ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- שיעורי הלכה נוספים
תגובת שני עורכי דין: דברי הרב עוררו בנו תהיות לא מבוטלות. כאנשים עובדים המכירים היטב את תנאי הלחץ של התפילות ולאחר מכן הנסיעה לעבודה וכו', וכמו כן מכירים את הנטייה של רבים מהמתפללים בבתי הכנסת לקצר את זמן התפילה, הננו סבורים כי הדרכתו של הרב לפיה 35 דקות הן בבחינת זמן סביר, עשויה להצדיק קיצור עוד יותר גדול של משך זמן התפילה.
נוסיף כי דווקא אנשים העובדים מידי יום לפרנסתם ואינם מתפללים במניינים ישיבתיים, זקוקים לחיזוק ועידוד להשקיע יתר תשומת לב בתפילותיהם (לאו דווקא תפילת שחרית). ההמלצה הנ"ל עשויה ח"ו (הגם שאנו בטוחים שלא זו היתה כוונת הרב) לפגוע באורח החיים הדתי והרוחני של רבים וטובים אשר מנהלים מידי יום ביומו "קרב מאסף" כנגד אלו המבקשים לקצץ בכנפיה של התפילה.
אנו מודעים היטב לאחריות הכבדה המוטלת על כתפי הרב, אשר במסגרת תפקידו מורה הלכה ומדריך ציבורים רבים ומגוונים. ואולם דווקא בשל כך סברנו כי מן הראוי היה להדגיש שמדובר בהמלצה שאיננה לכתחילה, ואיננה מבטאת את הדרך הראויה שעליה יש להשתית את חיי הקהילה ואורחותיה.
תשובה
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
248 - תפילה ואורחותיה
249 - תוספת תורה במקום אריכות בתפילה
250 - תפילה מכובדת באורך הנכון
טען עוד
אמנם ודאי שישנם הרוצים להדר ולהאריך בתפילה, ותבוא עליהם ברכה, ובתנאי שלא יהיה זה בניגוד לדעת רבים מן הציבור. ופעמים רבות שהחזן אינו מרגיש בכך שהוא מאריך, ולהיפך - הוא בטוח שכולם נהנים לשמוע את קולו ואת גודל צדקותו, ולכן צריך להעיר לו. וכן אלה שרגילים להתפלל לאט בטוחים שלא ניתן להתפלל יותר מהר, ומחשיבים את המקצרים כרשעים, וגם להם צריך להעיר.
והטוב ביותר שיחיה אדם בקהילה גדולה, שיהיו בה מניינים שונים, מאריכים ומקצרים, וכך כולם ימצאו את מקומם. ואם הקהילה קטנה ורבים בתוכה מעוניינים לקצר, עדיף שבמקום ללחוץ על המקצרים ולהמאיס עליהם את התפילה, יבואו המאריכים מוקדם יותר, ויתחילו את התפילה לפני הציבור, והעיקר שיתפללו עם המניין תפילת עמידה. ואם אפשר, יתפללו עם הציבור מעת אמירת 'ברכו'.
היחס בין תורה לתפילה הופר
יש להוסיף כי האיזון בין תורה לתפילה הופר. מעמדו של הלימוד חשוב יותר, שלימוד התורה הוא 'חיי עולם' ואילו התפילה עוסקת ב'חיי שעה'. וכפי שמסופר בגמרא (שבת י, א) על רבא שראה את רב המנונא שהיה מאריך בתפילתו, אמר לו: "מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה"! ורב המנונא סבר שזמן התפילה לחוד וזמן הלימוד לחוד, ואף שלימוד התורה חשוב יותר, מכל מקום גם התפילה היא מצווה, וכשעוסקים בה אין זה נחשב על חשבון הלימוד. וכן מסופר שם שהיה רבי ירמיה יושב לפני רבי זירא והיו עוסקים בתורה, וכשהגיע זמן התפילה היה רבי ירמיה ממהר להפסיק מלימודו לקראת התפילה. קרא עליו רבי זירא את הפסוק (משלי כח, ט): "מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה".
לפיכך עיקר המאמץ של הקהילה צריך להיות מופנה להרבות בקביעות עיתים לתורה. ואם יש אנשים שיש להם יותר פנאי בבקרים, יש להוסיף אחר התפילה זמנים קצרים ללימוד תורה.
מנהגנו בישיבה
אגב, אצלנו בישיבה התפילה אורכת בימי חול בין שלושים וחמש דקות לארבעים דקות. ופעמים שבאים בחורים צדיקים להתלונן מדוע התפילה קצרה מדי. ותשובתי שהישיבה צריכה לחנך את התלמידים לקראת החיים. והואיל ורוב התלמידים ייצאו לאחר שנות לימודיהם בישיבה ללמוד מקצוע ולעבוד, שכך היא ההדרכה הראויה לפי חז"ל, וכפי שכתב הרמב"ם (הל' ת"ת ג, י) שאסור לאדם ללמוד תורה ולהתפרנס מן הצדקה. ורק למי שלומד על מנת ללמד אנו מתירים להישאר בכולל ולקבל מלגה. לפיכך עלינו להיזהר שלא ליצור ניגוד גדול מדי בין תקופת הישיבה לתקופה שלאחר מכן, שלא יחשבו אח"כ שתפילתם בדיעבד ותורתם בדיעבד וכל חייהם בדיעבד. אלא האמת היא שחייהם לכתחילה, ולשם כך נברא העולם הזה, שנהיה שותפים עם הקב"ה בתיקון העולם, הן בבניינו המעשי והן בגילוי אור התורה והמוסר בתוכו.
