שלום. מה הגדר המדויק של מחיצה שמותר לעשות בשבת. למשל אם זה לצורך תפילה בהפרדה (למתוח חוט ולקשור קשר חלש לזמן קצר ולפרוש עליו וילון), זה נקרא מחיצה המתרת ואז יהיה אסור?

שלום וברכה, מותר להעמיד את המחיצה באופן הזה בשבת. לדעת רוב הפוסקים אין בעיה של 'מחיצה המתרת' במחיצה המפרידה בין גברים לנשים בתפילה, משום שהמחיצה עשויה רק לצניעות וכיסוי, ואין דינה כשאר דיני מחיצה בעשרה טפחים וכו, אלא הלכותיה קשורים להפרדה הנצרכת לתפילה. אולם נכון לקשור את המחיצה רק למעלה ולא למטה משום שלדעת מקצת מהפוסקים יש בזה חשש של מחיצה המתרת, ועלול אף להיות איסור בונה דאורייתא באופן זה אם משאירים את המחיצה עומדת לכמה ימים. מקורות והרחבה: מובא בשולחן ערוך (שטו, א) שאסור להעמיד מחיצה שנעשית להתיר סוכה או טלטול. הרמ"א (שם) הוסיף שמחיצה הנעשית לצניעות בעלמא מותר. כתב על זה המ"ב (ס"ק ה): "לצניעות בעלמא – כגון להפסיק בין אנשים לנשים כששומעין הדרשה ." דנו הפוסקים אם מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נחשבת 'מחיצה המתרת' שאסור לעשותה בשבת. המשנה הלכות (חלק טו, קיב) כתב שזה תלוי בשאלה מה ענינו של המחיצה בתפילה. לפי האגרות משה שמטרת המחיצה בזמן התפילה למנוע שחוק וקלות ראש (ואין מטרתו למנוע הסתכלות אסורה), אם כן צריך לעשות מחיצה שיש לה כל דיני מחיצה, וממילא דינה כמחיצה המתרת האסורה בשבת. מה שאין כן לדעת שאר הפוסקים שהמחיצה בתפילה ענינה למנוע הסתכלות (ולא תועיל מחיצה של זכוכית) ממילא אין כל צורך במבנה 'מחיצה', והמחיצה לא תוגדר כמחיצה המתרת אלא כמחיצה לצניעות בלבד. וכן דעת הגר"א נבנצאל שליט"א שלפי האגרות משה יש במחיצה לתפילה חשש של מחיצה המתרת (כך אמר לי בעל פה, וראה ביצחק יקרא שטו על מ"ב ס"ק ה). לעומת זאת בשו"ת אז נדברו (חלק יג סי' ט) כתב שגם לדעת האגרות משה אין המחיצה נחשבת מחיצה המתרת, וזאת מחד ותרי טעמי: אם משום שאין כאן דין 'מחיצה'. אם משום שאין כאן דין 'מתרת'. פירוש, אין כאן 'מחיצה' - משום שגם לדעת האגרות משה אין מטרת המחיצה אלא לעכב את העירוב בין הגברים לנשים. ההוכחה לכך היא שמחיצה בדרך כלל היא עשרה טפחים, ובעניננו מחיצה כזאת לא תועיל. כמו כן, אין כאן דין 'מתרת' - שהרי המחיצה לא ממש מתירה את האסור שהרי מי שיודע שיכול להיזהר מהסתכלות והרהור ולא יטריד תפילתו מדינא מותר להתפלל במקום שאין מחיצה (יש להדגיש כמובן שהאז נדברו לא התכוון להתיר למעשה, ולכן הוא הדגיש במקור את המילה 'מדינא'). בארחות שבת (ח"א, ט, הערה נו) כתב סברא דומה, שאף לאגרות משה אין כאן דין מחיצה שהרי אף מחיצה תלויה שיש לה למטה שלשה טפחים חלל כשרה לתפילה, אף שאין בה דין מחיצה (יש לציין שהאז נדברו העיר בעניין מחיצה תלויה מעל שלשה טפחים שמחיצה כזאת לא טובה לתפילה משום שהעיקר להלכה ששוק באשה ערוה אינו רק עד הברכיים כדברי המ"ב בשם הפמ"ג, אלא גם למטה מזה כדברי החזון איש). כאמור, המשנה הלכות (שם) והגר"א נבנצל סבורים שלדעת האגרות משה יש חשש של מחיצה המתרת. אולם אף הם הסבירו שניתן לצאת מהחשש. המשנה הלכות כתב שאם עושה מחיצה גבוהה מעל שמונה עשרה טפחים יהיה ניכר לרואים שזה נועד לכיסוי ולא למחיצה, משום שאם זה היה למחיצה היה ניתן להסתפק בשמונה עשרה טפחים. (דבריו מחודשים, שלכאורה אין זה תלוי בדעת הרואים, וסוף סוף עושה מחיצה מתרת לדעת האגרות משה). הגר"א נבנצל אמר לי שניתן לפתור את הבעיה לפי האגרות משה אם עושה מחיצה המועילה להפרדה הנצרכת בין גברים לנשים, ומצד שני לא יהיה לה דין מחיצה לעניין שבת. למשל אם לא תהיה עומדת ברוח מצויה (באז נדברו שם גם הזכיר סברא זאת שמחיצה שאינה קשורה למטה ונעה ונדה ברוח מצויה אין דינה כמחיצה. אם כי העיר שזה נכון רק לדעת המ"ב (שטו, ס"ק ו), אולם לדעת החזון איש אם המחיצה בבית אזי דינה כמחיצה, משום שסוף סוף היא לא נעה ברוח מכיוון שאין רוח בתוך הבית). ראה בשער הציון (סי' שטו, ס"ק ו, וס"ק יא) שאם יקבע את הוילון מכל הצדדים לכמה ימים באופן שלא יהיה מנידו הרוח יהיה בזה איסור תורה. ואם דרכו לפתוח תמיד, אין בזה איסור תורה ואולי גם לא איסור דרבנן. בברכה