ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- תפילה בציבור ובבית הכנסת
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
א. האולם הגדול.
ב. משני צדדיו אולם קטן לתפילה ולתלמוד תורה המשמשים כבית מדרש ובהם ניתנים שיעורי תורה והרצאות תורניות ובאחד מהם נמצאת הספרייה של בית-הכנסת.
ג. הפרוזדור, ה"עזרה" בלשון הפוסקים, שממנו נכנסים לאולם הגדול. ולשני האולמות הקטנים לפני הכניסה לפרוזדור ישנו שטח מקורה ובו כיורים לנטילת ידיים, טבלות למודעות בענייני ציבור, כשרות, שיעורי תורה, זמני תפילות וכו'.
לפניו רחבה גדולה ששם מעמידים את הסוכה, עורכים חופות ומקדשים את הלבנה.
והנה זה איזה זמן שהציבור נוהג בחודשי הקיץ החמים לצאת את בית-הכנסת על כל אולמיו לרחבה ולהתפלל שם מנחה ומעריב. נשאלתי אם מותר לעשות כן?
תשובה: לפי שו"ת מהרי"ט (ח"ב, סי' ד') אין קדושת בית-הכנסת לחצר סביב בית-הכנסת, כמו כן לא לגן ופרדס ואצטבאות שמסביבו, אף-על-פי שהם פתוחים לבית-הכנסת. בעקבותיו הולכים ה"משנה ברורה" (סי' ק"ד, קנ"ד סק"ג) "וערוך השולחן" (שם סי' ז'). לפי זה גם לרחבה שלפני הכניסה לבית-הכנסת אין קדושת בית-הכנסת. ולכן אם יוצאים את האולם הגדול ואת שני אולמיו הקטנים והעזרה של בית-הכנסת ומתפללים ברחבה - הרי זה כאילו מתפללים מחוץ לבית-הכנסת. אבל היות שמתפללים ברחבה מחזירים את פניהם בתפילת שמונה עשרה לאותו הצד שאליו מחזירים את פניהם המתפללים בפנים בית-הכנסת כשמתפללים בתוכו - הרי זה דומה, לכאורה, למה שאמרו בגמרא (ברכות ו:) במתפלל אחורי בית-הכנסת ומחזיר פניו לבית-הכנסת, לית לן בה, ומותר לעשות ככה. אבל לאמיתו של דבר הם אינם דומים זה לזה. למתפלל מאחורי בית-הכנסת ומחזיר פניו לבית-הכנסת ישנם שני פירושים: א. הפתחים של בתי-כנסיות שלהם היו פתוחים בכותל מערבי ופונים כנגד ההיכל שעומד בכותל מזרח, ואחורי בית-הכנסת נקרא אותו צד שהפתחים פתוחים בו, דהיינו המערב. וכשמתפל אחורי בית-הכנסת נקרא רשע מפני שני דברים: האחד - מפני שכולם בפנים והוא בחוץ וכו'. ב. אחורי בית-הכנסת היינו אחורי כותל מזרחי שאין שם פתחים וכו'. לפירוש אחד אם פנו פונים כלפי מזרח ולפירוש אחר אם פניו פונים כלפי מערב לית לן בה. אבל לפי שתי הדעות שם עסקינן ביש קהל מתפללים בבית-הכנסת בשעה שהוא עומד מאחורי בית-הכנסת ומחזיר פניו לבית-הכנסת (יעויין ב"בית יוסף", לטור או"ח סי' צ', ד"ה ולא אחורי בית-הכנסת). ולכן אם העומד מאחורי בית- הכנסת ופניו כלפי בית-הכנסת מותר להתפלל ככה, מפני שכאילו הוא משתתף ומתפלל יחד עם ציבור המתפללים בתוך בית-הכנסת. לא כן הוא הדבר בשאלתנו. כאן אין ציבור מתפללים בתוך בית-הכנסת. כל ציבור המתפללים יצא מן האולם הגדול ומן שני האולמות הקטנים והעזרה לרחבה שלפני הכניסה של בית-הכנסת. ואילו הייתה לרחבה קדושת בית-הכנסת, כי אז אפשר היה להתיר לציבור לצאת את בית-הכנסת ולהתפלל ברחבה, כמו שנוהגים לפעמים לצאת את האולם הגדול ולהתפלל באולמות הקטנים של בית-הכנסת. אבל היות ולרחבה אין קדושת בית-הכנסת, ולכן המתפללים ברחבה נחשבים כאילו מתפללים מחוץ לבית-הכנסת. ואם כל הציבור נמצא ברחבה ובתוך בית-הכנסת אין מתפללים בציבור, אין זה מועיל כלל אם הציבור המתפלל ברחבה מחזיר פניו בשעת השמונה עשרה לאותו הצד שהציבור מחזיר את פניו בשעה שהוא מתפלל בתוך בית-הכנסת.
ואם ציבור המתפללים ברחבה נחשב כאילו הוא מתפלל לגמרי מחוץ לבית-הכנסת, הרי זה יכול להיות בכלל מה שאמר ריש לקיש כל מי שיש לו בית-הכנסת בעירו ואינו נכנס להתפלל, נקרא שכן רע (ברכות ח.). הדברים האלה נאמרו על יחיד, כדברי הרמב"ם (בהלכות תפילה פ"ח, ה"א): כל מי שיש לו בית-הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור. [ומה נוראים הדברים שנכתבו ב"הנהגות צדיקים" (הנהגות ישרות מבעל ה"פלא יועץ", אות ט"ז): "אמרו רז"ל: מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו. כמה טורח צריך שיטרח האדם כדי שלא לקנות זה השם רע שכן רע של הקב"ה ושלא להיות גורם לו או לבניו להיות נודדים נעים ונדים רחמנא ליצלן מעונש כי קשה טילטולא"]. אז על אחת כמה וכמה שיכולים ליאמר על ציבור שיוצא כולו את בית-הכנסת ומתפלל מחוץ לבית-הכנסת!
ב"ברכי יוסף" (לשו"ע או"ח סי' צ', ס"ב) מעיר: "וכן המנהג הפשוט בתוככי ירושלים עיר-הקודש שהציבור מתפללין בבית-הכנסת במקום שאינו מקורה ורבנן דמתיבתא מתפללין מנחה ומעריב בחצרות בתי-המדרשות".
על זה יש להשיב כי שם עסקינן לא ברחבה הפתוחה משלושת צדדיה, כמו הרחבה שלפני בית-הכנסת המרכזי ב... אלא בחצרות פנימיות המוקפות מכל צדדיהן מקירות בית-הכנסת ובית-המדרש, כמו שראינו בירושלים בעיר-העתיקה לפני חורבנה על-ידי הירדנים. ולכן שם מותר לצאת את בית-הכנסת ואת בית-המדרש ולהתפלל בחצרות, מפני שלחצרות הפנימיות האלה המוקפות קירות בית-הכנסת או בית-המדרש יש קדושת בית-הכנסת ובית-המדרש, וזהו כאילו יוצאים מאולם אחד לשני שבתוך הבית-הכנסת. אבל בשאלתנו הדנה ביציאה של כל הציבור מן בית-הכנסת על כל אולמיו בכדי להתפלל ברחבה שלפני בית-הכנסת שאין בה קדושת בית-הכנסת, יש זילזול בבית-הכנסת הנטוש. ולכן הוריתי שאין להתפלל מנחה ומעריב ברחבה, אלא באחד מאולמי בית-הכנסת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
