ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- פקודי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
והנה אם התורה כתבה את מעשה המשכן, צריך לומר שיש לו משמעות לדורות. מובא בגמרא (סוטה דף ט עמוד א):
"דאמר מר: משנבנה מקדש ראשון, נגנז אהל מועד, קרשיו, קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו. היכא? אמר רב חסדא אמר אבימי: תחת מחילות של היכל".
ולכאורה אינו מובן, הרי לאחר שנבנה בית המקדש, שנבנה מאבן, אין צורך יותר ביריעות המשכן, ולשם מה נגנז המשכן, וצריך לומר, שגניזתו מסמלת את משמעותו הניצחית של המשכן, כפי שיבואר.
נאמר בפרשה (שמות פרק לח פסוק כא) "אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן". ופירש רש"י שם שני פירושים:
א. "המשכן משכן - שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל:"
ב. "משכן העדת - עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם".
והנה הפירוש השני מתיחס למעלת המשכן, "משכן העדות" שמעיד על השראת השכינה בישראל, וכפי שהרחיבו במדרש (שמות רבה, פרשה נא ד):
"מהו העדות א"ר שמעון ב"ר ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל, דבר אחר עדות הוא לכל העולם שנתמנה מפי הקב"ה, א"ר יצחק משל למה הדבר דומה- למלך שנטל אשה וחיבבה יותר מדאי כעס עליה והניחה והיו אומרים לה שכנותיה אינו חוזר עליך עוד, לימים שלח לה ואמר כבדי את פלטין שלי והציעי את המטות שביום פלוני אבא אצלך כיון שהגיע יום פלוני בא המלך אצלה ונתרצה לה ונכנס אצלה לפלטין ואכל ושתה עמה ולא היו שכנותיה מאמינות, אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך, כך הקב"ה חיבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקראן ממלכת כהנים, שנאמר (שמות יט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, אחר ארבעים יום חטאו, אותה שעה אמרו העובדי כוכבים אינו מתרצה להם עוד, שנאמר (איכה ד) אמרו בגוים לא יוסיפו לגור, כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם מיד סלח להם הקב"ה שנאמר (במדבר יד) ויאמר ה' סלחתי כדברך, אמר משה רבון העולם הריני מפויס שמחלת לישראל, אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם, א"ל הקב"ה חייך הריני משרה שכינתי בתוכם שנאמר (שמות כה) ועשו לי מקדש ומכירין שמחלתי להם לכך נאמר משכן העדות שעדות היא לישראל שמחל להם הקב"ה".
יש ללמוד מכאן:
א . שהמשכן הוא המשך השראת השכינה של מעמד הר סיני, וראיה לדברי הרמב"ן בהקדמתו לפרשת תרומה.
ב. שנתכפר להם חטא העגל.
ג. שהשכינה שורה בו בצינעא, ורק ריחה נודף לבחוץ, ואומות העולם מכינים שהשכינה שורה בישראל, עין מה שאמרו על תלמיד חכם, בגמרא (מועד קטן דף טז עמוד ב) "דאמר רבא: כל העוסק בתורה מבפנים - תורתו מכרזת עליו מבחוץ".
והנה ביחס לפירוש הראשון ברש"י שבא הפסוק לרמוז על שני חורבני הבית, צריך עיון מדוע רמזה זאת התורה כאן בשעת בנין הבית?
נראה שגם מחורבנו של הבית יש ללמוד טעם לשבח במצוות המשכן.
וכך אמרו במדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ב:
"ולמה "משכן משכן" ב' פעמים? - אמר רב שמואל שהקב"ה עתיד להתמשכן ב' פעמים חורבן ראשון וחורבן שני, ולפיכך אמר משכן ב' פעמים".
מצאנו שהמדרש פירש כאן את המילה משכן מלשון משכון. ומדיון לשון התנחונא עולה שהקב"ה הוא המשכון שבידי ישראל. היינו אחרי שכרת עמנו הקב"ה ברית עולם, לא ינתק את הקשר הזה מאתנו אף אם נחטא, וכביכול הוא משכון בידינו, ואף אם חרב הבית, הרי זה חורבן העצים והאבנים, ולא חורבן היחוד בין כנסת ישראל והשכינה.
