ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
הפרשה מתחילה בפסוקים שמעוררים אותנו מיד להבין, שמדובר פה ברמזים וסודות קבליים.
הסיבה לכך היא ריבוי השמות, שהם היסוד של תורת הקבלה - "וידבר אלוקים... ויאמר אליו אני ה'... וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם" - אלוקים אמר למשה אני ה', וארא באל שדי, ושמי, שם הויה, לא נודעתי להם (לאבות).
בפירוש הרמב"ן על פסוק זה, מתבטא יסוד חשוב מאוד בפרשנותו. על ידי הבנתו הקבלית את משמעות השמות, הוא מסביר את כוונת הפסוקים. כלומר, הרמב"ן משתמש בקבלה בפרשנות המקרא.
מבקרי המקרא בקראם פסוקים כאלה, בתפיסתם הטמאה את התורה הקדושה, מקשים על השימוש בכל מיני שמות, ומגיעים למסקנה שיש פה ערבוב של תקופות. שאלות מסוג זה, מעוררות אותנו להתבונן יותר לעומק במה שכתוב. שלא כמו בתורת הקבלה, שעל-ידי שיוך של כל שם לבחינה שלו, מסבירים דבר שבדרך כלל מנותק מפרשנות הפסוקים, הרמב"ן משייך את ההבנות האלו לפירוש הפסוקים עצמם, ואם נבין את הפסוקים שאותם פירש הרמב"ן, נוכל אחר כך לפרש כך וללמוד בעצמנו גם מקומות אחרים בהם יופיעו השמות השונים.
אופי גאולת ישראל ממצרים, ואופי הגאולה העתידית
לפני שנבוא לניתוח הפסוקים אצלנו, נזכיר רמב"ן חשוב בסוף הפרשה הקודמת, בנקודת הקישור בין שתי הפרשיות. הנקודה בה אנו נמצאים היא לאחר שמשה רבינו בא ב"טענה", כביכול, כלפי הקב"ה, "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני". משה בא לבשר את הגאולה לעם ישראל, ולבשר להם שהקב"ה שלח אותו להוציאם ממצרים. בשורה זו היא אור גדול של גאולה שמופיע פתאום, וכולם מצפים להמשך הגאולה ולהתקדמות, אלא שלא כך קורה.
משה בא ומוסר אותות, כמו היד המצורעת. בני ישראל יאמינו לאות זה, מסביר רש"י, מפני שהוא יגיד להם שידו מצורעת מכיוון שדיבר עליהם רעה, והם רגילים שמי שמדבר עליהם רעה סובל. כך הם מבינים שהם עם ישראל הקשורים להבטחת ה' לאבות שיגאלו ממצרים.
לאחר שבא משה ומבשר את הגאולה, הוא נעלם וחוזר למדין. הרמב"ן שם מסביר זאת ומביא מדרש שיר השירים - דומה דודי לצבי, מה צבי, נראה וחוזר ונראה (כשרץ בין ההרים) אף גואל ראשון נראה להם וחוזר ונכסה מהם וחוזר ונגלה. כשמשה חוזר, הוא פוגש את השוטרים שיוצאים מפגישה עם פרעה. הרמב"ן אומר שלא כל אחד נפגש עם פרעה, ובוודאי שפגישה זו באה לאחר זמן רב של סבל שסבלו ישראל תחת מצרים, באותו פרק זמן שמשה נעלם לאחר שבא בפעם הראשונה והביא עמו את האור הראשון של הגאולה. השוטרים באים בטענה למשה שהרע להם מאז שהגיע, ומשה פונה לקב"ה ואומר "למה הרעותה" וכו'. הדברים הם קשים ולא כל כך מתאימים למשה העניו, שבדרך כלל אומר מה אני ומי אני. אך משה כאן הוא כבר שליח, והרמב"ן מסביר שמשה שאל מדוע שלחת אותי לפני שהגיע הקץ. הקב"ה עונה לו שהוא יראה שביד חזקה ישלחם פרעה מארצו, ורש"י מסביר - על כרחם של ישראל. כלומר, הגאולה תהיה (גם לעתיד לבוא - בימינו) באור גדול שיופיע, ואחר כך התדרדרות ועליה, והכל יקרה גם בעל כרחם של ישראל מאחר ולא בטוח שכולם ירצו להיגאל.
הסבר מה כל שם מבטא באופן כללי
פרשתנו מתחילה בתגובה של הקב"ה לדברים הקשים של משה. רש"י מסביר שהקב"ה פונה למשה במידת הדין, בשם אלוקים, "על שהקשה לדבר ולומר למה הרעת לעם הזה", ואז אומר לו "אני ה'" - מדת הרחמים - נאמן לשלם שכר. הקב"ה אומר למשה שהוא נודע לאבות בשם שדי, כלומר שהבטיח להם הבטחות, אך בשם הוי-ה שמשמעותו לקיים את ההבטחות, לא נודע להם, ולא קיים בתקופתם את ההבטחות.
האבן עזרא מסביר (והרמב"ן מצדד בהסברו) שישנן 3 הנהגות:
1. הנהגת שם אלוקים שהיא בגימטריא "הטבע", שזוהי הנהגה שלא מתחשבת במעשי האדם, הטובים או הרעים, אלא נותנת לכוחות הטבע והמזלות לפעול "כרצונם".
2. הנהגת שם שדי, שהיא הנהגת שכר ועונש, המתחשבת במעשי האדם. כלומר, כשהאדם טוב מקבל טובה ולהיפך. הנהגה זו פועלת דרך הטבע, כגון גשמים בעיתם וכד'. זוהי הנהגה ניסית, אך לא ניסית שמעל הטבע אלא ניסית שבתוך הטבע. זוהי ההנהגה שהיתה עם האבות. זוהי משמעות הביטוי מלאך, שהוא גימטריא שם הוי-ה ואדנות (91) המסמל את הנס (בשם הוי-ה) שבא בתוך הטבע (שם אדנות). וזהו "המלאך הגואל אותי" של יעקב, והמלאך שמופיע לאברהם - ההנהגה בה הונהגו.
