שלום כבוד הרב, כבר עשרה חודשים שמאוד קשה לי. אני מתמודדת עם פרידה שאני יזמתי אותה ובזמן הזה דייקתי עם עצמי למה. כי למרות שזה כואב כנראה שהסיבה טובה לכך אבל שמתי לב שהגורם לזה זה בגלל שמירת נגיעה. נפרדתי וחזרתי ממי שיצאתי איתו שלוש פעמים ובפעם הרביעית חשבתי שזה סימן משמיים וניסיתי לעשות אגרות קודש ולא עבד. אבל חשבתי שזה סימן להאיר לנו את העיניים במקום ללמוד מזה ולראות מה יעזור. הרב אני אחרי שניסיתי כמה פעמים דרך הטלפון לבקש לחזור והוא אינו מעוניין אבל לא כדרך פנים מול פנים שבשבילי מרגיש שזה ההשתדלות מאה אחוז שלי אבל כרגע אני משאירה להקב״ה את האמונה שבי עם זה (בייעוץ עם עוד רב לא לעשות כלום 3 חודשים)וזה מצחיק כי זה בול יעבור שנה מאז אותי זמן שנפרדנו. עכשיו אני מאוד מנסה וזה מאוד קשה לי הרב יש איזה רעיון שאוכל לעשות כדי שיעזור לי? גם בתקופה הזאת אני מרגישה מאוד דה ז'וו - זכרונות מדברים שקורים לי עכשיו שמשתווים לשנה שעברה איתו ומאוד קשה לי ואין לי באמת מה לעשות עם זה וזה עוד יותר קשה … כי אני מאוד רוצה ומאמינה שאיתו אוכל לעשות תיקון טוב אשמח לייעוץ אולי ? שיעזור ? לא יודעת כמובן שממשיכה להאמין בהקב״ה שהכי טוב יגיע אליי וגם אם זה הוא או לא , אבל בנתיים כשכואב הלב שהוא מתכווץ יש מה לעשות עם זה?

שלום רב לא להיות מרוכזת במה שאין. להרבות לעשות דברים שאת אוהבת לעשות. להעיז לשמוע על הצעות אחרות. בהצלחה