ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- צדקה והלואה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
משכית בת דינה
בכל הדורות היו עניים בישראל. תופעה זו היא חלק מהמציאות, כפי שנאמר: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". אולם דומה שתופעה 'כמעט' חדשה של עוני צצה בעולם השפע המודרני והיא - "חוסר האיזון". אנשים מבזבזים ומוציאים כספים למעלה מיכולתם.וכך, עומדת בפני ארגוני החסד הדילמה - האם לסייע כספית לאותם אנשים (רובנו?) או שמא להכריח אותם לשנות את אורח חייהם? האם עלינו לעזור למי שלא עוזר לעצמו?
לא!
הרב יהודה זולדן שליט"א - רב בבית המדרש בבית הספר הגבוה מכון לב
הצדקה אינה העדיפות הראשונה מבין אפשרויות הסיוע והעזרה למי שנמצא במצוקה כלכלית. הרמב"ם מונה סדרי עדיפות במתן תמיכה ועזרה, כשהעדיפות היא להלוואה, שותפות, סיוע במציאת עבודה, ורק כאשר לא ניתן ליישם את ההצעות הללו, אזי יש לתת צדקה רגילה. לכן, מי שמנצל לרעה את מתן הצדקה, ואיננו עושה מצידו דבר, אין מצוה לעזור לו
"וחי אחיך עמך " - מכאן למדו חז"ל, שעל הנתמך והנעזר, לשתף פעולה עם זה שמסייע לו, כדי שיוכל להיחלץ באמת ממצבו ולנהל עצמאית את חייו ללא תמיכה ועזרה. גם מבחינה מעשית אין כמעט אפשרות לסייע למי שלא רוצה לעזור לעצמו.
עלינו לזכור, שמתן הצדקה הוא אמצעי ולא מטרה. יתרה מזאת - הצדקה אינה העדיפות הראשונה מבין אפשרויות הסיוע והעזרה למי שנמצא במצוקה כלכלית. הרמב"ם (הל' מתנות עניים י') מונה סדרי עדיפות במתן תמיכה ועזרה, כשהעדיפות היא להלוואה, שותפות, סיוע במציאת עבודה, ורק כאשר לא ניתן ליישם את ההצעות הללו, אזי יש לתת צדקה רגילה.
לכן, מי שמנצל לרעה את מתן הצדקה, ואיננו עושה מצידו דבר, אין מצוה לעזור לו. וכך כתב רבי יהודה החסיד: "אם תראה איש שיכול ללמוד והוא מבין, וסופר שיכול לכתוב, ואינם רוצים ללמוד ולכתוב, אם תיתן להם צדקה - קורא אני עליהם 'לצדקה והנה צעקה' (ישעיה ה')" (ספר חסידים [מהד' הרב מרגליות], סימן אלף ל"ה).
מסתבר שאין זו תופעה חדשה, ולהלן דברים חריפים בענין, שכתב הרב אפרים לונטשיץ: "מכאן תשובה על מקצת עניים בני עמנו, המטילים את עצמם על הצבור ואינן רוצים לעשות בשום מלאכה אף אם בידם לעשות באיזו מלאכה או איזו דבר אחר אשר בו יכולין להביא שבר רעבון ביתם, וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם. כי דבר זה לא צוה ה' כי אם 'עזוב תעזוב עמו', 'הקם תקים עמו'. כי העני יעשה כל אשר ימצא בכוחו לעשות, ואם בכל זה לא תשיג ידו, אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו וליתן לו 'די מחסורו אשר יחסר לו'" (כלי יקר שמות כ"ג). וכן כתב הרב שמואל די מודינה: "מי שאבותיו ואחיו, וארץ מולדתו רגילים להתפרנס מטורחם ועמלם ויגיע כפיהם, והוא רוצה להתנהג מעונג בלתי עמל, דאין זה נקרא 'יחסר לו', כי הוא מחסר את עצמו" (שו"ת מהרשד"ם יו"ד סימן קס"ו).
