ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- הכנה לחג השבועות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
כ"ז אייר תשס"ט, מֻ"ב לעומר
אי שם בטיסה מעל הים
לתלמידנו וידידנו היקר
הרב יואל קלינג שליט"א
ולאחנו הגבורים מגוש קטיף ומצפון השומרון לאוי"ט
נתתי אתמול שיעור בפאריס בענין חוזים בכפייה, תקפם במשפט העברי ובמשפט משווה, ואני שואל את עצמי האם החוזה שכמה מאתכם חתמו בשעתו, על הסכמתם להמיר את ביתם בפיצויים וכדומה, תקף על פי משפט העברי...
והנה ההלכה הבסיסית היא כדברי רב הונא, שתלויהו וזבין זביני זביניה (עי' סוגיא בבא בתרא מ"ז,ב וכו'), שאם "תליוהו" עד שאמר "רוצה אני", והוא נאות למכור את קרקעו או נכס אחר, החוזה תקף. והערתי שם שהלכה זאת היא מחוייבת המציאות, דאחרת נמצא אתה מערער את "חוזה התורה" שגם הוא ניתן בכפייה, בבחינת "כפו עליהם הר כגיגית" (שבת פ"ח,א)... ואמנם עד שהדר קבלוה בימי אחשורוש בנפש חפצה, ניתנה אפשרות לערער על ה"חוזה", וזוהי זכות ה"מודעה" שניתנה לישראל (עיי"ש. זכות זאת מקבילה במקצת לזכות ה"מודעה" שניתנה למי שכופין אותו למכור, והיא מוקנית כל עוד לא "חתם" סופית על החוזה, עיי"ש בסוגיא בבבא בתרא). אך זכות זאת אומרת שבעצם יש ערך לחוזה, רק שע"י "פרוצדורה משפטית", יכול הוא לערער על תקפו, או יותר נכון, על "זכותו" של מי שכפה, כלומר הקב"ה, להטיל על ישראל עונש במידה ואיננו שומרים על תנאי החוזה.
והנה, התנאי הבסיסי כדי שיהיה תוקף ל"תלויהו וזבין" - זה שהמוכר קיבל פיצוי כספי מלא על הנכס ש"מכר" (עיי"ש בבבא בתרא ברשב"ם ובתוספות). הרעיון הוא, שאם קיבל את מלא המחיר, בדיעבד האדם אומר לעצמו: סוף סוף לא הפסדתי מאומה (עיי"ש ברשב"ם). כלומר, ירדו חכמים לסוף דעתו, שבנסיבות הקיימות, מתוך שידע שהוא מקבל פיצוי מלא, הוא גמר בדעתו למכור ע"מ להשתחרר מהאונס. ולכאורה, אין זה כלל המקרה אצלכם, גבורי גוש קטיף וצפון השומרון, כי גם לו יצוייר שהייתם מקבלים פיצוי מלא, הרי זה פיצוי כלכלי על הערך של המגרש והבית, אך בשום אופן אין כאן "פיצוי" על הנזק הנפשי האדיר, כשאילצו אתכם להיפרד ממקום שהיה קדוש בעיניכם, ושפיתחתם כלפיו אין סוף רגשות... (ועי' גם בתשובות הרא"ש סי' ע"ב, ה').
והייתם לי סגולה מכל העמים
ועדיין מהדהדת השאלה, כיצד אירע הדבר, כיצד התגלגלנו לידי כך ש"כפו עליכם הר כגיגית" ואילצו כעשרת אלפים נפשות לעקור מביתם, וזה עבר את ה"צנזורה" של העם ושל נבחריו?
והנה עתה רבים הדבורים על "שתי מדינות לשני עמים", החל מנשיא ארה"ב וכלה בדרישה דומה העולה בהרבה חוגים בתוככי העם היהודי. וכי עדיין כל הנסיונות שניסינו "לתת" לשכננו מתנות, שרק הגביר את תאוותם לא דים כדי להרתיענו ממעשים חד-צדדיים או כביכול דו-צדדיים? ומה גם שבעצם טיבה, מדינה כפי שגם ה"נאורים" בתוכנו רוצים להעניק לשכננו, איננה "בר קיימא" מבחינה כלכלית, ודאי לא מבחינה צבאית, וקשה לדמיין שיסתפקו באותו "מועט". בסופו של יום, גם אם נדמיין שהשכנים מתכוונים ל"שלום אמת", המציאות תכפה ששטח מדינתם יהווה "קרש קפיצה" ע"מ לערער את המדינה היהודית כולה.
