1. מה זה התעניות שחלק מעמ"י צם שנקראות תעניות שובבי"ם, ולמה צמים? 2. האם יש לזה מקור בפוסקים, אז מהו? 3. מה צריך להיות היחס לתעניות אלו היום? האם צריך כמה שיותר להסתגף? 4. מה הענין של תענית דיבור, ומה מקורה בפוסקים? איך צריך להיות היחס לתענית דיבור, כלומר, האם צריך לדרוש לעשות דברים כאלו?

תענית שובבי"ם (שובבי"ם ראשי תיבות של פרשיות - שמות, וארא, בוא, בשלח, יתרו ומשפטים): המקור הקדום למנהג השובבי"ם מצוי כבר ב"לקט יושר", (עמ' 116, דפוס ברלין) שהיה תלמידו של "תרומת הדשן", וכן בספר "הלכות ומנהגי רבנו שלום", רבו של המהרי"ל. אמנם שם מוזכר שהמנהג היה לצום רק בימי חמישי בשנים מעוברות. ה"לבוש" (או"ח תרפה) גם הזכיר את המנהג באופן זה ונתן לכך שני טעמים: א. בשנים מעוברות יש הפסק יותר מחצי שנה בין תעניות בה"ב שלאחר תשרי לאלו שלאחר ניסן ולכן תיקנו פעם נוספת באמצע. ב. בשנים מעוברות יש חשש גדול יותר להפלות, ולכן התענו. (שמעתי שבמאירי בחיבורו על התשובה כבר הזכיר שנוהגים להתענות בתקופה זו, והטעם לכך הוא שבתקופת החורף הימים קצרים וקל יותר להתענות, ולכן "ניצלו" ימים אלו לתעניות.) יותר מאוחר, האר"י הקדוש (שער המצוות פרשת שמות) גילה שימים אלו מסוגלים לתיקון התאוות, ובפרט תיקון הברית, ולפיכך נוהגים להתענות בימי שני וחמישי. כבר כתבו הפוסקים שבדורות שלנו, שהאנשים חלושים יותר, יש למעט בצומות ובסיגופים ותחת זה להתחזק בניצול הזמן ללימוד תורה בשקידה. וכן כתב הרב קוק זצ"ל (אגרות תשובה ח"א איגרת עג), וכן הדריכנו שעיקר העבודה בארץ ישראל אינה בדרך של סיגוף ותעניות ובהתנגדות לכוחות הטבעיים שה' נטע בנו אלא אדרבה לנצל אותם ולהשתמש בהם לקדושה ולעבודת ה'. וראה עוד בכוזרי בתחילת מאמר שלישי. אמנם ודאי שאין לשלול דרך זו אלא שאין זו הדרך המרכזית. את עיקר כוחות הנפש יש להשקיע בהתחזקות במידות טובות, בשקידה בתורה בדקדוק במצוות ובעבודת התפילה. ויחד עם זה אפשר לשלב מעט תעניות וכד' אך בזהירות ותוך שימת לב שזה גורם להתעלות ומרץ בעבודת ה' ולא חלילה למרמור ועצב המחלישים את הכוחות החיוביים בעבודת ה'. ובפרט העוסקים בלימוד התורה במשך כל היום לא ירבו בכך, ואם הדבר גורם לפגיעה בלימוד לא יתענו כלל. וראה עוד בהמשך דברי הגר"א. תענית דיבור: הגר"א היה מייעץ לבעלי תשובה להתייגע בלימוד התורה, ובמקום לצום עדיף תענית דיבור (תוספת מעשה רב). בפרט לאדם שמרבה להיכשל בלשון הרע וכד' יש בכך עניין מיוחד. גם בכך אדם צריך לשקול מעשיו בחכמה ולהיות עירני לכך שהוא מקבל תוספת כוחות ומרץ בעבודת ה' ולא נכנס לעצבות וכד', כי אז יצא שכרו בהפסדו. בברכה, תשובת הרב דב ליאור