ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
מי שזכה לשהות במחיצתו של מורנו ורבנו הרב משה צבי נֵרִי'ה זצ"ל הכ"מ, יודע לספר על הקשר החם שהיה לו לרבנו עם עולמה של חסידות חב"ד. אותם לא מעטים ולא רבים, שאכן זכו לכך, נפעמו ביום פטירתו מהעיתוי המיוחד בו נתבקש לישיבה של מעלה.
חג הגאולה, יום בשורה הוא אצל חסידות חב"ד, החַל ביום י"ט בכסלו, תופס מקום מרכזי בעבודת ד' של חסידי חב"ד לדורותיה. ביום זה, לפני מאתיים שנה בדיוק, נגאל האדמו"ר הזקן "בעל התניא", מן הכלא הרוסי, לאחר תקופה ממושכת, נ"ג יום, במאסר קשה, שנגזר עליו בשל עלילות שווא שטפלו עליו, ועמו נגאלה גם תורת תנועת החסידות. (אדמו"ר מוהרש"ב ז"ל מכנה את י"ט בכסלו "ראש השנה לחסידות".) מאז ועד ימינו רגילים חסידי חב"ד בהתוועדויות ובשירת קודש והודיה להשם ית', ומציינים את הקדושה המתגלה ביום זה.
מרן הראי"ה קוק וחב"ד
רבנו כמי ששרטט את תולדות חייו ותיאורי מעשיו של רבו הגדול מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, לא חסך מעטו בתיאור ייחוסו ויחסו של מרן הרב קוק זצ"ל, לחסידות חב"ד. ובספר שיחות הראי"ה אף קבע פרק מיוחד לכך, הוא הפרק העשרים ושלושה הנקרא "בעולמה של חב"ד".
אִמו של מרן הראי"ה, פערל-ז'אלאטה - מספר הרב נֵרִי'ה - היתה בִּתו של ר רפאל, תלמיד ישיבת וולוז'ין, אשר מצא את דרכו לחסידות חב"ד, והיה קשור לאדמו"ר ר' מנחם-מענדל בעל ה"צמח-צדק". ר' רפאל שתלמיד-חכם גדול היה, הקים את ה"שטיבעל" החבד"י בגריבה, עיירת הולדתו של מרן הרב זצ"ל, במחוז קורלאנד שבלטביה. ר' רפאל היה גם מי שהביא לעיירה את המשפיע-החוזר הגדול ר' יחזקאל יאנווער זצ"ל "החוזר מקאפוסט" לקהל החסידים בעיירה ובסביבה. מרן הרב זצ"ל הספיק בילדותו לשמוע את שיחותיו של "החוזר" והושפע מהן רבות, כפי שהעיד באוזני רבנו.
הסעודה השלישית בבית מרן הראי"ה
תולדותיו של רבו מרן הראי"ה זצ"ל רצופים קשר הדוק עם חסידות חב"ד, והרב נֵרִי'ה ינק את משנת חב"ד שהיתה ספוגה במשנתו של מרן הרב זצ"ל. את אותו הפרק מסכם הרב נֵרִי'ה במילים שרק מעֵטו שלו יכולות לנבוע: "הסעודה השלישית רווּיית מנגינות-חב"ד, בה השמיע ה'משפיע' רבי יחזקאל יאנובר ז"ל מאמרי דברי אלקים חיים באפלולית בין השמשות, מאמרי-חסידות שהאירו את המוחין וחממו את הלבבות, זכרונות-הילדות כיצד ישב סבא רבי רפאל ז"ל על יד השולחן הטהור, ושר 'בני היכלא' בדחילו ורחימו, כשרוחו נשאת למרחקים, מרחפת במחיצתו של אדמו"ר ה'צמח צדק'' נ"ע. אלה ודאי שקבעו את דמותה של הסעודה השלישית דבי רב, שראינוה בירושלים מדי שבת בשבתו, ואשר נתייחד לה יחוד-ברכה לעצמה".
אף אנו נחזור אחריו ונאמר, כי דמותה של הסעודה השלישית בבית מרן הראי"ה קוק זצ"ל, אותה רגיל רבנו לתאר בספריו, ולרשום את דברי התורה הנפלאים שנאמרו בה, היא ודאי שקבעה את הכיסופים הנפלאים ועריגות-הנפש שרחשו נשמותינו, אנו תלמידיו, בישיבה לדורותיה, כפי שהושפענו מהרב נֵרִי'ה זצ"ל, ולא רק בסעודה השלישית המיוחדת בחדר האוכל על הגבעה, סעודה שרשמיה והדי שיריה כבר נשתרשו עמוק בשולחנות בתים רבים בארץ-ישראל ובגולה.
