ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שונות
- מסכת החיים
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- גיל הינקות והגן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"תנו רבנן: קטן היודע לדבר, אביו מלמדו תורה. מאי היא? אמר רב המנונא: 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'" (סוכה מב, א).
מדוע - תמה בעל "תוספת ברכה" - הוכיח רב המנונא את חיוב לימוד תורה לקטן דווקא מפסוק זה, ולא הביא פסוקים רבים קודמים כמו: "הואיל משה באר את התורה", או: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" וכדומה.
אלא, מכל הפסוקים הללו אפשר להוכיח כי גדולים היודעים ומבינים את אשר לומדים, הם החייבים בלימוד תורה, אבל קטנים פטורים מללמוד עד שיגדלו ויבינו.
לפיכך הביא רב המנונא את הפסוק האומר כי התורה "מורשה" היא לנו, וכמו שבירושה זוכים הבנים הקטנים יחד עם הגדולים, אף בלימוד תורה, חיובה על הקטנים כמו על הגדולים.
ואחריות חיוב זה מוטלת על האב עד שיגדילו, כמו שאמרו בקידושין (כט, א): "אביו מלמדו תורה".
מסכת החיים (41)
הרב יהודה חיון
17 - הזהרו בנפש הילד
18 - לימוד תורה עם הילדים
19 - מקום לימודים
טען עוד
"ביטולה זוהי קיומה"
מסופר על הגאון המקובל רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל, המכונה "בבא סאלי", שבכל לילה היה יושב עם בנו וחוזר עמו על הגמרא שלמד במשך היום בישיבה.
וכאשר היה רואה כי הוא מתקדם בלימודיו, היה מעודדו וממריצו יותר ויותר. וכאשר ראה כי מתרשל הוא, היה מענישו קשות.
ביום השבת היה מאזין ושומע לנכדיו הקטנים בקריאתם חומש, רש"י, תהלים, כל ילד לפי גילו והבנתו, ומעודדם ונותן להם מגדנות. ואף שלכאורה היה יכול ללמוד באותה עת כהנה וכהנה, היה אומר: "ביטולה של תורה - זו היא קיומה".
"לא מצאתי מצוה גדולה יותר מללמוד עם ילדי"
על אביו של הגאון רבי יהושע לייב דיסקין מסופר שבתקופת כהונתו כרבה של העיר בריסק, המתין לו פעם כל הקהל לאמירת 'כל נדרי' בליל יום הכיפורים, והרב אינו מגיע. סימני השאלה היו בכפליים מאחר ואותו גאון היה ידוע בדייקנותו
ומעולם לא הטריח את הקהל ולא גרם לטירחא דציבורא.
הלך אחד הגבאים לביתו של הרב לראות מדוע ולמה הוא מתמהמה לבוא.
ומשניכנס לשם, חשב הגבאי שהוא עומד להתעלף. הרב הנערץ ישב ולמד עם בנו הקטן פרק משניות. "מורנו ורבנו, כל הקהל ממתינים לו, והוא יושב ולומד עם בנו"? - קרא הגבאי.
וגאון הגאונים, במקום להשיב פרץ בבכי.
"עשיתי את חשבון נפשי לקראת יום הדין ומצאתי שאני זקוק עוד לזכויות רבות כדי לצאת זכאי בדין. חיפשתי מצוה גדולה שבכוחה להוסיף לחשבוני זכויות רבות בבת אחת, ולא מצאתי מצווה יותר גדולה מאשר שינון התורה לילדי הקטן"...
סיבת בכיו של ה"חידושי הרי"ם"
ידוע כי כל ילדיו של בעל ה"חידושי הרי"ם", שלושה עשר במספר, נפטרו לו בחייו. בספר תולדותיו, "מאיר עיני הגולה", מסופר שכאשר נפטר לו אחרון הבנים, שהיה עילוי עצום ורבותיו ניבאו לו גדולות ונצורות, בכה החידושי הרי"ם ללא הפוגה ומיאן להתנחם.
ניגש אליו אחד החסידים והעיר, שכאשר "העולם" יראה שהרבי בוכה, עלול הדבר להשפיע עליהם לרעה, ואם יארע להם אסון ח"ו, גם הם לא יתנחמו.
השיב לו רבי יצחק מאיר זצ"ל: "אתה בודאי חושב שאני בוכה על איבוד בן-יקיר שכזה, אבל דע לך שהדמעות שלי אינן פוסקות בגלל שעכשיו, כאשר איבדתי את ילדי האחרון, איבדתי לגמרי מצוה כה יקרה של 'ושננתם לבניך', ובמיוחד לבן מוכשר שכזה שהייתי יכול להעביר לו את כל התורה כולה"...
חובת הסבא ללמוד עם נכדיו הקטנים
בירושלמי (שבת ו, ב) מסופר, שרבי יהושע בן לוי היה רגיל לבחון את נכדו כל ערב שבת על מה שלמד מפי רבו. פעם אחת קרה ששכח רבי יהושע לבוחנו, וכבר ניכנס להתרחץ לכבוד השבת באחת המרחצאות של טבריה.
היה הולך רבי יהושע בן לוי ונישען על כתפיו של רבי חייא בר אבא, והנה בהיותו כבר במרחץ ניזכר שלא בחן את הנכד. יצא מהמרחץ וחזר לביתו, ערך לנכד את הבחינה הקבועה, וחזר שנית למרחץ כדי לקיים את חובת הרחיצה לכבוד שבת קודש.
