ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
על כרחנו צריך לפרש, שהכונה היא מצד טעם זה, שבכ"ה כסלו היה ראוי לחול יום חנוכת המשכן, יש ענין מיוחד בריבוי סעודות, שלא מצד חובת הלל והודאה, והדבר צריך ביאור.
והנה המטה משה כתב רמז לריבוי סעודות בחנוכה, שנאמר בפרשת מקץ, שאמר יוסף לאשר על ביתו, וטבוח טבח והכן. והנה אות חי"ת מתיבת וטבח עם אותיות והכן הרי הם אותיות חנוכה. וגם זה תמוהה מאוד. מה ענין סעודות חנוכה אצל סעודת יוסף עם אחיו.
להבין כל זה, נקדים מאמר רז"ל הידוע (הובא בח"ס דרשות לחנוכה תקס"ח - תקפ"ו ושאר ספרים אם כי מקורו במדרשים לא ידוע), הדודאים נתנו ריח, אלו דודאי ראובן, ועל פתחינו כל מגדים, אלו נרות חנוכה, ורבו בזה הפירושים בספרי הדרוש.
והנה במ"ר פרשת וישב (פ"ד י"ט), א"ל הקב"ה לראובן, מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה. חייך, שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה. ואיזה זה, זה הושע שנאמר שובה ישראל עד ה' אלוקיך. ותמהו המפרשים, הלא מפורש בתורה ושבת עד ה' אלהיך. וכמה נביאים שהיו לפני הושע הוכיחו על התשובה. ומאי אולמיה דהושע.
אולם בפסיקתא רבתי (מ"ה) איתא, כל הנביאים קוראין לישראל לתשובה ואין מלמדים את ישראל מה לומר. אבל הושע אמר להם מה לומר, שנאמר, קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו, כל תשא עון וקח טוב וגו', וצריך ביאור.
ונראה הביאור, ע"פ מה שהביא בהקדמת הש"ש בשם מהר"י מוסקאטו, בביאור ענין מעלת הציבור, ע"פ דברי הגמרא בזבחים (ו, ב), כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית. שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני הקטרת. וז"ל, ותחייב, שהחסרונות המתנגדות בפשוטים, ימזגו ויוכללו לשלמות ומעלת המורכב המקובץ מהם. וזה מעלת המקובץ מפרטים. כי שלמות מפרטים נמצאים בכלל. ואיזה חסרון שיהיה בפרטים, לא ימצא בכלל. אבל אפשר, שחסרון אחד מהפרטים יוציא מהשלמויות שביתר הפרטים מן הכח אל הפועל. וזה הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטרת. כי עם היות החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכויות הסמים האחרים ולעורר בסמייותם עכ"ל.
מעתה מובן דברי המדרש, שהנביא הושע אמר להם לישראל מה יאמרו לפניו ית' כשיעשו תשובה. שיאמרו אליו, כל תשא עון וקח טוב, שהעון יבוטל ע"י ההתכללות בציבור, ואילו הטוב שבכל אחד ואחד יצטרף לחשבון הכללי.
והנה בימי החנוכה קורין בפרשת המשכן ע"י י"ב הנישאים. וכבר הארכנו במק"א, דלכאורה קשה קושיא גדולה. דהנה נדב ואביו נעשו קשות על שהקטירו קטרת יחיד. ואילו בו ביום ממש, הקריב גם נחשון בן עמינדב קטרת יחיד ונתקבלה לפניו ית' באהבה. וכמש"כ רש"י בשה"ש (ה, ח) עה"פ באתי לגני, בימי חנוכת הבית על שם הקטרת שהקטירו הנשיאים קטרת יחיד על המזבח החיצון ונתקבלה וכו'. מרוב חיבה, אכלתי יערי עם דבשי. אכלתי הקנה עם הדבש. את שאינו ראוי עם הראוי, קטרת נדבה וכו'. ומקורו במ"ר פרשת נשא (מג, ב). ומה נשתנה קטרת נדב ואביהו מקטרת זו. ואין לתרץ דשאני קטרת הנשיאים שהיתה ע"פ ציווי, שאמר הקב"ה נשיא אחד ליום וגו' יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח. דסו"ס הא גופא קשיא לאלהינו, מה טעם זה ציוה, וזה לא ציוה, אלא הענין יבואר, בהקדם דברי הספרי זוטא, הובא בילקוט ס"פ נשא, עה"פ זאת חנוכת המזבח וגו' מאת נשיאי ישראל. שאילו הקריב אחד מהן יותר על חברו, לא היה קרבנם דוחה את השבת. ופירש בז"ר שם דלפי שהקריבו שוה, דומה לקרבן ציבור, ודחי שבת. והיינו, דנהי דלא הוי קרבן ציבור ממש, אבל הואיל ואתא בכנופיא, כקרבן ציבור דמי. וכדאמרינן ביומא (נא, א) גבי קרבן פסח. (ועין מה שתמה בזה באמבואה דספרי שם ואכמ"ל) ועל כרחך משום דהואיל ואתא בכנופיא יחד שבטי ישראל, קיימת בזה הסגולה המבוארת בדרשות הר"ן ומהר"י מוסקאטו.