"אי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך"
בשיחה לי"ט כסלו ה'תשכ"ג, בדיוק לפני ל"ו שנים, מספר האדמו"ר מליובביץ' האחרון, ר' מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, בשם חמיו ר' יוסף יצחק, על האדמו"ר הזקן בעל התניא, ובנו האדמו"ר האמצעי ר' דובער (ליקוטי-שיחות ח"ג, עמודים 55-56):
"היה זה בזמן שאדמו"ר האמצעי, שלימים היה לממלא מקומו של אביו אדמו"ר הזקן - התגורר יחד עם אביו. לאדמו"ר האמצעי היו כבר אז ילדים וביניהם ילד קטן מאד. אדמו"ר הזקן דר בקומה השניה ואדמו"ר האמצעי בקומה התחתונה. פעם, בעת שאדמו"ר האמצעי ישב ולמד, נפל הילד בשנתו מתוך עריסתו והחל לבכות. אדמו"ר האמצעי כה התעמק בלימודו, עד שלא שמע מאומה והמשיך ללמוד. אדמו"ר הזקן, אף שהיה בקומה העליונה, וגם התעמק בלימודו, עם כל זה שמע את בכיו של הילד, הפסיק לימודו, ירד לקומה התחתונה, הכניס את הילד לעריסה הרגיעו והרדימו. אחר-כך ביאר אדמו"ר הזקן לבנו, אדמו"ר האמצעי, שאי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך. כ"ק מורי-חותני אדמו"ר הסביר זאת, שכל שיהא אדם שקוע בלימוד לעצמו או בתפילה או בעשיית מעשים טובים בכלל, עליו לשמוע בה בשעה ילד יהודי בוכה, ועליו להפסיק הלימוד והתפילה ולדאוג שהילד יפסיק את בכיו. ולמד מזה שככל שהאדם גדול והענינים שמתעסק עמהם גדולים, הרי מאחר שישנו ילד יהודי שדורש, וחסר לו, יש להקשיב לו, ולהניח את הדברים שלו הצידה, ולטכס עצות שהילד יחדול מלבכות."
שיחה זו של האדמו"ר מליובביץ', פגשתי לראשונה, כשובי למקומי, לאחר ההלוויה של רבנו זצוק"ל. תחת ההשראה של י"ט בכסלו, חיפשתי איזו שיחה של הרבי לי"ט כסלו, שאוכל למצוא בה איזה דברים שאוכל להתבשם בהם ביום זה, שהיה כה עצוב לכולנו. ובראותי את הדברים הללו התרגשתי התרגשות גדולה, ואמרתי, כי אין משל טוב יותר מאשר זה, לדרכו של רבנו זצ"ל. כיון שהאדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" לא העיר לבנו על אודות הילד הבוכה כפרט, אלא כמשל לכלל ישראל.
והנה כך היתה דרכו של רבנו זצ"ל. הרי כשהגיע הבחור משה צבי מנקין לפרקו, כבוגר ישיבת "מרכז הרב", פתוחות היו לפניו כל דרכי ההוראה והלימוד. "נתוני הפתיחה" והכישורים שלו, והסיפורים שיודעים לספר היום על ילדותו, מבטיחים ותואמים להפליא לביוגרפיה של הגדולים שבין גדולי הדורות. להיכן שהיה רוצה, היה הרב נֵרִי'ה מתקבל. היינו שומעים עליו היום כעל אחד מגדולי התורה של הציבור החרדי, ואם יורשה אף להרחיק עוד, ולומר, על-פי הכרות עמוקה עם רבנו, שגם היה הופך - לפי כישוריו ואופיו המיוחד - לפוסק הדור.
אולם הוא ראה בבכי הדור, הוא השקיף על פני האודים המוצלים מאש, שהנה זה מתרפקים על שערי ארץ-ישראל, ומבקשים מקלט ומקום להתחיל חיים חדשים בארץ-ישראל. הוא ראה את הצורך להקים דור חדש מתוך הכוחות הצעירים הללו, שהיו מלאי שאיפות ליישוב הארץ ובנינה. אמנם ידע הרב נֵרִי'ה, לפי אשר למד אצל רבו, מרן הרב זצ"ל, כי הלאומיות מבלי מקורהּ, מבלי יסודהּ, קרי: התורה - לימודה והליכותיה, לא תחזיק מעמד, ועוד - תתפורר ותיהפך היא עד מהרה לרועץ. הוא שתלמיד-חכם היה, ירד אל הנוער הצעיר, הלהיב אותו בשירת קודש והרים את גאוותו, באותם ימים שלנער ציוני, לא היתה גאווה גדולה בלב - בלשון המעטה - בשל היותו ירא-שמים ושומר מצוות. הוא ויבלחטו"א מו"ר הרב אברהם צוקרמן, בעזרת מעטים כמותם, הקימו מתוך תנועת "בני-עקיבא" את ישיבות "בני-עקיבא" בעת ששני מושגים אלו - "ישיבה" ו"בני-עקיבא" היו תרתי דסתרי. רק מתוך כך ביסס את לימודו הפרטי שלו, עד שהיה גדול הוראה בהלכות ציבור, בד בבד עם היותו גדול תורה בכל מרחביה.
ה"בעל-שם-טוב": על מצות אהבת ישראל צריכים מסירות-נפש!
