ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
שתי פרשיות אלה מקבילות מבחינת המבנה שלהן:
פרשת "קדש" פרשת "והיה כי יבאך"
קדש לי כל בכור והעברת כל פטר רחם
והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני והיה כי יבאך ד'
והגדת לבנך ביום ההוא לאמר והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר
והיה לך לאות על ידך והיה לאות על ידכה
כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים כי בחזק יד הוציאנו ד' ממצרים
אם כך, מתחזקת שאלת הכפילות.
במאמרי "כנגד ארבעה בנים" טענתי כי התם הוא הצדיק, התמים שמשמעותו שלם ללא מום ולא הנאיבי או הטיפש. כל תם בלשון תנ"ך הוא מושלם. אבל גם זה המכונה "שאינו יודע לשאול" הוא צדיק. צדיק עליון זה עובד את הקב"ה בשתיקתו ובדממתו (עיינו ב"אורות הקודש" ח"ג דרך הקודש בקטע "דממה עליונה" ע' רעד). גם צדיק זה, שכל השנה שותק חייב לספר ביציאת מצרים, בשעה שמצה ומרור מונחים לפניו. (ניתן לקבל את המאמר ע"י פניה לארץ חמדה")
שתי פרשיות אלה קשורות גם הן למהלך הכפול של סיפור יציאת מצרים:
הניסיון הראשון להוציא את עם ישראל בכח האמונה הנובעת מיכולתו של עם ישראל לשמוע את הדיבור האלוקי.
הניסיון השני להוציא את עם ישראל ממצרים בכח האות והמופת ומשם העלתו אל מעמד הר סיני ושמיעת הדיבור האלוקי.
תיאור השליחות הראשונה שהוטלה על משה נמצאת בפרשת "וארא" בפרק ו' והיא נמצאת בתוך מסגרת של "וידבר" (פרק ו).
תיאור הנסיון השני מתחיל ליד הסנה שבוער באש ואיננו אוכל- מופת נפלא והוא ממשיך בסדרת האותות והמופתים שמשה מצטייד בהם במעמד ה"סנה".
זהו גם ההבדל בין ההכאה בצור לבין הציווי על הדיבור אל הסלע.
האותות והמופתים נעשים בעיקר ביד ובאמצעות ה"מטה" שמשה לוקח בידו כדי לעשות את האותות. כך גם מודגש בפסוק:
"וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (שמות ד' יז).
לעומת זאת, הדיבור שייך יותר לראש ול-פה=מילה (85) - דווקא תפילין אלה נקראים אות. לעומת זה התפילין של ראש הם לזיכרון.
אם כך, יש לנו גם פתרון לכפילות לכאורה של הפרשיות.
הפרשיה הראשונה, פרשת "קדש לי", הפרשיה של "זה שאינו יודע לשאול", המרבה לספר ביציאת מצרים בליל הסדר. המצווה המודגשת בפרשיה זו היא המצה. וז"ל הכתוב:
"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת ... מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים" (י"ג ו-ז).
המצה היא לחם עני - לחם שעונים עליו דברים הרבה.
גם בענין התפילין מודגש ענין התפילין של ראש והדיבור בפה:
"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְקֹוָק בְּפִיךָ" (שם ט).
פרשה זו היא כנגד המהלך של יציאת מצרים בכח הדיבור.
לעומת זה הפרשיה הבאה, פרשת והיה כי יביאך, היא כנגד המהלך של המכות, המופתים ששם ד' בקרב הארץ. שיאו של תהליך זה במכת בכורות. לכן דווקא ענין זה מודגש בפרשיה זו. וז"ל הכתוב:
"וַיַּהֲרֹג יְקֹוָק כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה".
הבן התם, הצדיק איננו שואל על יציאת מצרים או על הקרבת קרבן פסח. הוא שואל אודות הפלא המתמיה של מצוות פדיון פטר חמור ועריפתו- "מַה זֹּאת". התשובה היא כל יציאת מצרים נעשתה בדרך הפלא והמופת.
לכן גם התפילין שבפרשיה הדגש בהן הוא על היד:
"הָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד" (שם טז).
הזיכרון והפה נעלמים, נותרת רק היד.
הבה נתפלל כי נזכה לגאולת בכח הדיבור ואם לאו, בכח האותות והמופתים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
