שאלה אותי בת חורגת לאמא שנפטרה (אביה התחתן בשנית כאשר היתה כבר גדולה) מה לגבי כל ההלכות וההגבלות והמנהגים בהקשר ל: שבעה, שלושים, ושנת האבל איך היא צריכה לנהוג?

שלום וברכה, הבת לא צריכה לנהוג דיני אבלות כלל. אם היא רוצה לנהוג דיני אבילות היא יכולה. בשורות טובות! מקורות והרחבה: בשו"ע (יו"ד שעו, ו) מבואר פרטי הדין של "כל המתאבל עליו מתאבל עימו". ראה שם גם פתחי תשובה (ס"ק ג) בשם התשובה מאהבה לגבי אבלות על אשת אביו. למעשה המנהג כיום שלא מתאבלים כלל עם האבל [הגר"מ אליהו בספר צרור החיים (אות א), ילקוט יוסף (יד, ג) הלכות אבלות לרב רימון (עמ' 83)]. במקרה שהאמא גידלה את הבת מגיל צעיר יש מקום לנהוג אבילות שהרי זה לא גרע מהורים מאמצים. דין אבלות בהורים מאמצים הוא כך: כאשר הילד מרגיש כבן וכבת נכון שינהג דיני אבלות. אמנם רק לחומרא (למשל הוא יניח תפילין גם ביום הראשון). אם המאומץ אינו מרגיש כבן או כבת על כל פנים ינהג קצת דיני אבלות להשתתף בצער ודי בכך (תשובות והנהגות ח"ג, שעד). לדעת החזון עובדיה (ח"א עמ' תקנא) בן להורים מאמצים יאמר קדיש לעילוי נשמת מאמציו וינהג קצת דיני אבלות. כשאין נמצאים אצלו מנחמים מצוה עליו לעסוק בתלמוד תורה כרגיל. כל טוב!