ואביע כאן רעיון שתמציתו שמעתי מהרב אהרן וקסלשטיין שליט"א (שאתו אני עובד על כתבי מו"ר הרב ויינברג זצ"ל, בעל ה"שרידי אש"): האחיזה ב"קרני המזבח", הנסיון למצוא פיתרון שבהיבט הרציונלי הוא הזוי (ודאי לא פחות מאשר מה שלדידם ארץ ישראל לעם אחד הוא פיתרון הזוי...), יש בה היבט עמוק. הוא משתלב עם התפיסה שאיננו עם ייחודי, שלא ניתנה לנו ממרומים שליחות עלי ארץ. וכיון שכך, חייב להיות שיש פיתרון "רציונלי" למאבק בין בני ישראל ובני ישמעאל. וכי לנצח חרב תאכל בקרבנו? ואז מנסים כל מיני פתרונות ע"מ להוכיח שיש פיתרון... נסיגה חד-צדדית, נסיגה תחת הסכם עם פיקוח בין-לאומי, וכהנה וכהנה. ואם כל זה לא הולך, לא נלאה, עד שנמצא את ה"פיתרון", גם אם מצטייר כחלום שאין לו אחיזה במציאות.
השקפה זאת מעוגנת באמונה עמוקה שמה שקורה אתנו בארץ ישראל, הוא מה שקורה עם כל העמים עלי תבל, וגם שם יש מאבקים ומלחמות בין שבטים ובין עמים, אך בסופו של יום, המאבקים מסתיימים, גם אם עולים הם בקרבנות הרבה. ההבדלים "בתוכנו" הם רק טכניים: האם יש להתאזר בסבלנות עד שיימצא הפיתרון, או האם יש ללכת "לפני המחנה", לדמיין "חזון" ולכפות את המציאות עפ"י הדמיון... ודומה שאתם, הגבורים מגוש קטיף וצפון השומרון, הייתם הקרבן של אותו דמיון (מעבר להיבטים האישיים של המנהיגים, שכבר רבות דובר עליהם).
אנו יודעים מתוך חוויתנו בהר סיני, שעם סגולה אנחנו, שיש לנו שליחות עלי אדמות. מתוך אותה שליחות, מודעים אנו ג"כ שיש מי בעמי העולם שעינו צרה בשליחות הזאת, ויעשה את הכל ע"מ לטרפדה. כך היה מימי קדם עם עמלק (הגם שיש בגויים כאלו שהגיבו בדרך הפוכה, ראה יתרו!), וזה המשיך לאורך כל ההיסטוריה, והיום, אלו שעומדים כחוד החנית במאבק נגד ישראל, הלא הם בני ישמעאל (שקצת קיבלו על עצמם את "שליחותו" ו"הלכתו" של עשיו...). וצריך להדגיש, אין ייעודנו פרי המאבק נגדנו, אלא אדרבה ואדרבה, המאבק הוא תוצאה של ייעודנו! מתוך כל אלה אין אנו מתפלאים מהמאבק, וגם איננו נרתעים ממנו. ורק מאמינים אנו שסוף הכבוד לבוא, סוף ההכרה לבוא, והיא תשתלב עם הכרת העולם במלכות שד-י. ואנו כיעקב בשעתו מתכוננים בינתיים לדורון (רק כבשים, לא שטחים...) לתפילה ולמלחמה, ואנו אומרים כיעקב לעשיו ולבאי כוחו: "ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה" (בראשית ל"ג, י"ד).
ואולי יש לדרוש בהכי את הפסוק "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" (שמות י"ט, ה'). "הארץ" זה גם העולם וגם ארץ ישראל (ידוע הסיפור עם ילד בתל אביב שלמד בבית הספר את הפסוק: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", והוא פונה למורה: המורה, ומי ברא את חוץ לארץ?...). ואם נכיר שאנו עם סגולה, הרי העולם יכיר שלד' ארץ ישראל והוא נתנו לאשר ישר בעיניו. מאידך אם נכיר שארץ ישראל היא לד', הרי העולם יכיר שעם סגולה אנחנו, יחדול לחמוד בנו (כפי ההבטחה: "ולא יחמד איש את ארצך בעלותך ליראות את פני ד' אלוקיך" - שמות ל"ד, כ"ד), ואדרבה יבוא לשמוע את ה"תזמורת האלוקית" שעם ישראל "מנצח".
חוזה הדדי
בימים אלו לומדים בדף היומי ענייני יאוש (לצערי איני לומד את הדף באופן קבוע). והרהרתי שיש כעין חוזה הדדי בין הקב"ה וכנסת ישראל, חוזה של אי יאוש (וידועה אמרתו של הרבי מקוצק בענין "יאוש שלא מדעת" - שמי שמתייאש, סימן הוא שאין בו דעת...). הקב"ה אינו מתייאש מעמו, וכאבא המצפה לחזרתו של בן, יושב בשמים מצפה שהעם יחזור ויתחבר אל אביו.