בספר "חג הגאולה - י"ט כסלו", הוצאת חב"ד, ה'תשכ"ב, מסופר אודות חגיגת י"ט בכסלו הראשונה, איך שהאדמו"ר הזקן חגג את סעודת ההודאה הראשונה של י"ט בכסלו בשנת ה'תקס"ב: בשמיני עצרת ובשמחת-תורה היה הרבי בחדוה גדולה. בשיחותיו הקצרות שאמרן לפני בניו ויחידי סגולה, אמר: לרגל טעמים רוחניים מסוימים לא קבלתי הצעת החסידים לקבוע את יום הגאולה י"ט כסלו ליום משתה ושמחה ברבים. (הוא בעצמו לא עשה עדיין סעודת הודאה שעל פי דיני התורה צריכים לעשותה, כי סעודת מצוה היא). המצוה של סעודה זו היא אהבת ישראל, ועל מצות אהבת ישראל הרי אמר ה"בעל-שם-טוב" - צריכים מסירות נפש!
אהבת ישראל של הרב נריה פרצה כל גבולות. הוא אהב את ישראל במובנים העמוקים ביותר של מושג זה. הכי שורשיים. את כל דרכו חישב רבנו לפי צרכי הדור והדורות, ולא לפי כישוריו וההזדמנויות שניתנו לו שבהן היה בודאי כדי לפתותו למצותן להתגדלות עצמית גרידא. את כל יישותו הקדיש לדור שכה אהב, רומם אותו משפלות השפעות הגלות שזה עתה ממנה קם והתנער לתחיה רוחנית שעליה נשענת הגאולה דהאידנא.
לא יפלא אם-כן, שכאשר שאל האדמו"ר מליובביץ' זצ"ל את רבנו זצ"ל: "מה אפשר לעשות בכדי לשפר את המצב הדתי ב'בני-עקיבא'?" ענה הרב נֵרִי'ה: "להוסיף עוד ועוד ישיבות!" (השאלה והתשובה, במאמרו של הרב נֵרִי'ה זצ"ל "על סף שלושים - לכח", בתוך "ספר בני-עקיבא", ההנהלה הארצית של בני-עקיבא בישראל, תל-אביב ה'תשי"ח).
בעל התניא והגאון מווילנא
על הקפדתו של הרב נֵרִי'ה על כבוד תלמידי-חכמים כבר הארכנו במאמר קודם, שנתפרסם ב"הצֹפה" , ומתוך כך אנו נזכרים במה שהיה מורגל בפיו של רבנו זצ"ל, כאשר בהתרגשות מיוחדת היה מדבר על כך שהגר"ז מלאדי, האדמו"ר בעל התניא, והגר"א מוילנא, שדורות שלמים בישראל חלקו את מחלוקתם הגדולה לשם שמים על הדרך בעבודת ד', בדרך החסידות, או בדרך הפרושים. והנה בספר ההלכה בחלק אורח-חיים שבשולחן-ערוך, שהתקבל בישראל - אמר - הלא הוא ה"משנה-ברורה" לרבנו "החפץ-חיים", מתאגדים כוחות התורה בישראל, שכן ב"שער-הציון", המסמן את מראי-המקומות לדברי ה"משנה-ברורה", ניכרים שמותיהם של הגר"א ושל הגר"ז ברציפות, ולעיתים תכופות אף בהסכמה לאותה הלכה. זוכרני באיזה עונג אמר את הדברים, ובאיזו שמחה, תוך שהוא באופן סימולטני מצביע באצבעו על פני שולחן אקראי שנזדמן לנו בדרכנו, כאילו עלֵי-ספר, בשורות הקטנות של "שער הציון".
הגר"ז מלאדי והגאון מוילנא
הוא הדגיש בפני: הידעת שימים לא מועטים המתין הגר"ז לגר"א בווילנא על-מנת שיאות לקבל אותו לשיחה? ומה עשה הגאון? כשראה הגאון כי הגר"ז מתעקש להשאר בעיר, יצא הגר"א את וילנא ונטל את מקל הנדודים עד שישוב הגר"ז למקומו ולארצו, רק כדי שלא יתבזה כבודו של הגר"ז. מאידך, לקבלו לא רצה, כדי שלא יתפרש כאילו הגר"א מתפשר במחלוקתו עם החסידות. והנה עתה הם נפגשים ב"שער הציון"...
מחלק "שיחת השבוע"
חיבתו של הרב נֵרִי'ה לחסידות חב"ד, השתקפה אפילו דרך המחזה הנפלא של הרב נֵרִי'ה עובר בין התלמידים המתפללים בישיבה, בזמן ההפסקות שבין העולים בקריאת התורה ומחלק בכל טור או שניים של מושבי בית-המדרש, גליון של "שיחת השבוע", פעמים תוך שהוא מצביע על מאמר זה או אחר שכדאי לדעתו לעיין בו.
מאמרים נוספים הרב אריה קורן - אוהב, מוקיר וירא מתלמידי חכמים
מתוך אזכרת ה- 30 לרב אריה קורן ביישוב בית אל, התשע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
