הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג’ פרק יא’ כותב, שכל השנאה והמלחמות בין אומות העולם נובעים מהעדר חכמה וידיעת האמת. אשמח אם הרב יוכל לפרט על איזה מידע מדובר, האם ואיך אפשר לתרגם את הרמב"ם הזה למעשה?

הרמב"ם עצמו בכמה מקומות הסביר שמדובר הוא בידיעת דת האמת וידיעת ה' יתברך. (עיין בהל' מלכים פרק יב הל' א, ה). וידיעה זו כוללת את ידיעת מציאות ה' ואחדותו ודרכי הנהגתו את העולם ובחירת ישראל ויסוד נבואת משה ואמיתותה ועוד (כפי שפרטם הרמב"ם בתחילת הלכות יסודי התורה ובתחילת הל' עבודת כוכבים). ובאופן כללי מתכוון הרמב"ם אל מדעי האמונה שהלומד אותם ומעמיק בהם לומד להבחין בין עיקר ובין טפל, בין מה שמקרב את האדם אל שלמותו לבין מה שמרחיק אותו ממנה, ובין מה שנראה טוב אבל באמת הוא מזיק, לבין מה שמביא את האדם אל ההצלחה הנצחית. וידיעת דבר זה מביאה את האדם לאהבת הבורא ולאהבת בריותיו, ולרכז את מאמציו בעשיית טוב לכל, ולרכישת הדעת ומידות טובות ומעודנות, ולמאוס ברע. וממילא אין הוא שואף לעשות רעה לחברו או לכבוש ארצו וכד' לפי שאין זה מביא אותו להצלחתו האמיתית. כמובן שכדי הפוך את דברי הרמב"ם הללו למעשיים צריכים להעמיק בלימוד עיקרי אמונת ישראל מספרי הרמב"ם, ומספרי שאר רבותינו הגדולים שלימדו וחינכו אותנו להתקרב אל ה'. ויתן ה' ותרבה הדעת ויתקיים בנו "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".