המקרים הללו, בהם אדם איננו רוצה לעזור לעצמו כלל, ולא אכפת לו מה יקרה לעצמו, הם מקרים קיצוניים, ויש גבול כמה ניתן לנסות ולסייע למי שלא מוכן לעזור לעצמו, הן אנשים פרטיים, והן גופים ציבוריים - מדינה, קהילה, עמותות, מגזר שלישי, וכד'.
דיון נפרד הוא - כיצד להתמודד עם המצוקה שנגרמת לאשתו ולילדיו של המסרב לעבוד. יש גם מצבי ביניים, פחות חריפים, כשאדם מובטל מעוניין לעבוד, אך לא מוכן לעבוד בכל עבודה שמוצעת לו, או בשכר המוצע בעבודה בה הוא חפץ, וכדומה. תוכנית ויסקונסין, ניסתה להתמודד עם מצבים כאלה, ובמקרים כאלו התשובות ההלכתיות מורכבות יותר.
אל תדון את חברך
הרב אליהו האיתן שליט"א - רב משיב במכון 'פועה', קרן ישעי
עלינו לעשות הבחנה בין אנשים שמקבלים צדקה בלי בושה, לאלה שמתביישים לבקש ומבקשים רק כשאין להם ברירה
מי שנמצא במצב כלכלי קשה נמצא לעיתים קרובות גם במצב נפשי לא קל
לא אחת קורה, שאנו מקבלים בעמותת "קרן ישעי" בקשות לסיוע בהוצאות, שאפילו אנחנו - חברי ועד העמותה, לא היינו מרשים לעצמנו. לדוגמא: אנשים מבקשים סיוע לרופא פרטי כשיש רופא טוב בקופת החולים, או אנשים שמסוגלים לעבוד ובכל זאת לא עובדים אך מבקשים סיוע כספי. בהסתכלות ראשונה זה מקומם! הרי כתוב "עזוב תעזוב עמו" ולא במקומו, אך במחשבה שנייה יש מקום לבחון אולי זהו צורך אמיתי.
לעניות דעתי, עלינו לעשות הבחנה בין אנשים שמקבלים צדקה בלי בושה, לאלה שמתביישים לבקש ומבקשים רק כשאין להם ברירה. סיוע לאנשים שאינם מרגישים בעיה בקבלת כספי צדקה לא יעזור להם לצאת ממעגל הנזקקים. אדרבה, צדקה במקרה זה תגרום לגידול דור נוסף שאינו יודע להתמודד עם קשיים, ואינו מסתפק במה שיש.
לעומת זאת, ביחס לאלו שמתביישים לקבל צדקה, עלינו להיזהר מאמירות מכלילות שקובעות שקודם כל המבקש יעזור לעצמו. חז"ל הורו לנו ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ו"אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". מי שנמצא במצב כלכלי קשה נמצא לעיתים קרובות גם במצב נפשי לא קל, ולא מסוגל 'להרים את הראש מעל המים'. גם צורת החשיבה שלו משתנה לעיתים, וחששו מפני - 'מה יחשבו עלי', גובר אצלו על היכולת להסתפק במועט. לפעמים מרגישים ההורים צורך לגונן על ילדיהם מפני המצוקה, ומעניקים מטעמים ופעילויות, שאחרים אינם מרשים לעצמם. אמר לי חבר חכם, שלדעתו חנויות 'יד שניה' הן ל"עשירים"...
מוטל עלינו להדריך נזקקים אלו, אך אין למנוע מהם במקביל את הסיוע הדרוש להם בשלב הנוכחי בו הם נזקקים, וכבר קבעו חז"ל שלעשיר שירד מנכסיו צריך לספק - "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו".
הבדל נוסף יש בין אדם פרטי, שיכול לבחור למי לתת צדקה ולמי לא, לבין עמותה שפועלת מכספי ציבור. ב"קרן ישעי", לדוגמא, יש עקרון שהמסייע לעמותה בכל דרך שהיא (לאו דווקא כספית) מקבל סיוע גדול יותר, כיון שזה יוצר מעגל של נתינה וקבלה ומאפשר לכול השותפים במעגל זה גם להמשיך לתת לאחרים.
