ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- יסודות בדיני ממונות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
לגבי שומר חינם, הכלל הוא שהכל לפי הפקדון (רמב"ם הלכות שאלה פרק ד הלכה ב - ג), וכל חפץ צריך להישמר כפי הראוי לו.
הגמרא (בבא מציעא מב.) אומרת ש'כספים אין להם שמירה אלא בקרקע'. אמנם, הגמרא שם מסייגת כלל זה, ואומרת, שאם המפקיד הפקיד בערב שבת, כך שאין לשומר זמן לקבור את הכסף בקרקע, אין השומר נחשב פושע אם לא קבר את הכסף בקרקע. על פי עקרון זה כתב התשב"ץ, שאם אדם נתן כסף לחברו על מנת שיעביר את המכס, ונגנב, הרי המפקיד נתן אדעתא דהכי שלא ישמור בקרקע, אלא יעביר עם שאר חפציו, והרי זה דומה למי שהפקיד בערב שבת, שאין חיוב לשמור דווקא בקרקע.
הרא"ש (בבא מציעא פרק ג סימן כא) מביא את דברי הר"י אלברצלוני, שכתב, שרק במקום ששכיחים גנבים ואנשים רמאים, אז צריך שמירה דווקא בקרקע. אבל בימינו, אין צורך לשמור דווקא בקרקע. הרא"ש הוסיף נימוק עפ"י הירושלמי, שאם מפקיד עם שאר חפציו, פטור. הרמב"ן ציין, שאין כוונת הירושלמי שכל פעם שהשומר את הפקדון מניח עם שאר חפציו פטור, אלא רק אם הניח במקום שכל אדם רגיל להניח בו את חפציו.
הב"י (חושן משפט סימן קצא) ציין שהרמב"ם (הלכות שאלה פרק ד הלכה ד), כתב סתם שצריך להפקיד בקרקע, ולא הזכיר שבימינו הדין שונה, ומכאן שהרמב"ם לא פסק כר"י אלברצלוני. אמנם, המגיד משנה כתב שגם לדעת הרמב"ם, היות שכל השומרים אינם שמים בקרקע, הרי שכל המפקיד, מפקיד על דעת שישמר בדרך הרגילה.
נמצא, שאצל שומר חינם, חיוב השמירה מוגדר כהנחת החפץ במקום המשתמר על פי הראוי לכל חפץ, ועל פי הציפיות של המפקיד. ציפיות אלו תלויות, באופן השמירה המקובל לגבי חפצים מסוג זה.
כהמשך למה שכתבנו, נתיבות המשפט (סימן רצא סקכ"ד) אומר, שעל שומר חינם אין חובת שמירה על ידי מעשה, אלא רק חובה להניח במקום המשתמר. לדבר זה הוא מביא שתי נפקא מינות:
(א) במחנה אפרים (הלכות שומרים סימן לח) כתב, שהשומר אינו נחשב כעובד עבור המפקיד, ולכן אם אחרי שנהיה שומר הפקיד גם הוא חפץ אצל המפקיד הראשון, לא יהיה לו פטור של שאלה בבעלים.
(ב)המגיד משנה (הלכות שאלה פרק ז הלכה יא) כותב, ששומר חינם אינו יכול לחזור בו אם קיבל את החפץ לזמן מסויים, אבל שומר שכר, סובר הנתיבות יכול לחזור בו כדין כל פועל שיכול לחזור בחצי היום.
לעומת זאת, בשאלת רמת השמירה אצל שומר שכר, שחייב גם בגניבה ואבידה, ישנן שתי שיטות יסודיות בראשונים:
התוספות (בבא קמא נז. ד"ה כגון) מקשים, מדוע הגמ' שם אומרת ששומר שכר פטור רק בטענה שהחפץ נגנב על ידי שודד חמוש (-'לסטים מזויין') ולא בטענה שהחפץ היה שמור היטב, והגנב היה כשרוני מעבר לרגיל. אחד התירוצים בתוספות הוא:
"ונראה לר"י דכיון שחייב הכתוב שומר שכר בגניבה וסתם גניבה קרובה לאונס כדאמרינן בהשואל (שם) סברא הוא דבכל ענין שתהיה הגניבה יתחייב מגזרת הכתוב אפילו באונס גמור ואף על גב דבלסטים מזויין דהיינו שבויה דקרא פטר בו הכתוב אף על פי שאין אונסו גדול יותר".
דהיינו, שחיובו של שומר שכר לשמור אינו חיוב של הנחת החפץ במקום המשתמר בלבד, אלא שמירה אקטיבית, על ידי פעולה. אילו השומר היה שומר על החפץ באופן אקטיבי, ברור שגם גנב לא היה יכול לקחת את החפץ, אלא על ידי הוצאתו בכוח מן השומר. נמצא, ששומר שכר חייב גם בגניבה ואבידה, משום שהעובדה שהחפץ נגנב או אבד מראה שהוא לא שמר כפי הראוי לו - שמירה אקטיבית, במעשה. אולם, כאשר החפץ נלקח מהשומר בכוח, זו טענת אונס שבה פטור אף שומר שכר.אליבא דשיטה זו, נחלקו הראשונים מה קורה כאשר האונס לא קרה לחפץ, אלא לשומר, כגון שהוא נרדם או היה חולה. הנמוקי יוסף (בבא מציעא כד. מדפי הרי"ף) כותב בשם הרמב"ן שאם האונס אירע לגופו של השומר, היות שהוא לא יכול לשמור, הרי הוא פטור. אבל אם האונס הוא בחפץ והשומר שמר כראוי, הרי הוא חייב כפי שהסברנו לעיל. אבל הרשב"א כותב, שאפילו באונס בגופו של שומר - חייב.
שיטה שניה היא שיטת התוספות במקום אחר (בבא מציעא מב. ד"ה אמר), שנגנב באונס פטור. המחבר (חושן משפט סימן שג סעיף ב) פסק כשיטה הראשונה, שרק בטענת לסטים מזויין נפטר שומר שכר, וכן נראית דעת נתיבות המשפט (שם סק"ב) ופסק כדעת הרשב"א, שבאונס בגופו של שומר חייב. אבל הגר"א (אות ד בליקוט) והש"ך (סק"ד) חולקים וסוברים כשיטה השניה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