ולכן אנו רוצים שיתרגלו להתפלל בישיבה כראוי, וילמדו שהזמן שצריכים להקדיש לתורה צריך להיות מרובה מהזמן שמקדישים לתפילה.
כשהתפילה אינה ארוכה קל יותר לשמור על שקט
יש להוסיף שגם למען כבוד התפילה נכון שלא להאריך, מפני שהאריכות המכבידה גורמת לחלק מהמתפללים לפטפט בתפילה, ויש בכך פגיעה בכבוד שמיים והשפעה שלילית מאוד על הילדים. לכן טוב יותר שהתפילה תהיה קצרה ומכובדת, מאשר ארוכה ולא מכובדת.
כיוצא בזה היו אומרים חסידי קוצק, שעדיף להאריך בהכנות לקראת התפילה (וההכנה הטובה היא בלימוד תורה), ואילו את התפילה עצמה לומר במהירות. משל לעגלון, שכאשר היה נוסע לאט היו הפרחחים קופצים על עגלתו ומציקים לו, וכאשר היה נוסע במהירות לא הציקו לו. כך גם התפילה, כאשר היא מתארכת, 'בעל הדבר' (היצר הרע) מצליח להכניס בה מחשבות זרות. וכאשר היא קצרה, המקטרגים לא מספיקים להפריע לכוונתה.
דין יין שביעית שלא הופקר בפסח
שאלה: יש לנו יין קדוש בקדושת שמיטה של אוצר בית דין, היינו ששילמנו עבור הטיפול בו לשליחי אוצר בית דין. לפי מה ששמעתי הייתי צריך להפקיר אותו בפסח בפני שלושה. שכחתי לעשות זאת, מה עלי לעשות?
תשובה: אף שיש מחמירים בכך, למעשה, כיוון שבשגגה לא הפקרת את היין, מותר לך להפקיר אותו עכשיו בפני שלושה, ואח"כ לשוב ולקנות את היין (רשז"א, ילקוט יוסף כב, ט). ואם תרצה להדר, תפקיר אותו בפני שלושה תוך מטרה שאחד מחבריך יזכה בו לעצמו, כלומר, תאמר לו שאתה מעוניין שיקנה את היין לעצמו. וזאת משום שיש אומרים שאף כי קנסו את זה שלא הפקיר בזמן - מכל מקום לא קנסו אחרים, ולכן לאחר ההפקר מותר להם ליהנות מהיין.
שאלה: מי שהתרשל ולא הפקיר את היין בפסח, מה דינו?
תשובה: יפקיר אותו עתה וייתן לאחרים לקנותו, אבל הוא עצמו לא ייהנה ממנו. או שייתן את היין לחברו, וחברו יפקיר אותו, ואח"כ יקנה אותו שוב. העיקר שהוא עצמו לא ייהנה מהיין.
שאלה: חשבתי שאפשר להפקיר את היין כשהוא נמצא אצלי בבית בחדר נעול, וכך עשיתי. האם היין מותר?
תשובה: אכן יש אומרים שאפשר להפקיר את היין בעודו בתוך הבית (חכמת אדם). ויש אומרים שאם מפקירים את היין בעודו בבית צריך להפקירו בפני שלושה, ואם מוציאים אותו לרשות הרבים אפשר להפקירו בינו לבין עצמו (הגר"א). והמנהג הוא לצאת ידי כל הפוסקים ולהוציא את היין מהבית ולהפקירו בפני שלושה. ומכל מקום מי שהפקיר אותו כשהוא בתוך הבית, בדיעבד יצא. וטוב שיוציא אותו עתה מחוץ לבית ויחזור להפקירו בפני שלושה מאוהביו.
האם אפשר לקנות עתה יין אוצר בית דין
שאלה: האם מותר עכשיו, אחרי זמן הביעור, לקנות יין של אוצר בית דין?
תשובה: מותר, כי כשהיין ברשותו של אוצר בית הדין אין הוא צריך ביעור, וגם אתה לא תצטרך יותר לבערו. יש להדגיש: אין 'קונים' יין של אוצר בית דין, כי פירות שביעית אסורים במקח וממכר, אלא רק משלמים לשליחי בית הדין עבור הטיפול.
שאלה: קניתי מן החנות יין של אוצר בית דין, ומן הסתם בעל החנות לא הפקיר את היין שהיה ברשותו בפסח. האם מותר להשתמש ביין?
תשובה: כיוון שאתה לא ביטלת את ההפקר בזדון, ואפילו שגגה אין בידך כי היין לא היה ברשותך, תפקיר אותו עתה בפני שלושה, ושוב תוכל לקנותו ולהשתמש בו.
שאלה: האם אפשר לכתחילה 'לקנות' יין של אוצר בית דין מחנויות שאין ביטחון שהפקירו אותו בפסח?
תשובה: אין נכון 'לקנות' יין זה מהם. ויש להמתין עד שיגיע לחנות יין חדש שהיה עדיין בידי אוצר בית הדין בפסח. ובכלל, טוב יותר לארגן את חלוקת יין שביעית על ידי אנשים שיעשו זאת בהתנדבות בשם בית הדין. וכך עשו בהר ברכה, שמארגן החלוקה, שעסק בחלוקת מאות ארגזים, עשה זאת בהתנדבות, ועל ידי כך היה ברור שאין מדובר כאן בעסק אלא בשליחות בית הדין. באופן זה גם התשלום היה זול יותר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
