^ 1 אפשר היה לחשוב, שיש כאן עדות לחולשתו של שמשון. אולי אינו מסוגל לפתוח את הבריח, ולכן נאלץ לשאת את השערים נעולים. אבל מן העובדה, ששמשון נושא את השערים לחברון, נראה, שלא היתה לו בעיה גופנית לפרק את הבריח. חולשתו התבטאה קודם כל בזה שלא יכול היה לפגוע בפלשתים, אבל את ההסבר לנשיאת השערים, עם המזוזות והבריח, נצטרך לחפש בכוון אחר.
^ 2 שופטים י"ג ה.
^ 3 שמואל ב ה' א-ג.
^ 4 שם יז-כ.
^ 5 שופטים ט"ו ט-י.
^ 6 רות ד' יח-כב.
^ 7 בראשית ל"ח כט.
^ 8 שמואל ב ה' ד-ה.
^ 9 יומא פ"ג מ"א.
^ 10 סוטה י.
^ 11 מלכים א ו' ב. אמנם המידה הזאת נזכרת פעם שניה ביחזקאל מ' יד כגובה האילים (העמודים) או אורך שורת העמודים בבית השלישי, אבל כך או כך הדברים קשורים במקדש.
^ 12 דברים ל"ג יב.

^ 13 סוטה ט:
^ 14 שמות כ"ח כד.
^ 15 שמות כ"ו לו.
^ 16 שמות ל"ה יח.
^ 17 שיר השירים רבה ח' ד.
^ 18 פס' א.
^ 19 פס' כ.
^ 20 פס' לב.
^ 21 יומא סט:
^ 22 עולת ראיה ב' עמודים ג-ד.
^ 23 עיין עוד בספרו של הרב זצ"ל אורות עמוד מב.
^ 24 הבאור הזה, על פי מדרשי חז"ל, אינו בא להוציא מקרא מידי פשוטו, ולהופכו למשל וסמל בלבד. מאידך למרות שהמעשים ארעו, כפי שהם כתובים, השאלה היא, מדוע הפרטים הללו הם חלק מנבואה הנצרכת לדורות? ברור, שלא כל מעשה ומעשה שעשה שמשון, הועלה על ידי הנביא להכתב במקרא. המקרא פורש דרך המעשים עקרונות רוחניים, שיש ללומדם לדורות, ומשום כך הם נכתבים. חז"ל, במדרשים מוסרים את הרעיונות שמאחורי הכתוב. היוצא הוא,שמלבד הרובד הפשוט, שהוא תאור המעשה, נמצא עומק הנבואה, המגולל פרשיה רוחנית סבוכה, של השתעבדות ישראל לעבודה זרה והתמכרות כחם לידי פלשתים, דרך הסיפור של השתעבדות שמשון לדלילה, והסגרת סוד כוחו.
^ 25 על יצרא דעבודה זרה, שהיה ממש תאווה, שאי אפשר היה לעמוד בפניה, אפשר ללמוד מן הגמרא בסנהדרין קב:
"רב אשי אוקי אשלשה מלכים, אמר : למחר נפתח בחברין. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה. אמר: חבירי וחבירי דאבוך קרית לן? מהיכא בעית למישרא המוציא? - אמר ליה: לא ידענא. אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן?- אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא. - אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא. אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה:אי הות התם- הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי. למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא".
(רב אשי הגיע בבית המדרש לסוגית שלשת המלכים, שאין להם חלק לעולם הבא בפרק "חלק" אמר לתלמידיו: מחר נפתח בחברינו (שלא זכו לחיי העולם הבא) נגלה לו מנשה המלך בחלום, אמר לו: חבריך וחברי אביך קראת לנו? מהיכן בוצעים "המוציא"? אמר לו, איני יודע. אמר לו: מהיכן בוצעים פת המוציא לא למדת וחבריך קראת לנו! אמר לו: למדני ולמחר אדרוש הלכה זו בשמך בשיעור. אמר לו: ממקום שקרמו פניה של פת. אמר לו: מאחר וחכמתם כל כך, מדוע עבדתם לעבודה זרה? אמר לו: אילו היית שם, היית מגביה שיפולי גלימתך ורץ אחריה. למחר אמר לחכמים: נפתח ברבותינו)
^ 26 דף ט:
^ 27 ירושלמי, סוטה א' יז. אמנם לא נאמר בשום מקום במקרא על שמשון ששפט את ישראל ארבעים שנה. אלא שפעמיים נאמר על שמשון ששפט עשרים שנה.
בפסוק האחרון בפרק ט"ו משתמש הכתוב, באופן תמוה, בלשון של חתימת תקופה באמצע ימי שמשון, ולכאורה שלא במקומו: "וישפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה". חתימה זו חוזרת על עצמה, כמעט במדויק, בפסוק המסים את פרק ט"ז (לא) "והוא שפט את ישראל עשרים שנה". אין ספק כי הירושלמי גם נזקק בעקיפין לשאלה: מה פשר החתימה הכפולה? אם השנים הן אותן השנים, מדוע יחזור הנביא על עובדה זו פעמיים?
הירושלמי מסיק שהכתוב בפרק ט"ז "והוא שפט את ישראל עשרים שנה" בא להוסיף על עשרים השנה שבימי פלשתים. דהיינו: מעשה הנקם בבית דגון, שהפיל חללים רבים יותר משהפיל שמשון בימי חייו, הותיר רושם עצום על האומה הפלשתית, שלא נמחה במשך עשרים השנים שלאחר מותו.
ברובד הפשוט יותר ניתן לומר כי בחתימת פרק ט"ו, המקבילה לחתימה הנוספת והסופית בסיום פרק ט"ז, מבקש הכתוב להבליט כי ישנן שתי תקופות בחייו של שמשון: תקופת העליה, בה מילא נאמנה את תפקידו ככל השופטים שקדמו לו, ותקופה שניה של שפל, המתחילה בעזה ("תחילת קלקולו") בה הדרדר ונכשל.
^ 28 אנו מכירים תפישות קדמוניות מעוותות, שראו במלכים, בכהנים ובקוסמים שילוב של אדם ואלהים.
^ 29 שמואל א ה' א-ב
^ 30 מדרש שמואל י"א ד.
^ 31 קידושין לו. כשיטת ר' יהודה, וכהסברו של המהר"ל נצח ישראל פי"א.
^ 32 סוטה י. לא מקרה הוא כמובן שענינו של שמשון המרמז על סטיתם של ישראל לדרכי עבודה זרה נדרש הוא באריכות רבה במסכת סוטה.
^ 33 סוטה י.
^ 34 שם
^ 35 גטין נט:
^ 36 סוטה י.
^ 37 ט"ז כב.
^ 38 ירושלמי סוטה א' ח.
^ 39 לפעמו מלשון צעדים "מה יפו פעמיך בנעלים" או מלשון פעמון. גם כאשר גולח מנסה שמשון לזכות ברוח ד' באמרו "אצא כפעם בפעם" (ט"ז כ)
^ 40 נזיר פ"ט מ"ה.