר. יש סוברים שהולכים תמיד אחר הרוב. ורק כאשר הם שווים, לא"ר הולכים אחר החשוב, ולרשב"ץ מברכים את הברכה הבסיסית יותר, כגון בין יין ושכר, מברכים 'שהכל' (עיין ברכ"ה ח"ג י, 130). וכ"כ בספר וזאת הברכה ע' 93 ובירור כ-ב, בשם אחד מגדולי הדור, שבכל אופן הולכים אחר הרוב, כדיני רוב ומיעוט, שהמיעוט בטל כאילו אינו קיים.
אולם נראה שכוונת הפוסקים שהולכים אחר הרוב הוא רק כאשר אין ברור שהמיעוט עיקר, וכך משמע משועה"ר רד, יז, ומ"ב ריב, א. וכ"כ באול"צ ח"ב יד, כט-ל. וכ"כ בשעה"ב טו, יא, ושם בהערה כב, הביא צדדים לעניין.
ונראה לפי"ז שאם עשו קציצות בשר עם הרבה אורז או ירקות, גם אם הבשר מיעוט, כיוון שהוא חשוב יותר, מברך על הקציצה 'שהכל'. לעומת זאת כתב ב'כיצד מברכים' ע' לח, שבקציצה מבשר ואורז הולכים אחר הרוב, וכ"כ בפס"ת ריב, 100. ואין נראה, שהואיל והעיקר הוא הבשר ועל כן שמה 'קציצת בשר', ברכתה 'שהכל'.
וברב פעלים ב, לג, כתב שעל אורז שמעורב עם חתיכות בשר קטנות מברך 'מזונות'. ונימק זאת משום שהבשר נועד להטעים את האורז ועיקר המגמה לשבוע מהאורז, ועוד שהאורז הוא רוב. ונראה שבקציצת בשר, גם הבא"ח יסכים שברכתה 'שהכל' למרות שהאורז רוב. ועיין בילקוט יוסף ריב, ה, שביאר כך את הבא"ח.
ועיין בשעה"ב שם הערה כא, שהרוב קובע רק כשהוא ניכר לעין, כי אין כאן כללי רוב ומיעוט כמו בתערובות, אלא כפי הנראה לאדם. ודבריו נראים, ושלא כוזה"ב שם.
הערה 4 - תערובת שכל מין ניכר בה, מחלוקת אם הולכים אחר הרוב
הרחבת ההערה: כתב ח"א נא, יג: "עירב שני מינים שאין ברכותיהן שוין, כגון בפה"ע או בפה"א וכיוצא בו, אע"פ שבא ליתן טעם, הולכין אחר הרוב, ומברך עליו. ודוקא בעניין שאין ניכר, אבל אם כל אחד ניכר לעצמו ואינו נעשה לטפל, מברך עליו כל אחד ברכתו הראויה לו". וכך פסק בא"ח פנחס יז: "שאר מינים שעירבן זה בזה, אם כל אחד ניכר לעצמו, מברך על כל אחד ברכה הראויה לו, ואם נתמעכו ונדבקו זה בזה, הולכין אחר הרוב, ומברך על הרוב ופוטר השני".
לעומת זאת, לדעת פמ"ג יברך על הרוב. וחשש בשעה"צ ריב, ב, לדעתו וכתב שספק ברכות להקל. ובבאו"ה שם כתב, שאם ירצה לחוש לח"א ימעך את המיעוט כדי לערבו יותר בתוך הרוב. וע' פס"ת ריב, ד, שהדוגמא למחלוקת זו היא בסלט פירות, שניכר מה בננה ומה תפוח עץ וכיוצא בזה.
ולשועה"ר רד, יז, דעת ביניים: "אם לא נתבשלו יחד, ועירבן לאוכלן יחד, אין הולכים אחר הרוב אלא צריך לברך על שניהם... אלא א"כ אחד מהם עיקר אצלו והשני אינו אלא לתקן ולהכשיר אכילת חבירו, שאז גם בנתבשלו יחד מברך על העיקר אף אם הוא המועט". ונראה שכל דבריו כאשר ניכר כל מין שבתערובת לעצמו, וכך משמע מערוה"ש ריב, א.
