ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- לימודי קבלה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה
ל"ג בעומר. בכל רחבי הארץ מודלקות מדורות גדולות, וכל העם חוגג סביבן. ובמרכז השמחה - ההילולא המסורתית במירון. מאות אלפי יהודים מעפילים בכבישי הגליל העליון ומגמת פניהם אחת - ציונו של התנא הקדוש, שר בית הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי זיע"א.במה זכה רבי שמעון בר יוחאי לזכות זו, שאיש מגדולי ישראל לא זכה בה? התשובה פשוטה - בזכות ספר הזוהר, ספר היסוד של חכמת הקבלה. ואכן, בדורנו תורה זו מתפשטת במהירות. אלא, שיחד עם התפשטות לימוד זה, צצות ועולות השאלות - מי ראוי ללמוד אותה, ובאיזו דרך?
דור גדול דורש אור גדול
הרב ראובן הילר שליט"א - רב בהוד השרון
אם בעבר תקופת לימוד הנגלה ארכה עד גיל 40, הרי בימינו המצב השתנה, וקיימת בשלות ויכולת לקלוט רעיונות פנימיים עמוקים בגיל צעיר בהרבה
"בעקבות משיחא חוצפא יסגא ...ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו" (סוטה מ"ט).
בדור הגאולה יש קטנות ויש גדלות. הקטנות היא בשקיעה בעולם גשמי, נטול אמונה ושטוף תאוות. אולם מלמדנו הרב זצ"ל (במאמר 'הדור' ובאורות הקודש חלק א', ה'), שקטנותו של דור זה נובעת, למרבה הפלא, דווקא מתוך היותו בעל נפש גדולה. דור זה לא מסתפק באמונה מצומצמת, פנימיות נפשו שואפת למרחבי אמונה ענקיים המצויים בפנימיות התורה ועל כן כל העיסוק בגדרים הלכתיים ובפרטי הלכות, מאוסות עליהם ונראות להם כדבר קטן ונמוך. מחד - יש אנשים שמאיסה זו מקטנות 'הדת' מובילה אותם לשקיעה בתאוות ולעומתם, מאידך - יש בני תורה ששאיפות גדולות אלו מביאות אותם להפנות את מרצם ללימוד פנימיות התורה.
אף שאמרו בירושלמי (יומא י"ד): "גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא", בהמשכה היא מהירה בבחינת: "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת"(שה"ש ב' ח'). זו הסיבה, שגם בנושא זה של לימוד פנימיות התורה, אנו מוצאים שוני אדיר בין עיסוקיהם הרוחניים של בני תורה מדור קודם לאלו של היום.
זכורני לפני 36 שנים הזדמן לי ספר מבוא לקבלה (שומר אמונים לר"י אירגס). תוך כדי לימוד הספר התעוררו לי מספר שאלות. ניגשתי לביתו של הרב צבי יהודה זצ"ל והוא קבלני והשיב בנחת על כל שאלותיי. לפתע נשמעו דפיקות בדלת ואל הבית נכנסו שני רבנים מהישיבה שרצו לדבר עם הרב. הרב צבי יהודה בקשני בבהלה לסגור את הספר ולהחביאו, כדי שלא יֵראה (כך הבנתי) שהרב יושב עם תלמיד צעיר וכביכול לומד עמו קבלה. לימים, כ-25 שנים לאחר מכן, הזדמנתי לאחת הישיבות לסעודה שלישית, ודברי התורה של ראש הישיבה עסקו בפנימיות ממש לאוזני כל התלמידים כולל אלו משיעור א'. אין ספק ששוני זה מעיד על שאיפות גדולות של הדור, שאיננו מוצא את מלוא סיפוקו הנפשי-לימודי רק בלימוד גמרא.
