מי שסיכם עם המעסיק שיעבוד עבודה מסויימת ויקבל עבורה משכורת משני מקורות מימון, האחד מהמעסיק ואת ההשלמה למשכורת ממעסיק אחר שמממן את השלמת המשכורת למרות שהעובד עובד של המעסיק הראשון. הדבר נעשה בהסכמת העובד והמעסיק. לאחר 5 שנים פוטר העובד מעבודתו. המעסיק מוכן לתת לו את הפיצויים רק כנגד המשכורת שהוא נתן ולא כנגד המשכורת השניה, מתוך הטענה שחובתו לפיצויים חלה עליו כמעסיק רק על המשכורת שהוא נתן ואם העובד רוצה עליו להתפטר גם ממקום עבודתו השני ויקבל פיצוייו. טוען העובד שאין באפשרותי לקבל את הפיצויים מהחלק היחסי מהמשכורת השניה כיון שאם אתפטר ממקום העבודה השני לא אוכל יותר לעבוד במסגרת הזו ועל כן מבקש העובד להחיל את כלל הפיצויים על המעסיק למרות שבפועל משכורתו ניתנה גם מגורם נוסף. האם העובד צודק וזכאי לקבל את כלל הפיצויים מהמעסיק?

התוקף של החובה לשלם פיצויים לעובד שפוטר נובע מכך שזה המנהג המקובל בין הבריות, וזאת משום שקבלו עליהם את החוק בעניין זה, וכדברי חז"ל בבא מציעא "הכל כמנהג המדינה". מכיוון שכך, ברור שהבריות קבלו עליהם את החוק כהגדרתו, ובמקרה דנן ההגדרה היא שהפיצוי הולך כפי ערך המשכורת המשולמת בפועל, ואין על המפטר לשלם פיצוי לך כנגד הסכום שהוא לא שילם בפועל. הרב חננאל פאטשינו.