וכיוון שיש בזה מחלוקת, האם מיעוט הניכר טפל לרוב, כגון בסלט פירות, לפיכך נכון לצאת מהספק על ידי שיפריד בתחילה כל מאכל לבדו, ויכוון ליהנות מכל מאכל בנפרד, וכך יוכל לברך על כל מאכל את ברכתו, ואח"כ ימשיך לאכול את הסלט בתערובתו. וכ"כ בפס"ת ריב, ד, ושם בסעיף ו' לעניין חמין.
ובפס"ת ריב, ד, הוסיף, שאם יאכל קודם מהרוב, יכוון במפורש שלא לפטור את המיעוט, ואם אכל מהמיעוט אין צריך זאת. ולא כתבתי כך, מפני שברור שאם הוא מתכוון לברך על שני המינים, שאין הוא מתכוון לפטור בברכה שהוא מברך על המין הראשון את המין השני, שכ"כ פמ"ג פתיחה ד', ורב פעלים ב, כז. ואין לחוש כאן לברכה שאינה צריכה, הואיל והוא עושה זאת כדי לצאת מספק. וכ"כ בוזאת הברכה סוף בירור כט. ולכאורה גם באו"ה היה צריך להסכים להצעה זו שיבודד בתחילה כל מין לעצמו ויברך עליו בנפרד, ותימה מדוע לא הציע זאת אלא הציע למעכם כדי שיהיו תערובת גמורה ויברך עליה את ברכת הרוב. וביאר ב'וזאת הברכה' שלא הציע לבודד כל מין ולברך עליו כי מצא הצעה טובה יותר, אבל בעקרון אף הוא מסכים שאין בזה חשש ברכה שאינה צריכה. וצ"ע (כי יותר קשה למעך את התערובת מאשר לברך על כל מין בנפרד).
סלט וולדורף
סלט וולדורף, שעשוי מפירות מגוררים - תפוחים, אננס, אגוזים וסלרי עם מיונז, כיוון שקשה להפרידם שהם דבוקים במיונז, וגם אין כל מין ניכר לעצמו, הברכה נקבעת לפי הרוב (שעה"ב כג ברשימת המאכלים, 'כיצד מברכים' ע' כא). ואם יש ספק מה הרוב, יברך 'האדמה', שהיא פוטרת בדיעבד גם את פירות העץ.
הלכה ד - תערובת דגן - קציצת דג או בשר
על קציצת דג שיש בה קמח מברכים 'שהכל'. כ"כ ב'כיצד מברכים' ע' לז, ושעה"ב פכ"ג רשימת המאכלים 660, ופס"ת רח, ה, ובוזאת הברכה ע' 249. אמנם בברכ"ה ח"ג י, נח, ואול"צ ח"ב יד, יט, כתבו לברך 'מזונות', מצד "כל שיש בו". אולם למעשה נראה לברך 'שהכל', שכן העיקר הוא הדג או הבשר. בנוסף לכך, אחר שיש ספק בין 'שהכל' ל'מזונות', הכלל הוא שמברכים 'שהכל'. ויש להוסיף שפעמים רבות קשה לפטור את הספק, כי אף מי שבישל את הקציצה אינו יודע מדוע כתוב במרשם להוסיף קמח או פירורי לחם.
עניין החמין מבואר היטב בפס"ת ריב, ו.
הלכה ה - שניצל
אמנם י"א שברכתו 'מזונות', שכן מטרת הציפוי להטעים את הבשר, וכ"כ אול"צ ח"ב יד, יט, ברכ"ה ח"ג י, נט-ס, פתה"ל ז, כח. וי"א שרק אם הציפוי עבה ברכתו 'מזונות', וכ"כ בוזאת הברכה בירור יט. וי"א שאם הציפוי עבה יברך שתי ברכות, וכ"כ בקרן לדוד נד, ולהורות נתן ה, ו.
אולם למעשה, יש לברך 'שהכל', שכן המזונות הם תוספת חיצונית מועטה יחסית שאינה מעורבת בתוך המאכל (ואמרו כל שיש בו מחמשת מיני דגן). ועיקר עניינה להטעים את הבשר ולא לתת את טעמה העצמאי. ועוד, שחלק מייעודו של הדגן שם הוא לשמור על הבשר שלא יתייבש. וכך פסקו למעשה רוה"פ, כ"כ שבט הלוי ד, קסא; חשב האפוד ג, עב; ילקוט יוסף רד, ב. וכך מסרו בשם הרב אויערבאך והרב אליהו. ועיין בשעה"ב פרק כ"ג רשימת המאכלים 730 שהביא דעות רבות שברכתו 'שהכל'.
