ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שונות
- באהל אברהם
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל
כבר הזכרתי, שהיה רגיל לומר, שחובה על כל אחד, ללמוד את ספריו של המהר"ל מפראג "נתיבות עולם". כידוע שיש בספר הנפלא הזה ל"ב נתיבות, מלבד "נתיב התורה" שהוא השורש לכל, משום שהכל נעוץ בתורה. כל עבודת ה', שהיא כוללת תיקון המידות כולן, יונקת את כוחה מן התורה. כדברי רבי פנחס בן יאיר בברייתא (עבודה זרה כ.): "תורה מביאה לידי - זהירות וכו'". אמנם ר' אברום היה מדגיש שרבים נשארים בחלק א' וזה לא טוב, כי חלק ב' הוא החשוב ביותר.
כמו כן היה מזכיר מדי פעם את ספריו של הגאון המשגיח המפורסם, ר' ירוחם ממיר, על חמישה חומשי תורה, והיה מדגיש שכדאי מאוד ללמוד אותם.
דמותו של 'גדול הדור' ו'צדיק הדור' לפני שני דורות, מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל, תמיד היתה עומדת לנגד עיניו. מרגלא בפומיה: כשאינך יודע איך להתנהג, כשהדרך על-פי התורה לא ברורה לך, תחשוב בליבך - איך היה ה'חפץ חיים' נוהג במצב כזה ועל-פי-זה תנהג גם אתה.
ר' אברום סיפר, כיצד בא אליו יהודי שלמד פעם בישיבה, ואמר לו: "הרב, אני בא עכשיו משדה התעופה בלוד, ישר אל הרב, לספר לו איך ניצלתי בזכות הרב". הרב שאל מיד: "מה קרה? ממה ניצלת"? אותו יהודי ממשיך ומספר: "התלבטתי מאוד, על כל מיני דברים שהבאתי עמי מחוץ-לארץ, האם עלי להצהיר עליהם במכס או לא. הרי זה ידוע לכל, שהרבה מאוד אנשים, משתמשים בכל מיני דרכים כדי לפטור עצמם מהמכס, וחשבתי גם אני לעשות כך. תוך כדי שאני חושב, נזכרתי בדברי הרב, שאמר: "תחשוב איך ה'חפץ חיים' היה נוהג במצב כזה". עשיתי כך, והחלטתי שהחפץ חיים לא היה מעלים, וכך נהגתי".
שמעתי מהרב יעקב שפירא שליט"א, בנו של מרן, שאחד הרבנים ביקש כושר לרב עיר. ר' אברום לא הסכים לתת לו, משום שהתברר לו, שהרב הזה רוצה להיבחר בעיר מסוימת, שמכהן שם כבר רב אחד ואם יבחר שם גם הרב הזה, תהינה ביניהם מריבות בלתי פוסקות. רבנים אחרים כן רצו שיתנו כושר לאותו רב, הם אמרו: אם ר' אברום לא יתן לרב הזה תעודת כושר, גם אנחנו לא נאשר את המינויים שר' אברום רוצה למנות. נקבעה פגישה כדי לישב את ההדורים. ר' אברום הגיע וכך אמר לרבנים: "אתם מאמינים בדברי חז"ל? חז"ל אמרו 'כל עיר שיש בה שני תלמידי חכמים שחולקים זה על זה ואין ביניהם שלום, האחד מהם מת והאחד גולה'. אתם לוקחים על עצמכם אחריות שאחד מן הרבנים האלה ימות בלא זמנו. תדעו את האחריות שמוטלת על כתפיכם". מיד כולם חזרו בהם והבינו שר' אברום צודק במה שאינו נותן כושר לאותו רב.
לעומת זאת סיפר הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א, על אחד הדיינים שהיו לו התנגדויות לר' אברום. לימים סבר אותו דיין, שמגיע לו קידום. הוא פחד לפנות לר' אברום כי הוא ודאי יתנגד לו, ולכן הוא פנה לראשון לציון, על מנת שהוא ידבר עבורו עם ר' אברום. הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ענה לו: אתה לא מכיר את ר' אברום, אדרבא, דוקא בגלל שהיו ביניכם אי הבנות, אם תבוא ותבקש בקשתך בעצמך, הוא יענה לך בחיוב. וכך היה.
שמעתי מידידי הרב שלום קליין שליט"א, שהוא במשך שנים היה שליח צבור בישיבת 'מרכז הרב' בימים נוראים. זה כלל גם תפילת ערבית בליל א' דראש השנה וגם בליל ב' דראש השנה. לאחר שר' אברום עבר לגור ליד הישיבה וכשחל יום א' דראש השנה בשבת קודש, הרי במוצאי שבת היה ליל יום ב' דראש השנה. יום הזכרון של אמו של ר' אברום היה באותו שבוע. (נדמה לי בד' בתשרי, שכן כך זכור לי שאמרו בישיבה, שר' אברום צם כל שנה גם בג' בתשרי וגם בד' בתשרי). ר' אברום נכנס לספקות, האם כיון שהמנהג הוא, שמי שחל 'יור-צייט' שלו בשבוע, עובר לפני התיבה במוצאי שבת של אותו שבוע, אם כן, שמא זהו כבוד אמו שהוא יתפלל כשליח ציבור במוצאי שבת. או שמא הסיבה היא בכל מוצאי שבת, משום שבכל 'יור-צייט' הבנים בתפילתם ובאמירת הקדיש מעלים את הנשמה למדרגה חדשה, ובשבת הרי הנשמות עולות לגן עדן, ובמוצאי שבת הן חוזרות ולכן ב'יור-צייט' הבנים מתפללים כבר במוצאי שבת, על מנת שהנשמה תישאר במדריגה החדשה.
