שלום וברכה, מדוע בקריאת המפטיר בשבתות חוזרים על אותם פסוקי סיום ולא יחדו פסוקים יעודים למפטיר כמו ביום טוב, למשל? או למשל לסים את השביעי כמה פסוקים לפני המפטיר? ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה, המפטיר אינו קורא משום עצם הקריאה אלא הוא קורא בתורה רק כדי לחלוק כבוד לתורה, כדי להדגיש שהתורה יותר חשובה מהנביא, בכך שהקורא בנביא קורא קודם בתורה. חז"ל לא רצו להטריח את הציבור לשמוע את אותה קריאה פעמיים. לכן בימים שיש יותר מספר תורה אחד המפטיר קורא קריאה חדשה לאחר הקדיש. אולם בשבתות רגילות שאין קריאה נוספת היה הכרח שהמפטיר יקרא את אותה פרשה שוב. זאת משום שלכתחילה לא משאירים למפטיר להיות העולה השביעי ולגמור את הפרשה, כדי לצאת ידי חובת השיטה שהמפטיר אינו עולה למניין הקרואים. כמו כן תקנו הסבוראים אחרי חתימת הגמרא לומר קדיש לפני המפטיר כדי להבדיל בין הקרואים העיקריים למפטיר. על כן היה הכרח ששבעת העולים יגמרו את הקריאה ויוכלו לומר את הקדיש, ורק אחר כך קורא המפטיר שוב את סוף הפרשה. מקורות: שולחן ערוך סימן (רפב, סעיף ד) ומשנה ברורה שם. ערוך השולחן (סי' רפב, סע' יג- טו). כל טוב!