וכך אמרו במדרש (שמות רבה פרשה נא):
"דבר אחר משכן העדות, אמר ר' שמעון בן יוחאי בשעה שנכנס אנדריינוס לבית קדשי הקדשים היה מתגאה שם ומחרף לאלוקים, א"ר חייא בר אבא אמר דוד רבון העולם כך תעלה לפניך שאלו היו יכולין לקצוץ ארזים לעשות סולמות עולים היו למעלן, מנין כמו שנאמר (תהלים עד) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות אלא שאינן יכולים ומניחים אותך ובאים עלינו, כמו שנאמר (תהלים כא) חשבו מזמה בל יוכלו, ובאים עלינו שנאמר (תהלים עט) אלוקים באו גוים בנחלתך וגו', ועל מה כל אלו על ידי שנתמשכן על ידינו שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות".
כלומר, האויבים מחשבים לנתק את הקשר בין ישראל לאלוקיהם, אבל אינם מצליחים רק לפגוע בעצים ואבנים.
וכך מצאנו שאמרו חכמינו, שלאחר החורבן השכינה גלתה ממקום המקדש, כבמואר בילקוט שמעוני (משלי רמז תתקנט) "עשר גליות גלתה שכינה וכו' ", וכן בילקוט שמעוני יחזקאל רמז שנ) "א"ר יוחנן עשר מסעות נסעה שכינה - מקראי, וכנגדם נסעה סנהדרין - מסברא".
ולפי זה מובן מדוע נגנז המשכן, לרמז על כך שהשכינה גנוזה מתוכינו לעולם.
וכך מובא בגמרא (מסכת סוכה דף מה עמוד ב):
"שנאמר (שמות כו) עצי שטים עמדים. תניא נמי הכי: ... דבר אחר: עומדים - שמא תאמר אבד סיברם ובטל סיכויין, תלמוד לומר עצי שטים עמדים שעומדים לעולם ולעולמי עולמים". ופירש רש"י שם "אבד סיברם - משנגנז אהל מועד בטל לו עולמית. סכויים - תוחלתם ומבטם, כדמתרגמינן הבט נא (בראשית טו) - איסתכי כען לשמיא".
חטאו בשיטים ונתרפו בשיטים
מובא במדרש תנחומא פרשת תרומה סימן ט:
"דבר אחר חטאו בשטים ולקו בשטים ומתרפאין בשטים, חטאו בשטים שנאמר וישב ישראל בשטים, לקו בשטים שנאמר (במדבר כ"ה) ויהיו המתים במגפה, ומתרפאין בשטים שנאמר עצי שטים, אתה מוצא שלא זזו משם עד שעמד פנחס והשיב את החמה שנאמר (במדבר כ"ה) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן..., אמר הקב"ה לעולם הבא אני מרפא את השטים שנאמר (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים".
מה באו חז"ל ללמדנו בכך שבאותו דבר שחטאו בו נתרפאו?
הנה המילה שיטים יש בה משמעויות הפוכות. משמעות של - שטות, שהוא יציאה מן הסדר, כמו שוטה שעושה דברים בלא דעת, ולדוגמה אמרו "הדס שוטה" שעליו אינן מסודרות בצורה של עבותות בשרשרת, כפי שרגיל להיות בהדס. ומלשון סטיה מן הדרך, כאשה סוטה. החוטא סוטה מן הדרך, בגלל שאוחזת אותו רוח שטות.
אמרו בגמרא (סוטה דף ג עמוד א):
"ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא': (במדבר ה) איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב".
או משמעות של שיטה מסודרת, כמו שכתוב בברכות יז: "מוחלפת השיטה". "גיטין ה: "שיטה אחת שלימה".
וכך אפשר להסביר כוונת חז"ל "חטאו בשיטים ונתרפאו בשיטים", שחטאו ברוח שטות וסטו מן הדרך, אבל השכינה לא עזבה אותם, שנאמר "השוכן עמם בתוך טומאותם", ולכן עתידים הם לצאת מאותו משבר אל היושר והשיטה המסודרת, וכמו שכתב המהר"ל, שמעצם המונח גלות אנו למדים שזה רק זמני ועתידים להגאל, כיון שגלות הוא מצב לא נורמלי, ומוכרח להיות זמני בלבד, ולפי דברינו, כיון שהשכינה עמהם לא יתכן שלנצח ישאר המצב של שכינתא בגלותא. ועצם ההכרה בכך מקרבת את הגאולה, ורמז לכך, שהמילה גלות יש בה בהעלם את האות אל"ף של שם אלוקים, ובתוספת האל"ף, אנו מקבלים את המילה גאולה.