אבל ר' אברום הסתפק, האם במוצאי שבת קודש שחל בו יום טוב, האם גם אז הנשמות יורדות, או כיוון שזה יום טוב, הן נשארות במקום שעלו אליו בערב שבת קודש ורק במוצאי יום טוב ירדו, וממילא אין הבן צריך לגשת לפני העמוד במוצאי שבת אלא במוצאי יום טוב. ואמנם כיוון שזה ספק, מן הראוי שהוא יגש, אבל מאידך, כיון שהרב שלום קליין יש לו חזקה על תפילה זו - זה מכריע את ספיקו של ר' אברום שלא לגשת. ואף-על-פי שהרב קליין אמר שאין לו שום קפידא על העניין, במיוחד לאחר שבלילה הראשון יהיה הוא היה שליח צבור, זה לא עזר, ר' אברום לא היה מוכן לגשת, שמא באיזה שהיא פינה בלבו היה לרב שלום צער. דקויות של רגישות מוסרית.
עוד שמעתי מאחד האברכים. ר' אברום היה כנראה מעורב בעניני משפחה של האברך, יום אחד הוא קרא לאותו אברך ונתן לו דברי מוסר נוקבים. האברך התרגש ובכה. ר' אברום באותם רגעים לא התפעל מכך. כעבור כמה זמן, הגיעו עשרת ימי תשובה, ר' אברום ניגש אל אותו אברך ואמר לו: "ר' דוד, הנקרא הרב הנזיר, היה יודע לתת מוסר לאנשים על-ידי שתיקה, (כידוע היה הרב הנזיר בתענית דיבור מראש חודש אלול עד יום הכפורים) אני לא יודע לעשות זאת ולכן אני מוכרח לדבר, אבל כשמדברים, לפעמים מדברים יותר מידי, ייתכן שדיברתי אליך יותר מידי, אני מבקש ממך שתמחל לי". האברך אמר: "חס ושלום! מה פתאום הרב מבקש ממני מחילה, הרב אמר לי מה שהייתי צריך לשמוע". ר' אברום חזר וביקש מהאברך למחול לו. האברך שוב חזר על דבריו. ר' אברום ממש התחנן לפניו: "אני מבקש ממך שתאמר בפיך שאתה מוחל לי". הוא לא הניח לו, עד שהאברך אמר לו "אני מוחל לך! אני מוחל לך! אני מוחל לך!". האברך הוסיף ואמר, שכשר' אברום דיבר אליו, היו עיניו של ר' אברום מושפלות לארץ בביטול וענוה גמורה.
מעין זה שמעתי גם מאחד הרבנים.
יום אחד ר' אברום קרא לו בדחיפות: הוא בא אל הרב. הרב טען כנגדו טענות קשות בקשר לעניני חינוך וזאת על פי דברי אחד מרבני הערים שהתלונן בפני ר' אברום. אותו רב הכחיש כל קשר לענין ההוא, והסביר את שיטתו שלו בחינוך. הרב כנראה לא קיבל את ההסברים וכאבו לו מאוד דברי אותו רב עיר, במיוחד, כנראה, משום שהיו לזה השלכות חינוכיות כלליות. הרב הננזף נפגע מאוד. זה היה כמה זמן לפני ראש השנה. בעשרת ימי תשובה, דפקו בדלת ביתו של אותו רב והנה בפתח עומד ר' אברום!!! אותו רב ובני ביתו היו בהלם. ר' אברום נכנס ואמר: "עכשיו עשרת ימי תשובה ואני חייב לבקש ממך מחילה, אנא, בבקשה ממך מחול לי"!!
דוגמאות נוספות המבליטות רגישות גדולה זו, מפוזרות בין הפרקים השונים. ובכל זאת, עוד סיפור אחד.
שמעתי מאחד האברכים שלמדו בישיבת 'מרכז הרב'. בהיותו בחור בתחילת שיעור ג', פנה אל מורנו ורבנו בבקשה לשוחח עמו. הרב אמר לו לבוא אל ביתו בערב. כשהבחור הגיע, הרב שם שני כסאות אחד ליד השני והזמינו לשבת. הבחור שאל האם כיון שמציעים לו הצעת שידוך הוא כבר יכול לעסוק בזה או שעדין לא. הרב אמר לו שהתורה עומדת מעל הכל, וחשוב ללמוד כמה שנים לפני שמתחתנים, אבל אם יש הצעה מיוחדת, דהיינו בת תלמיד חכם וגם שיש באפשרות המשפחה לעזור על מנת שתוכל להמשיך ללמוד בלי טירדת פרנסה, זה אומר שמשמים רוצים את הדבר. אחר כך שאל את הבחור במה מדובר, עשה עימו ברור קצר על המשפחה, הרב הכיר מישהוא מהמשפחה - ואמר לבחור לגשת לענין. בסופו של דבר לא יצא הענין אל הפועל.
לאחר מכן באה הצעה אחרת, של בחורה יתומה מאביה, שהיה תלמיד חכם. הבחור התיעץ עם מקורביו והם אמרו לו, שזה לא פשוט, כי היתמות יש לה השלכות על כל מיני צדדים. הבחור ניגש אל מרן לברר עמו את הענין. כשר' אברום שמע שהספקות הם בגלל יתמות, הוא הזדעזע כולו ואמר: "אני מזועזע! איך אפשר לומר כך, הרי הקב"ה בעצמו אביהם של יתומים!!! תבדוק רק דבר אחד: את האישיות של הבחורה עצמה אם היא מתאימה לך או לא, ואל תחשוש מדברים אחרים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