מוכרת לכולם גם שיטתו של ארגון "פעמונים" המסייע רק למי שמסייע לעצמו, ומאידך עמותות החסד הרבות שמסייעות לכל דורש. לכל שיטה ישנן יתרונות וחסרונות. ובעזרת ה' מכל הדרכים ירבו השלום והחסד בינינו, ויהי רצון שנזכה כולנו להיות מן הנותנים ולא מן המקבלים.
לעזור לעוזר לעצמו
הרב דוד בן ניסן שליט"א - ארגון פעמונים
התורה דורשת ממי שיכול לעזור לעצמו שיעשה כך. יתר על כן - גם כשהאדם נעזר באחרים עליו לתת את חלקו במאמץ, ולהרים במשותף את המעמסה. וכן, אם האדם מתחמק מאחריות ודורש מהזולת ומהחברה לעשות הכול למענו, החברה פטורה מלעשות זאת
התשובה לשאלה זו, מושתתת על דברי המשנה (בבא מציעא ל"ב) המסבירה את הפסוק: "כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו" (שמות כ"ג) - "הלך (הבעלים) וישב לו ואמר לו: הואיל ועליך מצווה, אם רצונך לפרוק, פרוק - פטור, שנאמר "עמו", ואם היה זקן או חולה - חייב".
וכן נפסק להלכה. כפי שמביא הרמב"ם (רוצח פי"ג), שאם היה בעל הבהמה שם והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך מצוה, אם רצית לפרוק לבדך, פרוק - הרי זה פטור שנאמר "עמו".
אם כן ברור, שהתורה דורשת ממי שיכול לעזור לעצמו שיעשה כך. יתר על כן - גם כשהאדם נעזר באחרים עליו לתת את חלקו במאמץ, ולהרים במשותף את המעמסה. וכן, אם האדם מתחמק מאחריות ודורש מהזולת ומהחברה לעשות הכול למענו, החברה פטורה מלעשות זאת.
אמנם - "אם היה זקן או חולה - חייב". ברור, שאם האדם לא יכול לעזור לעצמו עקב גילו או יכולותיו הפיזיות הנמוכות, מן החובה לעזור לו, שהרי למרות רצונו לא יצליח להשתקם לבדו.
וכך כותב הכלי יקר על פסוקנו: "עמו - ומכאן תשובה לקצת עניים בני עמנו המטילים עצמם על הצבור ואינם רוצים לעשות בשום מלאכה שבה יכולים להביא שבר רעבון ביתם, וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם. דבר זה לא ציוה ה' כי אם 'עזב תעזב עמו' 'הקם תקים עמו' (דברים כ"ב), כי העני יעשה כל אשר ימצא בכוחו לעשות ואם בכל זאת לא תשיג ידו, אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו וליתן לו די מחסורו אשר יחסר לו ו'עזב תעזב' אפילו מאה פעמים".
יש הסוברים, שהאדם נדרש רק למאמץ מינימאלי כדי להוכיח את רצונו ושותפותו בעזרה, ואינו נדרש ליותר מכך. סברא זו דחה הרש"ר הירש בפרושו לפסוק הנזכר לעיל: "... לאדם הוא חייב לעזור רק 'עמו' כשזה עצמו טורח בכל כוחו " (ההדגשה שלי ד.ב.). אם כך הדברים מפורשים - האדם נדרש לטרוח בכל כוחו, לעשות את המקסימום האפשרי מבחינתו ורק את השאר צריכה העזרה ההדדית להשלים.
ארגון פעמונים פועל ברוח זו לאורך כל דרכו הן בעזרה הפרטנית למשפחות (חינם אין כסף) והן בהסברה לציבור הרחב מתוך דרישה חד משמעית - לקיחת אחריות כתנאי לעזרה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