וגם מי שאינו מקבל את הסברה לברך על השניצל 'שהכל', מ"מ יודה שיש כאן ספק, ואם כן לכל הפחות מחמת הספק צריך לברך 'שהכל'.
שטרודל
מפני ביאורו הבהיר, נצטט את דברי הגר"ז בסדבה"נ ג, ז: "עיסה שיש בה מילוי בשר ודגים וגבינה ופירות וכיוצא בזה, נעשה המילוי טפל לעיסה ונפטר בברכת העיסה. ואפילו המילוי רב מאוד, ועיקר הכוונה בעיסה זו לאכילת המילוי, מאחר שמתכוון ותאב גם כן לאכילת העיסה, הוי עיסה עיקר. ואין צריך להחמיר ליקח קצת המילוי מן העיסה ולברך עליו, כי הוא ברכה לבטלה, שבירך על העיקר ופטרו".
בלינצ'ס
כתבתי שגם כשהמילוי לא טוגן עם הבצק, כיוון שאינו רוצה להפרידם, מברך 'מזונות' ופוטר את המילוי. וגם בשעה"ב כג, רשימת המאכלים, כתב כעיקר שברכתו 'מזונות', אמנם הביא דעה שאם מעטה המזונות דק מאוד, והמילוי חשוב, גם על המילוי צריך לברך. ולא הזכרתי דעה זו מפני שבדרך כלל הבצק חשוב ולכן ברכת הבלינצ'ס 'מזונות'. ואינני מכיר בלינצ'ס אחר.
וכל זה בתנאי שהבצק נועד לטעם ולא כדי לדבק בלבד. אמנם אם יעשו בצק דק מאוד והמילוי יהיה רב מאוד, מעבר למקובל, אכן יהיה בזה ספק, ואזי כפי שנתבאר בהלכה ב' ובהערה 1, יש להפריד תחילה את המאכלים ולברך על כל אחד בנפרד. (ועיין להלן על קרם שניט).
בוטנים אמריקאים
עיין בשעה"ב פרק כ"ג רשימת המאכלים, שיש סוברים שברכתם 'האדמה', אך הנראה להלכה כפי שכתבתי, שברכתם 'מזונות' מפני חשיבות המזונות. וכ"כ ברכ"ה ח"ג י, 110; פתה"ל ז, מא; פס"ת רח, ו. וכך מסרו בשם הרב אויערבאך. ואף הסוברים שצריך לברך עליהם 'האדמה' או שמצריכים לבודד את הבוטן ולברך עליו 'האדמה', מ"מ מסכימים שבדיעבד יוצאים בברכת 'מזונות' (שעה"צ רח, לא).
ולגבי ברכה אחרונה, אם אין בדגן שיעור זית מן הסתם גם לא יהיה בבוטנים שיעור זית, שכמותם שווה פחות או יותר. אולם אם יש בהם יחד שיעור כזית, יברך 'בורא נפשות'. ועל שני צדדים דין זה מבוסס. האחד שלדעת רובם הגדול של הפוסקים, שני חצאי זיתים שברכתם האחרונה שונה, מצטרפים לחיוב 'בורא נפשות' (כמובא בפרק י' הערה 14 ובהרחבות שם). ואף שחששנו למיעוט הפוסקים שסוברים שאין מצטרפים, מ"מ כאן שהם מדובקים, יש מקום לומר שהם נחשבים כמאכל אחד, וכפי שביארתי שם בהרחבות.
מוסקה
מוסקה הוא מאכל העשוי מפרוסות חצילים ממולאות בקציצת בשר, כשמצד אחד החצילים הם רוב ברור, ומצד שני לבשר ישנה חשיבות מרכזית, ובנוסף לכך הוא עומד לעצמו בין שתי פרוסות החצילים. לפיכך יש לבודד תחילה את שני המרכיבים, ולברך על חלק מהחציל 'האדמה', ועל הבשר 'שהכל'. וכ"כ בשעה"ב פכ"ג רשימת המאכלים 331.