ונחלקו חכמי ישראל באיזה אופן היה המעשה. ר' דרוסי אמר שרבי יהושע בן לוי רק ניכנס למרחץ, אבל עדיין לא פשט את בגדיו, ואז ניזכר שעדיין לא בחן את הנכד, ויצא לביתו כדי למלא את חובתו. ואילו ר' לעזר בי רבי יוסי אומר שהמעשה אירע לאחר שפשט כבר את בגדיו, ולמרות המאמץ שהיה כרוך בלבישת הבגדים חזר והתלבש, ויצא מהמרחץ על מנת לקיים את "והודעתם לבניך ולבני בניך".
הירושלמי ממשיך לספר, שרבי חייא שאל את רבי יהושע בן לוי, הרי לימדתנו רבינו שאסור להיכנס למרחץ לפני התפילה, אבל אם נכנס לא מפסיק, אלא מסיים להתרחץ ואחר כך מתפלל, וכל שכן שאין מפסיקים מלהתרחץ לתלמוד תורה, ואם כן מדוע הינך מפסיק ועושה את כל המאמצים כדי ללמוד עם נכדך?
השיב רבי יהושע בן לוי: "חייא בני, קלה היא בעיניך (מצוות הלימוד עם הנכד), הרי כל השומע פרשה מן בן בנו, כאילו הוא שומעה מהר סיני. ומה הטעם? משום שנאמר: 'והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב'".
והדברים נוראים. הרי רבי יהושע בן לוי, מגדולי הגדולים בדורו היה, ולכאורה יש כאן בזבוז זמן; להתלבש ולחזור לביתו, לבחון את הנכד, ולחזור שנית למרחץ. לשם מה היה נחוץ כל זה? הרי באותו זמן היתה לו אפשרות ללמוד וללמד, לחדש חידושי תורה נפלאים שאוזן לא שמעתם?
ללמדנו בא רבי יהושע בן לוי, עד כמה חשוב הוא הלימוד עם הנכדים. לא רק מצוות תלמוד תורה מקיים הסבא בכך, אלא עד כדי כך גדול העניין, שיש בו משום מעמד הר סיני, והמשכתו של צינור הקדושה מאז ועד היום.
מסופר שה"חפץ חיים" שתה 'לחיים' ביום שנכדו החל ללמוד אל"ף בי"ת, והוא עצמו לימדו קצת את האותיות.
לימוד מוסר עם הילדים
אחד מגדולי המשגיחים סיפר בשיחה שאמר בבני ברק לפני בני תורה ששמע באוזניו ממרן רשכבה"ג ה"קהילות יעקב" זצ"ל, שחובה על כל אב בישראל ללמוד כמה דקות מוסר מדי יום עם ילדיו הקטנים כדי לחנכם ליראת שמים ולמידות טובות, וכדי להחדיר בהם את הידיעה הברורה שיש דין ויש דיין, יש גן עדן ויש גיהנום, והכל תלוי במעשיו של האדם.
"והסטייפלער אמר לי" - הוסיף המשגיח - "אני יודע שהרבה אינם שומעים לי בענין זה, ואני מודיע להם שהם יפסידו מכך. כי אם ילמדו מוסר יהיה להם בן ירא שמים, ואם לא - - -".
וכאן הרים מרן זצ"ל את ידו, והניף אותה בצורה מאיימת - - - "ואני כבר חשבתי, מי יודע מה הוא מתכונן לומר, מה ייצא מילד שאינו לומד מוסר"... - ציין המשגיח.
ואז הוסיף מרן ואמר: "אם לא ילמד מוסר, ייצא ממנו ילד עם גאווה, ולילד כזה אין הרבה סיכויים להיות גדול בתורה".
"אוי, הגאווה, הגאווה", נאנח ה"קהילות יעקב".
"מה שמועיל הוא לימוד מוסר בקביעות"
בספר "הליכות והנהגות" ממרן בעל ה"קהילות יעקב" זיע"א (עמוד עג) מסופר: "נכנסתי עם אברך לשאול את רבינו על ילד קטן שלא מלאו לו עשר שנים, שהיה לקוי בנטילת חפצים מילדים ב'חיידר' וכן מאחיו בבית - מהי העצה לילד כזה, שאלנו.
והשיב רבינו, שאין תועלת במה שיאמרו לו שאסור לקחת, שכן מה הוא יודע? מה שמועיל הוא לימוד מוסר בקביעות - עשר דקות בכל יום. גם אם ייראה שאינו מקשיב כל-כך הדבר יועיל, כיון שסוף סוף הוא שומע והדברים יחדרו ללבו. התועלת לא תבוא ביום אחד. לאט לאט יקלוט הילד שיש רבונו של עולם ואין העולם הפקר, וממילא יבין שאסור לגנוב.
בעבר היתה כל הסביבה מלאה ביראת שמים וזה עזר לילדים להשיג יראת שמים.
היום אין סביבה, הכל "חפשי", לכן אי אפשר לקבל כלום ללא ספר מוסר. בלי לימוד המוסר נראים האנשים כמו בעלי חיים.
כמו-כן טוב לספר לו על אנשים הלוקחים מאחרים ועל ידי כך מאבדים פרנסה ואינם מוצאים שידוך ועוד ועוד, וכל זה משום שאי אפשר להמצא בחברתם. גם זה נקלט במוחו של הילד וישפיע עליו במשך הזמן".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
