ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שונות
- מסכת החיים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
הגמרא (תענית ז, א) מחלקת את הפסוק "יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי"
לשני חלקים. החלק הראשון, "יערף כמטר לקחי", עוסק בתלמיד שאינו הגון, שאיתו אסור להתחבר, ואילו החלק השני, "תזל כטל אמרתי", עוסק בתלמיד הגון.
ויש לשאול, מדוע פותחת התורה בתלמיד שאינו הגון? לכאורה היה מתאים יותר לעסוק בראשונה בחלק הטוב, היינו התלמיד ההגון?
משיב על כך הגאון רבי חיים קנייבסקי: התורה מלמדת אותו כאן כלל יסודי בהלכות חינוך, והוא, שאם ברצוננו לראות את בננו צומח כתלמיד הגון, הרי שלפני הכל צריך לסלק ממנו את החברים הרעים, העלולים להזיק לו ולנשמתו ולקלקל את כל מה שלמד עד הנה.
טיהורה של החברה אינו "עוד" תנאי בחינוכו של הילד, אלא יסוד היסודות ושורש עבודת החינוך, שכן כל עוד יהיו לו חברים שאינם מהוגנים, הוא לא יצליח - גם אם ירצה - לקלוט את דברי התורה שמלמדים אותו. כשם שלפני הזריעה מנכשים את גידולי הפרא, כך גם יש לסלק את החברים המושחתים מן הבן, עוד לפני כניסתו לבית המדרש.
מסכת החיים (41)
הרב יהודה חיון
23 - חינוך לערכים חשובים
24 - חברה רעה
25 - ניצול ימי הנעורים
טען עוד
הרחק מחבר רע
מרן הגרא"מ שך זצ"ל כתב לשואל (מכתבים ומאמרים, ח"א סא): "בענין הבחור שאתה חושש שיש לו השקפות אחרות, ודאי שאתה צריך להתרחק מלהתחבר איתו בכל צד שהוא, וכל שכן שלא להיות איתו בחדר אחד. כי אין הספק שאתה תשפיע עליו לצד הטוב מוציא מידי ודאי שהוא ישפיע עליך ההפך. כי יש לו הרבה המסייעים על ידו, היינו הרצונות והתאוות".
שאלה חינוכית כבדת משקל ורבת אחריות
דרש הגרי"ד סולוביצ'יק, ראש ישיבת בריסק: אמרו חז"ל במדרש: "ישמעאל לא רידהו אביו, ויצא לתרבות רעה. מה עשה ישמעאל? כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו, כמו שראה מאחרים. מיד: 'ותאמר שרה לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה', שמא ילמד בני אורחותיו. מיד: 'וירע הדבר מאד בעיני אברהם' על שיצא לתרבות רעה.
'ויאמר אלוקים אל אברהם אל ירע בעיניך' וכו'. מה היה סופו כשגרשו, ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות".
אברהם אבינו רצה לקרב את ישמעאל, ובודאי אם היה נשאר בביתו ומתחנך על ידו לא היה מתדרדר ויוצא לתרבות רעה. אולם טענת שרה היתה: "שמא ילמד בני אורחותיו". אף שודאי צדק אברהם אבינו שאם ישאר ישמעאל בביתו ילך בדרך ישרה ולא ילסטם את הבריות, שהרי היה זה רק ב"סופו כשגרשו" כלשון המדרש, אך עם כל זה היות ויש חשש של "שמא ילמד בני אורחותיו", ממילא שוב לא קיים שום שיקול של קירוב.
על כף המאזניים היתה מונחת איפוא שאלה חינוכית כבדת משקל ורבת אחריות: מה עדיף על מה - האם לקרב את הבן הסורר למרות החשש כי הדבר עלול להזיק ולהשפיע לרעה על אחיו, הבן הישר. או שמא מוטב להרחיקו ולסלקו מן הבית, אף שהדבר יגרום להמשך הדרדרותו, ובלבד שלא "ילמד בני אורחותיו".
כאז כן היום, חלוקות הדעות לגבי שתי הגישות הללו, יש הנוטים לכאן ויש הנוטים לכאן. עד שבא הקב"ה בכבודו ובעצמו והכריע את הכף: "ויאמר אלוקים אל אברהם אל ירע בעיניך" וכו'. ואם כן נפסקה הלכה - לדורות - כשרה ולא כאברהם.
בפיוט של ראש השנה (יום ב' קודם קדושה דשחרית) נאמר: "בשלחו ישמעאל ואמו למדברים מעל יחיד הנעלה באחד ההרים, מזה ולבוא לדור דורים". הרי מבואר כי גירוש ישמעאל מבית אברהם כשלעצמו לא היה די בו כדי לסלק את החשש של "שמא ילמד בני אורחותיו". כדי להצליח בכך, צריך שהשילוח יהיה ל"דור דורים", שלא יהיה כל קשר ולא תהיה כל שייכות בין יצחק לישמעאל בכל הדורות הבאים עד עולם. רק בניתוק עולמי זה נסתלק החשש של "שמא ילמד בני אורחותיו"...
"מי יודע איזו תולעת תחדור ברבע שעה"...
כאשר שהה האדמו"ר מסקוירא זצ"ל בבוקרשטט, חשש מאד לחינוכם של ילדיו.
הוא עצמו היה משוחח עם בניו ובנותיו, מלמד אותם ושוהה עמם, ובלבד שלא יתחברו עם חברים לא ראויים.
יום אחד לקחה הרבנית את בנותיה עמה, להשתתף בחתונה אצל קרובי משפחה.
כשרצתה לשוב, בקשו הבנות להשאר עוד מעט, והקרובים הבטיחו שישיבו אותן הביתה. כל אותה עת עמד הרבי בחלון חדרו והמתין לשובן. כשראה שהרבנית שבה לבדה, שאלה בחרדה היכן הן. סיפרה לו הרבנית כי נשארו בהשגחת קרוביהם. מיהר הרבי ושלח את משמשו להחזירן מיד, והוא עצמו עמד וחכה לשובן, באומרו: "מי יודע איזו תולעת יכולה לחדור ברבע שעה"...
"חלילה וחס, איני שולח את ילדתי"...
מרן הגרא"מ שך זצ"ל סיפר, שלמרן החפץ חיים זצ"ל היתה בת נשואה מאשתו הראשונה, וכשנסעה למקום נופש לקחה איתה את אחותה, בתו הצעירה של החפץ חיים מנישואיו השניים. במקום הקיט לימדה בעלת האכסניה את בנותיה לכתוב בפולנית, שפת הארץ, וילדתו של החפץ חיים קלטה את השפה.
פעם נצרך החפץ חיים לשלוח בדואר חבילת ספרים. ביקש מילדתו שתלך לפלוני הבקי בשפת המדינה, שיכתוב את הכתובת על החבילה.
אמרה: "גם אני יכולה לכותבה".
תמה: "מהיכן יודעת את לכתוב פולנית?"
סיפרה, שבעלת מעון הקיט לימדה אותה יחד עם בנותיה.
לא אמר החפץ חיים דבר. אבל כשהגיע הקיץ ובתו הנשואה בקשה לקחת שוב את אחותה, אמר: "חלילה וחס, איני שולח את ילדתי למקום שלומדים בו לכתוב גויית!"...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