פלפל ממולא
פלפל ממולא רגילים למלאות באורז או בקציצת בשר עם אורז. וכתב בשעה"ב פכ"ג רשימת המאכלים, שיש אומרים שהולכים אחר הרוב, ואם הרוב הוא הפלפל, הואיל והתבשל והשתנה, ברכתו 'שהכל' (ונעסוק בדין זה בהמשך). אולם לדעת רבים המילוי הוא העיקר ואילו הפלפל הוא רק ציפוי, ולכן אם המילוי מאורז ברכתו 'מזונות', ואם עיקרו בשר - ברכתו 'שהכל'. ע"כ. וכ"כ בפס"ת ריב, יג, שהעיקר הוא המילוי. וכ"כ וזאת הברכה ע' 375 סב, בשם אחד מגדולי הדור. והוסיף בפס"ת שם, שאם מפריד את הפלפל מהמילוי ואוכלו בנפרד בתחילת אכילתו או בסופו, מברך על שניהם. ושם בהערה 13 הביא את הדעה שיש לילך אחר הרוב, היינו שאם הפלפל רוב יברך עליו. והוסיף שכיוון שהם ניכרים, לח"א צריך לברך גם על המילוי.
בכל אופן למעשה, אם יש לו ספק מה העיקר, כגון שהפלפל הוא הרוב, והעיקר הוא המילוי לרוה"פ, יפרידם בתחילה, ויברך על כל חלק בנפרד. וכאשר ברור שהפלפל מיעוט וממילא ברור שהוא טפל למילוי, יברך על המילוי בלבד.
וכאשר מבודדים את הפלפל ומברכים עליו, כתב בשעה"ב כג, 574, שברכתו 'שהכל', כי הבישול מאבד את טעמו. וכ"כ עוד בפרק יז, כה, והסביר שאף שהפלפל נעשה טעים מהבישול, מגמת הבישול היה כדי שהפלפל יתן טעם במילוי. וצ"ע על דבריו. ומה שהביא מקור משו"ע רה, א, ומ"ב שם, אינו ברור, כי רק שום שכל ייעודו הוא לתת טעם, אחר הבישול ברכתו 'שהכל', אבל הפלפל חשוב גם מצד עצמו, ולכן הואיל והבישול בפועל השביח אותו, ברכתו 'האדמה'. ועיין בוזה"ב ע' 375, סב, שכתב שאם הפלפל עשוי בצורה טעימה, ברכתו 'האדמה'. וכך נראה למעשה.
הלכה ו-ז - מצייה וממרחים ועוגה שתחתיתה מזונות ועליה פירות
עיין בפס"ת ריב, יד, ובשעה"ב כג רשימת המאכלים. ועיין ביבי"א ח"ז, לו, ד, שאינו מקבל את החילוק של המ"ב קסח, מה, אלא סובר שגם אם לא אפה את בסיס הבצק עם מה שעליו, הם מאכל אחד, ובברכת 'מזונות' פוטר הכל. אולם כבר למדנו בהלכה ב', שכאשר יש ספק אם מאכל טפל לחבירו, נכון לבודד כל מאכל לעצמו ולברך עליו בנפרד. ואם יעשה כך, גם היבי"א יודה שיברך על שני המאכלים.
ודין זה אינו דווקא כאשר הבסיס ממזונות, אלא גם אם היה בסיס 'שהכל', למשל פריכיות אורז שמורחים עליהם אבוקדו: אם ממרח האבוקדו מועט - מברך 'שהכל' (שכך אנו נוהגים לברך על פריכיות אורז, כמבואר לעיל ח, יג); ואם ממרח האבוקדו עבה ויש לו חשיבות עצמית - יברך עליו בנפרד 'העץ'.
ונראה שכיוון שכבר בירך ברכה ראשונה הן על הבסיס והן על התוספת שמעליו, וכן נראה בעליל שגם לתוספת שלמעלה יש חשיבות עצמאית, יש לסמוך על המ"ב ולברך ברכה אחרונה גם על המזונות וגם על התוספת, אע"פ שאכלם יחד. וכן מצינו שיש סוברים שכאשר בירך שתי ברכות בהתחלה, צריך לברך גם שתי ברכות בסוף, אע"פ שלא אכל מכל מין כזית בנפרד (ברכ"ה ח"ג י, יג). ואף שנראה שאין לסמוך עליהם במקום שיש ספק, כאן שנראה ברור שיש חשיבות עצמאית גם לתוספת שמעל, אפשר לצרף סברתם לדברי המ"ב. ועוד שיש לצרף את דעת הח"א נא, יג, שסובר כי בכל מצב ששני המינים ניכרים, יש לברך על כל אחד בפני עצמו. וכן דעת השועה"ר (רב, יג וכג; רד, יז), שכל זמן שלא נאפו יחד, אפילו יהיו מעורבבים יחד, אינם מאכל אחד, ואין אחד טפל לחבירו (וכך משמע מערוה"ש ריב, א).