לי ברור, שהדרכת חז"ל שיש למלא כרסו בבשר ויין, כלומר - לעסוק בהרחבה בהוויות אביי ורבא, לפני שנכנסים ללימוד פנימיות התורה קיימת גם בדורנו, כי רק באופן זה נקנים דרכי העיון ומתיישר השכל ונהפך לשכל של תורה. אולם, אם בעבר תקופה זו ארכה עד גיל 40, הרי בימינו המצב השתנה, וקיימת בשלות ויכולת לקלוט רעיונות פנימיים עמוקים בגיל צעיר בהרבה.
ידועים דברי הזוהר (נשא קכ"ד) "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (תרגום: בזכות שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מהגלות ברחמים). פנימיות התורה, שהולכת ונהפכת לחלק חי מנשמתו של כל יהודי בתקופת סיום הגלות, היא בעצמה תמריץ, בעזרת ה', את סיומה המוחלט של הגלות ואת גאולתם של ישראל.
אוירא דארץ ישראל
הרב דניאל כהן שליט"א - רב היישוב בת עין
מי שנמצא במהלך מובנה של לימוד בוודאי עליו לדחות את לימוד הקבלה לאחר שירד לעומק הנגלה. כך תהא הבנתו בהירה ומתוקנת יותר, לעומת זאת, אדם מבוגר המחפש את דרכו בתורה, גם אם לא למד נגלה בצורה מסודרת, עשוי להיות שייך ללימוד קבלה. הוא נמשך לשם מתוך רצון להתקרב לאלוקים ויש לסייע לו ולהדריכו בהתאם. ארץ ישראל מעוררת אותו
"אוירא דארץ ישראל מחכים". חכמה שייכת לפנימיות - להשראה ולחזון הבריאה. בינה שייכת לפיתוח, להבין לאן הדברים מגיעים ואיך הם מופיעים במציאות. ארץ ישראל שייכת יותר לעולם החכמה, המאירה בחזון היסוד של המציאות. ארץ ישראל היא שורש העולם, אך התפתחות העולם נמצאת בארצות העמים - מחוזות הבינה.
התלמוד הארץ ישראלי הוא ב"תא חזי". בוא וראה. הדברים כפי שהם במגע ראשון. לעומתו, הבבלי הוא - 'הדיבור על' ו'הפיתוח של'.
אני מצביע על כל זה, כי הנהירה ללימוד הקבלה היא תופעה עולמית. מי שקורא אנגלית או "גולש" באינטרנט יודע שאין מרשם טוב יותר היום ל"רב מכר" בספרות הרוחנית כמו להזכיר את המילה "kabbala"!
זוהי תופעה מדהימה, שמעידה על צימאון כלל אנושי לעומק ופנימיות בכל הנוגע למציאות החיים, משמעות הבריאה והאפשרות לחיות חיים חיוניים יותר, אם לא קדושים יותר. אינני תמים, וברור לי שתופעה זו מלווה בהרבה עיוותים וקלקולים, אך אי אפשר להתעלם מתופעה זו. אני קושר זאת לחזרתנו לציון והתעצמות האור הארץ ישראלי בעולם, ואכן הפצת מעיינות פנימיות התורה הקבלית נעשית בעיקר מכאן.
אני מזכיר כל זה בהקשר לשאלתכם על לימוד הקבלה. בעצם, לימוד התורה מביא את האדם לעומק הדביקות בבורא, וזו מטרתו. התורה פועלת זאת רק כשהלימוד מלווה גם בעבודה פנימית של פתיחת הלב לאלוקים על ידי עבודת התפילה וההשתוקקות אליו יתברך. עיקר המקום לעבודה זו הוא ארץ ישראל. זו כוונת הגמרא, שקובעת שגלותנו מן הארץ הייתה מפני "שלא בירכו בתורה תחילה". כלומר, הדביקות באורה של תורה מתוך הדבקות בבורא, הן תכונות פנימיות שמתגלות במיוחד בארץ. המזניח אותן מכחיש במידת מה את יתרון היותנו בארץ! הדגש על פנימיות התורה בארץ ישראל צריך להיות ביתר שאת ויתר עוז לעומת הגלות.
