^ 1. ויקרא רבה לד, ג "גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא אמרו לו כל יום אית לך אכסניא אמר להם והדין נפשא עלובתה לאו אכסניא הוא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא".
^ 2. וכדבריו המפורסמים של החתם סופר
"נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויים על אדמתן, שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב א"י ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך, ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה, וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, וה"נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה, ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם משום יישוב העולם הכל בכלל מצוה. אבל כשאני מפוזרים בעו"ה בין אומות העולם וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה רבי ישמעאל לרשב"י".
^ 3. רגיל אני לאמר שמה שכתוב בתורה "אפס כי לא יהיה בך אביון" זהו כאשר מדינת ישראל נושאת בעול הרווחה, ובהיעדר דאגה כזאת מצד המדינה לעולם "לא יחדל אביון מקרב הארץ".
^ 4. ומתוך כך יובלט הצורך הכל-כך חשוב לתקן את משרדי החינוך והמשפטים.
^ 5. או"ח א, א ברמ"א עיין שם במשנ"ב ובבירור הלכה.
^ 6. עיין בראשית רבה ח, "א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הדא הוא דכתיב ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח. רבנן אמרי לה בשם ר' חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם, הדא הוא דכתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם, ר' הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקב"ה, אמר להן מה אתם מדיינין כבר נעשה אדם".
^ 7. "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה" (שבת קיט).
^ 8. זוהר לפרשת אמור דף צג ע"ב.
^ 9. תהלים קכה, ד-ה.
^ 10. עיין שמות פרק לב, בפסוקים יא-יג ופסוק ל והלאה.
^ 11. פרק ט, פסוקים ח-כט.
^ 12. "נודעת אמרתו של אדוני אבי מורי ורבי הרב זצ"ל על שני הפסוקים האחרונים של פרק ס"ט שבתהלים, שבהם מתפרשת כל השתלשלות מדרגותיה ומעלותיה בקודש של האתחלתא דגאולה, של יישוב ארצנו וקיבוץ גלויותינו: "א-לקים יושיע ציון" – תחילת הישועה המתגלית בדרך טבעית של התעוררות ההנהגה הא-לקית בשם ציון. "יבנה ערי יהודה" – השלב הממשי הראשון של המשך התגלות זו הוא בניין ערים חדשות, לעומת ירושלים אשר תושב לקדמותה, בעיקר בחלק הארץ הנקרא בשם יהודה. "וישבו שם וירשוה" – מובנו השלם של בניין זה, שמתוכו מופיע כל המעשה הגדול של הישיבה והירושה, כי הם בלשון נסתר וסתמי – כל מיני יהודים, באין הבחנת ערכיהם ופרוטה יתישבו וירשו "שם" בכל מרחבי הארץ וקצוותיה, ולעומת ביאת הכיבוש הראשונה ומצוותיה שבתורה, שבה קדמה הירושה וכיבושה לפני הישיבה וחילוק נחלותיה, יבואו עתה מן ההתיישבות אל הירושה. "זרע עבדיו ינחלוה" – קביעות הנחלה של הארץ והתקיימותה המוחלטת, שאין לה הפסק, ושגם ירושלים נקראת נחלה, מתבררת מתוך כך להם שהם זרע עבדיו נוצרי פיקודיו. "אוהבי שמו ישכנו בה" – המעלה העליונה, המיוחדת להם לבני "אברהם אוהבי" הקוראים בשמו והדוגלים בו, במהלך אמונתו ודרכיו, היא מגלה את הופעת השכינה בארץ וחזרתה לציון, במרעה האמונה ובטחונה בה' ועשות טוב.
^ 13. כמובן ראוי וצודק שילובן הנוסח על-ידי תלמידי חכמים להשיג אחידות, אף כי לענ"ד אין הדבר מעכב, ובלבד שבאותו בית כנסת יהיה נוסח אחיד שיוסכם על-ידי הרב.

יוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.