קסטה
ביבי"א ח"ז לג, ג, ואול"צ ח"ב יד, כ, כתבו, שהאוכל קסטה (גלידה בין שני ביסקוויטים), יברך 'מזונות' ויפטור את הגלידה. אולם יש מקום לומר שלמ"ב קסח, מה, הואיל ולא נאפו יחד, הרי הם שני מאכלים. ומאידך, אולי כיוון שהביסקוויט הוא משני צידי הגלידה, הם נחשבים כמאכל אחד, ואזי הגלידה תהיה טפלה למזונות. אלא שעדיין לח"א נא, יג, כיוון שהגלידה ניכרת ויש לה חשיבות, אין עליה דין טפל. ולכן כתבתי לגבי ברכה ראשונה, שנכון לברך על כל אחד בנפרד. ואין בזה חשש ברכה לבטלה, שהואיל והוא רוצה לטעום מכל אחד בנפרד, ממילא הוא מחייב את עצמו בשתי ברכות.
ולגבי ברכה אחרונה, אם יש בביסקוויט שיעור כזית - יברך 'על המחיה'. ואם אין בו כזית, ובגלידה יש שיעור כזית, יברך 'בורא נפשות' (וכפי שלמדנו לעיל י, יא, שגלידה נחשב כאוכל). וגם אם אין בגלידה שיעור כזית אבל בביסקוויט עם הגלידה יש שיעור כזית, יברך 'בורא נפשות', וכפי שלמדנו לעיל י, 14, שהואיל והם מאכל אחד, גם שני חצאי שיעורים שברכתם האחרונה שונה, מצטרפים לחיוב 'בורא נפשות'.
קרם שניט
דוגמא נוספת למאפה מזונות שצירפו לו מאכל אחר - עוגת קרם-שניט, העשויה משתי שכבות אפויות של בצק, ובין שתי השכבות מכניסים קרם. אם הקרם בכמות בינונית, בוודאי מברכים עליה 'מזונות'. ואף שאם היו מורחים כמות כזו על מאפה, כיוון שלא נאפו יחד, יתכן שהיה מקום לברך על כל מין בנפרד. אבל כאשר מכניסים את הקרם בין שכבות הבצק, אזי מצד צורתו הוא טפל, ובברכת 'מזונות' הכל נפטר. אמנם אם הקרם יהיה מרובה מאוד, הרבה מעבר למקובל, עדיף לברך על הבצק בנפרד 'מזונות', ועל הקרם בנפרד 'שהכל', ואח"כ לאוכלם יחד. וכמו דין 'קסטה'.
ולגבי ברכה אחרונה, אם לא היה כזית במזונות, וביחד אכל מהם כזית, נראה שיברך 'בורא נפשות', שהואיל והם מאכל אחד, ואכלם יחד, המזונות משלימים לשיעור כזית לחייב ברכת 'בורא נפשות' (כמבואר לעיל י, 14, ובהרחבות שם).
גביע וגלידה
כתבתי לברך גם על הגביע 'מזונות'. ואף שיש לשאול, שבוודאי הגביע משמש את הגלידה, ולא היו אוכלים אותו בלא הגלידה, ומדוע לברך גם עליו בפני עצמו. אלא שמפני חשיבותם של מיני מזונות, קשה להחשיבם טפלים לדבר אחר, שכל שיש איזו חשיבות במיני המזונות, אין חלים עליהם הכללים הרגילים שהולכים אחר היותר חשוב. ולכן מצד החשיבות של הגלידה, שהיא היותר עיקרית, מברכים עליה, ומצד החשיבות של מין המזונות מברכים גם על הגביע. וכפי שכתבתי לגבי עוגה שנעשתה מתחתית בצק ועליו תוספת מרובה. וכיוצא בזה מבואר במ"ב רח, כג.
בסקוויטים בקפה
רצה לאכול ביסקוויטים ולטבול אותם בקפה, מברך על הביסקוויט 'מזונות' ועל הקפה 'שהכל'. ואף שעיקר רצונו לאכול מזונות, וכדרך אגב גם ישתה בסוף את הקפה. מכל מקום כיוון שיש לקפה חשיבות עצמאית והוא מונח בכלי בפני עצמו, כשיבוא ללגום מהקפה, צריך לברך עליו 'שהכל'. וכך המנהג. וכ"כ בפס"ת ריב, י. וכיוון שהוא פשוט לא כתבתיו בספר.