וא"ש בזה, מה טעם נענשו כ"כ קשה נדב ואביהו על הקריבם קטרת יחיד. שהרי בקטרת דייקא מודגש ענין מעלת הציבור, וכנ"ל בדרשות הר"ן.
והנה אמרו רז"ל, וכן הוא בפיוט ליו"כ, דעשרה הרוגי מלכות נהרגו על מכירת יוסף ע"י אחיו שהיו עשרה. והקשה רבינו בחיי בפרשת וישב, הלא ראובן לא חטא במכירת יוסף. ותירץ דאה"נ ראובן אינו בכלל מנין העשרה, אלא יוסף עצמו נמנה במקומו, שהוא ג"כ חטא, בזה שגרם לאחיו קנאה ושנאה. (ויתישבו בזה דברי בעה"ט בפרשת וישב, עה"פ (לז, כח) וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור. וימשכו, ב' במסורה. הכא, ואידך (ירמיה לח) וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו וגו'. שנפרע מירמיהו מה שעשו ליוסף עכ"ל. והלא ירמיהו היה מזרע יוסף, כדאמרינן בפ"ק דמגילה (יד, ב) שהיה מבני בניה של רחב הזונה דאיגיירא ונסבה יהושע ע"ש, ומהיכ"ת יפרע ממנו מה שעשו ליוסף. ולדברי רבינו בחיי ניחא). ובאמת חזינן, דהפילוג בי"ב השבטים היה ע"י שבט אפרים בן יוסף שהתפלג ונעשה ממלכה בפני עצמה. ואילו ראובן הוא זה שדאג לשלמות השבטים וטרח להציל את יוסף.
והנה בגמ' עירובין (כא, א) מאי דכתיב, והנה שני דודאי תאנים וגו'. התאנים וגו'. התאנים הטובות אלו צדיקים גמורים, תאנים הרעות אלו רשעים גמורים. ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים. ת"ל, הדודאים נתנו ריח. אלו ואלו עתידין ליתן ריח. והוא מבואר עפ"ד הר"ן הנ"ל בביאור דברי הגמ' כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע וכו'. וע"י ההתאחדות וההתכללות בבחינת יחד שבטי ישראל, הרי אדרבה, החלבנה מוסיפה בשלמות הריח הטוב של הקטרת, וכדמסיק שם בגמ' אביי אמר מהכא (עמוס ט, א) ואגודתו על ארץ יסודה.
וזהו שאמרו, שראובן שדאג לאחדות ושלמות השבטים, זכה שיצא מחלציו הנביא הושע, שילמד להם לישראל לומר לפני הקב"ה את סברת הר"ן. באמרם, כל תשא עון וקח טוב.
והנה הארכנו להלן, כי חנוכה דומה לחג הסוכות. והנה גבי ד' מינים דחג הסוכות אמרו רז"ל (מ"ד וילקוט פ' אמור). מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח, כך ישראל, יש בהם בני אדם שאינם לא בעלי תורה ולא בעלי מעשים, אמר הקב"ה, לאבדן אי אפשר, אלא יעשו כולן אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו. וכתב השל"ה הק', צבור ר"ת צדיקים בינונים ורשעים, ואם כך, גם בחנוכה צריך להיות אחדות.
מעתה הרי מובן המדרש הנ"ל, הדודאים נתנו ריח אלו דודאי ראובן. ועל פתחינו כל מגדים אלו נרות חנוכה וק"ל.
מובן ג"כ מש"כ הרמ"א שיש ענין ריבוי סעודות בימי החנוכה, שהרי גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים (סנהדרין קג, ב). שע"י הסעודות מתרבה אהבת רעים ואחדות הלבבות. ולכן מרומז ענין סעודות אלו לגבי הסעודות שעשה יוסף לאחיו כשרצה להתודע להם ולהשלים עמהם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