3. הנהגת שם הוי-ה, שמתבטאת בניסים גלויים שעוקרים את הטבע, כמו בניסים של עשר המכות. הופעת שם זה היא הופעה המיוחדת לישראל, ואינה תלויה כלל במעשיהם אלא בתולדתם, בעצם היותם ישראל.
ההבדל בין הנהגת ה' למשה והנהגתו לאבות
יסוד שמות אלה, הוא חשוב ומופיע בהרבה מקומות, לדוגמא:
1. אחר מעשה העגל, והכפרה שנתכפרו בני ישראל, מבקש משה רבינו מהקב"ה שלא מלאך ילך איתם במדבר, אלא שהשכינה תלך איתם. והרמב"ן מסביר שם, שהמלאך ההוא הוא המלאך הגואל, אשר השם הגדול בקרבו, שהכוונה (כמו שהסברנו) לשילוב שם הוי-ה בשם אדנות, כמלך ששוכן בתוך ביתו ולא גלוי החוצה, שזוהי הנהגת כל העולם הזה בדרך הטבע. משה רבינו אינו מתפשר על הנהגה זו של שכר ועונש, הנהגה ניסית נסתרת, אלא מבקש מה' הנהגת שם הוי-ה, בגילוי ניסי של השכינה, שמתבטאת בכל הניסים שאפפו אותם במדבר.
2. בבראשית (יז, א) הקב"ה מתגלה לאברהם באל - שדי. "וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי" הרמב"ן מסביר שם שיש כאן שני שמות, אל ו - שדי. השם אל מורה על תקיפות. השם שדי מסביר הרמב"ן מורה על הגבורה שאיתה מנהיג ה' את העולם. בשלב זה בספר בראשית, מתחילה הנהגת ה' עם האבות דרך מציאות הטבע: ברעב - פדיון מרעב. במלחמה - בניצוח מלחמה וכו'. כל הנהגות אלו הן ניסים הנעשים באבות בדרך הטבע. וזוהי הנהגת שדי שמשמעותה לשדד, לנצח את הטבע, לווסת אותו. שדי - שאמר לעולמו די, עד כאן ועד כאן. כלומר, מציב לטבע גבולות ומעצב אותו כרצונו. הנהגה זו היא ניסית שאינה "מפקירה" את העולם להתנהלות הטבע באופן עצמאי ושרירותי, אלא מסדרת אותו. כלומר, ישראל שמתפללים ועושים מצוות, ובעקבות כך יורדים גשמים בעיתם, זה עצמו נס שפועל בתוך הטבע בהנהגת שכר ועונש.
זהו ההבדל בין הנהגת ה' למשה והנהגתו לאבות. למשה רבינו ההנהגה היתה בשם הוי-ה שהיא ניסים גלויים - במכות, בים סוף ובמדבר - שאינם תלויים במעשים ושכר ועונש. אך באבות - אומר הרמב"ן, לא נזכר כלל שם הוי-ה, וגם כשנזכר, בא בצירוף שם אחר. וכן הצד השני במשה, שאצלו לא נזכר שם שדי לעולם, כי הנהגתו גבוהה יותר הנהגת שם הוי-ה.
יסוד זה של אופני הנהגת ה', וביטוי ההופעה בשמות, הוא מרכזי ומופיע במקומות שונים. לדוגמא:
הרב קוק (ב"אורות הקודש" בחלק "מוסר - הקודש", "מוסר אלוקי" יז) - מסביר שיש הנהגה שהולכת על פי המוסר הכללי שיורד למוסר האישי, וזהו עניין הנהגת שכר ועונש המתבטאת בשם אלוקים, וישנה הנהגה עליונה יותר שאינה קשורה לתוכן המוסרי ולבחירה חופשית, אלא קשורה בצפיה עליונה שהיא למעלה מהתנאים שנמצאת בהם ההוויה כעת, ולמעלה ממגבלת הזמן, וזוהי הופעת שם הוי-ה, שמשמעות השם היא עבר הווה ועתיד ביחד (מעל הזמן), והיא קשורה בסגולת ישראל.
הגר"א אומר שיש שני מיני השגחות:
1. הנהגת הטבע שהיא מיסוד שם אלוקים, והיא פועלת על ידי כוכבים ומזלות המפעילים את הטבע. 2. פנימיות ההנהגה ששולטת על הטבע, והיא הנהגת ישראל התלויה בשם הוי-ה.
הרמב"ן עצמו מכניס יסוד זה גם בהסברו ל"מעשי אבות סימן לבנים". מצד אחד ישנו העניין הסגולי הבחירי בעם ישראל, שמופיע כבר באבות ומתבטא בכל מיני מהלכים שהם חייבים לעשות, מהלכים שיקבעו אחר כך את מה שיקרה לעם ישראל ומה שיעשו ישראל לעתיד לבוא. ומצד שני, קיימת ההנהגה הטבעית בעם ישראל והניסים שקורים להם בתוך הטבע בהנהגת שדי.
הרב בני אלון
לשעבר ראש ישיבת "בית - אורות", העביר שיעורים בישיבת בית אל. שימש כשר וחבר כנסת בממשלת ישראל.
השקת "משנת הרב" פרקי תורת א"י, קרבת אלקים ועבודת אלקים במשנת הרב
ערב השקה למהדורה החדשה של 'משנת הרב'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