הלכה ח - שוקולד שיש בו וופל, מצטרף לשיעור ויברך 'בורא נפשות'
אם אכל מחטיף שוקולד שיש בו וופל שיעור כ'זית', ויש ספק אולי בלא הוופל אין בשוקולד כ'זית', כבר כתבתי שיברך 'בורא נפשות' (לעיל הערה 5, וכן בפרק י הערה 14, ובהרחבות שם). ואף שחששנו לדעה שאין מצרפים מאכל משבעת המינים למאכל אחר לחיוב ברכת 'בורא נפשות', מ"מ כאשר מדובר במאכל אחד המורכב משבעת המינים ושאר מאכלים, הם מצטרפים. ובדרך כלל בחטיפים הללו השוקולד הוא הרוב, וכפי שכתבנו שם, בתערובת גמורה הולכים אחר הרוב. וגם אם נחשוש שבחטיפים מסוימים הוופל הוא הרוב, עדיין יברך 'בורא נפשות'. שכן יש מקום לומר שאולי כיוון שאינם מעורבבים ממש יחד, אין השוקולד נגרר אחר המזונות, ומנגד כיוון שהם מאכל אחד, הרי ששיעוריהם מצטרפים לחיוב 'בורא נפשות', כמבואר שם בהרחבות. ועוד שיש מקום לומר שגם בתוך הוופל יש מרכיבים שאינם מזונות, כמו הסוכר והביצים, וכיוון שאין בוופל שיעור לחיוב ברכה אחרונה, הרי שהחלקים שאינם מזונות מצטרפים לשוקולד וביחד הם בוודאי רוב ועל פיהם נקבעת הברכה. ובמיוחד שהוופל נועד להטעים את השוקולד. ודינו דומה לדין עוגה, שכמו שבעוגה המינים שנועדו להטעים את הקמח, מצטרפים לשיעור המזונות, כך כאן המינים שנועדו להטעים את השוקולד ולהוסיף לו מרקם מיוחד, טפלים ומצטרפים לשוקולד. ואמנם לגבי ברכה ראשונה כיוון שהקמח נותן טעם, הוא קובע את הברכה, אבל כאשר אין בדגן כוח לגרור אחריו את השאר לברכה אחרונה, כיוון שהוא דבוק לגמרי במין השני, הוא נגרר אחריו, להשלים לשיעור ברכה אחרונה שלו.
הלכה ט - מרק עם כופתאות
לא כתבתי את התנאי שהוא מעלה ברוב הפעמים מרק עם כופתאות, כי יתכן שבעוד הוא לועס את הכופתאות הוא מעלה בכף מרק בלבד כדי להטעים בו את מה שבפיו, וגם אז עדיין הכופתאות עיקר. לעומת שקדי מרק שבמרק, שכדי שייחשבו עיקר, צריך שבדרך כלל יעלה בכפו שקדי מרק עם מרק.
עיקר וטפל
פרק יא
הרב אליעזר מלמד | אלול תשפ
ברכה קצרה וארוכה
מתוך פניני הלכה ברכות יב "כללי ברכות"
הרב אליעזר מלמד | ז' אייר תשס"ח
שניים שאוכלים יחד
מתוך פניני הלכה ברכות פרק יב "כללי ברכות"
הרב אליעזר מלמד | ז' אייר תשס"ח
כללי ברכות
פרק יב
הרב אליעזר מלמד | אלול תשפ
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
סוד ההתחדשות של יצחק
מה הייעוד של תורת הבנים?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
כל ההתחלות קשות
איך ללמוד גמרא?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
ראיית המבט השלם
הדלקה וכיבוי ביום טוב
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
יצחק אבינו – מידת הגבורה וההמשכיות
הרב אברהם מלמד | כ"ח חשוון תשפ"ה
התרחקות האנושות מהאידאה ה"דתית"
למהלך האידאות בישראל, עמ' קיד-קטו
הרב הראל כהן | כ"ה חשון תשפ"ה
כוחה של תפילה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות תשפ"ה
הרב משה חביב | כ"ח חשוון תשפ"ה