למעשה, יש מצבים שונים בשאלה של "מי ראוי ללמוד, ומתי". מי שנמצא במהלך מובנה של לימוד - "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה וכו'" - בוודאי עליו לדחות את לימוד הקבלה לאחר שירד לעומק הנגלה. כך תהא הבנתו בהירה ומתוקנת יותר, שהרי הוא כבר מכיר היטב את ה"חיצוניות" שהפנימיות מלמדת עליה. אמנם, בוודאי יש לו לפתח גם בעת לימוד הנגלה את החיים הפנימיים שלו - בעבודת התפילה בעומק ובהתבוננות ועבודה רוחנית מתאימה. יש בהחלט גם עניין בלימוד החסידות וקבלת הדרכה מגדולים ממנו בעבודת הבורא.
לעומת זאת, ובמובן מסוים בקצה האחר, אדם מבוגר המחפש את דרכו בתורה, גם אם לא למד נגלה בצורה מסודרת, עשוי להיות שייך ללימוד קבלה. הוא נמשך לשם מתוך רצון להתקרב לאלוקים ויש לסייע לו ולהדריכו בהתאם. ארץ ישראל מעוררת אותו, ואין לפסול אותו מללמוד קבלה רק מפני שאינו מלומד.
ולסיום - עיקר הכול הוא ה"לב הטוב" שהתורה מביאה. וידוע הדבר ש"ל"ג בעומר", יום פנימיות התורה, נמצא בספירה בדיוק בנקודה שמסיימת את ה"לב" ימים, ונכנסת ל"טוב" ימים (שבע עשרה הימים האחרונים של הספירה). זאת מטרת החיים, ומטרת פנימיות התורה, שיהיה לנו לב טוב, חיבור לפנימיות הלב הטוב של החיים, ומשם נזכה להפיץ אורה של תורה על ארצנו הקדושה ועל כלל העולם.
"ל"ג שמח"!
תורת הגאולה
הרב נתנאל יוסיפון שליט"א - ר"מ בישיבה הגבוהה מצפה יריחו
מחד - וודאי שלימוד זה שייך רק למי שמקדש עצמו ומילא כרסו בש"ס ופוסקים, ומאידך - כולנו, בנערינו ובזקנינו, בנשינו ובטפנו, לומדי קבלה סמויים. שני היגדים אלו נראים במבט ראשון כסותרים, אולם מי שיבחן את ההיסטוריה של לימוד הקבלה יבין עד כמה הם משלימים זה את זה
בענייני כלל ישראל, אמר פעם הרב סולוביצ'יק, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו פוסק את ההלכה. וכיצד אנו יודעים מה פסק הקדוש ברוך הוא? המציאות מורה לנו זאת.
דומה, שגם בשאלת לימוד הקבלה בדורנו, אמרה המציאות את דברה. מחד - וודאי שלימוד זה שייך רק למי שמקדש עצמו ומילא כרסו בש"ס ופוסקים, ומאידך - כולנו, בנערינו ובזקנינו, בנשינו ובטפנו, לומדי קבלה סמויים. שני היגדים אלו נראים במבט ראשון כסותרים, אולם מי שיבחן את ההיסטוריה של לימוד הקבלה יבין עד כמה הם משלימים זה את זה.
דורות על דורות בזמן הגלות הייתה תורת הקבלה נעלמה מעין אדם. אפילו ספר הזוהר, שהתחבר על ידי רבי שמעון בר יוחאי, היה גנוז במערת סתרים בארץ ישראל.