וכבר מספרת הגמ' במכות כ"ד,א על רב שהיה מפחד כשהיה קורא בפסוק: "ואבדתם בגויים" (ויקרא כ"ו, ל"ח), והגמ' מגיבה: מתקיף לה רב פפא - דלמא כאבידה המתבקשת, דכתיב "תעיתי כשה אובד בקש עבדך" (תהלים קי"ט, קע"ה). יחס זה יסודו ומקורו באהבת אב לבן, שמעולם אינו מתייאש ממנו, גם כשהבן נתרחק ממנו תכלית הריחוק. יחס זה של אהבה בא לביטוי מופלא במנין שנצטוינו למנות ולחזור ולמנות את ישראל מתוך חבתן (רש"י ריש במדבר), גם כשיודעים שהמספר לא יכול היה להשתנות (ראה שמות ל"ח, כ"ו והשווה עם במדבר א', מ"ו, ועי' רש"י שמות ל', ט"ז והרמב"ן השיג עליו ואכמ"ל). והרי זה כרועה המונה את צאנו, את שיו "עד תעברנה הצאן על ידי מונה" (ירמיהו ל"ג, י"ג)
ומאידך, גם ישראל איננו נופל ליאוש. הוא אינו חדל מלהאמין בביאת גואל צדקנו גם אם יתמהמה, גם בעתים שהכל מורה שהעיכוב הוא כביכול לנצח (מספרים שאחרי כבוש ירושלים מן הירדנים ע"י ישראל, בשנת תשכ"ז -בל נשכח שמחר הוא יום כ"ח אייר!- עלה נציג ירדן באו"ם על הבמה והתחיל את נאומו בזה"ל: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"... עלה נציג ישראל על הבמה ואמר לו: אם תחזרו על משפט זה בעוד אלפיים שנה, נהיה מוכנים להיכנס אתכם למו"מ...). בשעה ששועל יוצא מבית קדשי הקדשים, רבי עקיבא רואה בזה תחילת גאולה... (עי' מכות כ"ד,ב). ובשעות ההסתר הכי קשות, עם ישראל, ככלל, המשיך להאמין באמונה שלמה שמאחורי ה"עננים השחורים" - אור גדול.
וגם כושר מופלא זה שלא להתייאש, יסודו ומקורו באהבה של בן לאב. ואביא בזה רעיון מופלא שזכיתי לשמוע מדודי הרב משה בוצ'קו שליט"א, ראש ישיבת היכל אליהו. הפסוקים מספרים על נביא שקר המביא "אות או מופת" לאמת את דבריו כביכול, ונאמר שם: "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ד' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את ד' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" (דברים י"ב, ב' - ד'). ולכאורה, הרי זה יותר נסיון באמונה מאשר באהבה. אלא שה"אות או מופת" שמביא ה"נביא", אלו הוכחות מן ההיסטוריה שהשם עזב את עמו, שהנה הוא נתון לרדיפות אין סוף ואין מושיע לו, והרי לך כביכול סימן מובהק שהברית שכרת עם ישראל - אבד זוהרה ותקפה. אלא שהעם האוהב את ד' אינו מתפעל מהוכחות אלו, הוא אינו נופל ברוחו, כי חש הוא בכל לבבו ובכל נפשו שאב אינו עוזב את בנו.
ומתוך אותו "חוזה הדדי", בטוחים אנו שבמהרה בימנו, שוב יהיו פני הכרובים איש אל אחיו.
ואתם, הגבורים מגוש קטיף ומצפון השומרון, הנכם לכולנו דוגמה חיה של הכושר לשמור על רוח גבורה למרות כל הנסיונות הקשים, ויה"ר שבמהרה בימנו תזכו יחד עם כלל ישראל, לראות את אותו אור גדול.
בברכות מקרב לב
ובברכת חג שמח
אברהם אבא וינגגורט
הרב אברהם אבא וינגורט
ר"מ בישיבת "היכל אליהו", כוכב יעקב.

ואנחנו קמנו ונתעודד ביתי נשרף, אך אלוקים שלי חי וקיים!
מכתב לאחינו הגיבורים שבגוש קטיף וצפון השומרון - בשעת השריפה

ואנחנו קמנו ונתעודד ידיים, קול שרירות לב כנגד לב פתוח
מכתב לאחינו הגיבורים שבגוש קטיף וצפון השומרון - לפני השריפה
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