רוני רוני השיטה
מובא בגמרא (מסכת עבודה זרה דף כד עמוד ב):
"(שמואל א' ו) וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש... - מאי וישרנה? א"ר יוחנן משום ר"מ: שאמרו שירה; ורב זוטרא בר טוביה אמר רב: שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה. ומאי שירה אמרו? א"ר יוחנן משום רבי מאיר: (שמות טו) אז ישיר משה ובני ישראל. ור' יוחנן דידיה אמר: (ישעיהו יב) ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו...". ור"ש בן לקיש אמר: מזמורא יתמא, (תהלים צח) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. ר' אלעזר אמר: (תהלים צט) ה' מלך ירגזו עמים. ר' שמואל בר נחמני אמר: (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש. ר' יצחק נפחא אמר: רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים".
השיטה היא הארון שבו שני לוחות הברית, ושיר זה שרו לה הפרות כאשר החזירו הפלישטים את ארון ברית ה' ארצה. וחזרה זו מסמלת את החזרה מן הגלות, מן השיבוש והשטות, והיציאה מן הסדר, אל השיטה המסודרת והטיבעית, ולכן מוזכר כאן שהפרות הלכו ישר, ושרו לארון השיטים שנשאו "רוני רוני השיטה".
אהל של משה - אהל הדברות
מובא בשמות רבה, פרשה נא:
"אמר רב יוחנן: לשני בקרים הביאו והותר, שנאמר (שמות לו) והמלאכה היתה דים, נכנס משה אצל בצלאל ראה שהותיר מן המשכן אמר לפני הקב"ה רבון העולם עשינו את מלאכת המשכן והותרנו מה נעשה בנותר, אמר לו לך ועשה בהם משכן לעדות, הלך משה ועשה בהן כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביתר עשיתי משכן לעדות, הוי אלה פקודי המשכן משכן העדות".
מפרשי המדרש עמלו להסביר מהו אותו אוהל נוסף, ויש שם פירוש, שבאהל זה למד משה תורה את העם.
נאמר בתורה (במדבר פרק יא פסוק כד) "ויצא משה וידבר אל העם את דברי ה' ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל". ואמרו במדרש (ילקוט שמעוני, פרשת בהעלותך):
"ויעמד אותם סביבות האהל, באהל הדברות שהוא חוץ מן המחנה, שני אהלים עשו אהל לעבודה ואהל לדברות וכמדת הפנימי כך היה החיצון, והלוים היו משמשין זה וזה בעגלות שנאמר ושמרו את משמרתי את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל שני אהלים עשו וכן ארכו שלשים אמה על רוחב עשר כפנימי, שכן אתה מוצא ויאסוף שבעים איש מזקני העם ויעמד אותם סביבות האהל העמידן שלושים בצפון ושלשים בדרום ועשרה במזרח ומשה כנגדן במערב ואחד היה עומד בתוך אמה".
משמע ששני האהלים היו שווים, אהל העבודה נבנה מתרומות שנדבו, ומן המותר עשו את אהל הדברות. ונראה שהמשכן מסמן תורה שבכתב, שם היו לוחות הברית מונחים בארון, כל מה שהיה בו היה עשוי לפי מידה "כאשר אני מורה אותך בהר את המשכן ואת תבנית כל כליו", ואהל משה מסמל את תורה שבעל פה, ונעשה ממותר התרומות, מה שנדבה אותם לבם מעבר למצווה, והוא כנגד חידושי התורה המתחדשים מעבר למה שנאמר בפירוש, אבל גם הם מכוונים בשווה לתורה שבכתב, ולכן שני האהלים שווים היו. ועל אהל זה נאמר בתורה "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה", מבקשי ה' אלו תלמידי חכמים שנודדים ממקום למקום כדי ללמוד תורה, היינו תורה שבעל פה (עיין סף גמרא ברכות).
והנה אחרי שחרב הבית, "אין לו לקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה בלבד", היינו האהל השני של מבקשי ה', ומשם לא זזה השכינה גם בזמן הגלות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