והנה לפני כאלף שנים החלה תורה זו להתגלות בישראל. בתחילה התגלתה תורה זו רק ליחידים. מסורת בידינו מחכמי האמת, שתורת הקבלה היא המשכה של רוח הנבואה בישראל. וכך - אליהו הנביא נגלה לראב"ד , לבנו - רבי יצחק סגי נהור ותלמידיו, ולרמב"ן - תלמיד תלמידיו, וכולם למדו חכמה זו - קבלה אמיתית מפי אליהו הנביא (עיין קול הנבואה עמוד קל"ה). באותה תקופה התגלה גם ספר הזוהר והופץ לעולם בידי רבי משה די ליאון.
חכמה זו הסתתרה מהעולם בזמן הגלות מאותה סיבה שהנבואה הסתלקה מהעולם - הסתרת פני ה' וחוסר יכולת להיפגש עם ה' באופן גלוי בזמן הגלות. "גם נביאיה לא מצאו חזון מה'".
אולם, רק "הסתרתי פניי רגע ממך". לאחר הגלות, ה' ישוב ויתגלה אלינו גלויות. לפיכך, כהכנה לגאולה ונבואה מתחיל להתנוצץ אור החכמה הפנימית בישראל. וכך זוכים רק יחידים לגילוי אור גדול זה, שהרי "אין הנבואה שורה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו... (רמב"ם יסודי התורה ז'). וכך לחכמה הפנימית זוכים רק קדושי עליון, שמילאו כרסם בבשר ויין.
כל זה בזמן שהגלות עדיין בעיצומה, אך הרי בזמן הגאולה "אשפוך רוחי על כל בשר". כל ישראל נביאים ובני נביאים הם. אנו בנויים כך, שנפשנו מתאימה לנבואה (מוסר אביך נ'). לפיכך, בהתקרב עת גאולה, תורת הקבלה הולכת ומתפשטת.
בשנת של'א מגיע לארץ ישראל האר"י הקדוש, ותורת הקבלה מקבלת עומק מחודש. והנה, לקראת שנת ת"ק - מחצית האלף השישי לבריאת העולם, המכוונת כנגד מחצית יום השישי לבריאה, כלומר - לקראת שבת קודש, יום שכולו שבת - עת הגאולה, מתרחש בעם ישראל תהליך מופלא.
מתוך תורת האר"י צומחות שלוש דרכים בעבודת ה'.
הראשונה - בשנת תצ"ג מקים רבי גדליה חיון בעיר העתיקה בירושלים את ישיבת המקובלים בית-אל (הישיבה העתיקה בעולם). בישיבה זו סולל הרש"ש הקדוש את דרכם של ה'מכוונים' בתפילה לפי תורת הקבלה.
השנייה - בשנת תצ"ד מתגלה לעולם הבעל שם טוב הקדוש, ומפיץ את תורתו, תורת החסידות. בדרך זו מתפרשת הקבלה גם כמשל לנפש האדם. וכך צומחת לה תורת הנפש היהודית מתוך סתרי הקבלה.
השלישית - בשנת תפ"ט מתגלה לרמח"ל מגיד מהשמים ומפרש לו את תורת הקבלה בדרך חדשה. הקבלה - משל היא לדרך הנהגת ה' בעולם. ההיסטוריה של ישראל היא גילוי ה' בעולם ואליה רומזת הקבלה. מכאן קצרה הדרך לממשיכי דרכו - הגר"א והרב קוק המגלים על פי סתרי תורה, שהמשך ההיסטוריה של ישראל מובילה לחזרתם לארץ, לציונות ולגאולת ישראל בדרך הטבע.
כך הביאו שלושת הדרכים הללו לכל עם ישראל בשפה עמוקה או פשוטה, כל אחת לפי עניינה, רעיונות קבליים בלבושים שונים. וכך רעיונות רבים אותם ינקנו מחלב אימנו מקורם בתורת הנסתר. ילגום כל אחד מאיתנו ממימיה העמוקים של הקבלה לפי הדרך המיוחדת לו, ובזכות זה נזכה להתגשמות החזון: "וניבאו בניכם ובנותיכם".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
