ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רועי בן נעמה רוחמה
"רבנו יונה ("ספר היראה") כתב וזו לשונו: "משנכנס אלול עד מוצאי יום הכיפורים יהא חרד וירא מאימת הדין". עכ"ל [ועיין במהרי"ל (תחילת הלכות ימים נוראים) שכתב (שם) וזו לשונו: "משנכנס אלול מרבין בתשובה". עכ"ל].
ועיין ב"מטה אפרים" (אל"מ תקפ"א, א') שהביא בשם הארי ז"ל ("פרי עץ חיים" ח"ב - שער ר"ה, פ"א) רמז על אלול מהפסוק (שמות כ"א, י"ג): "[ואשר לא צדה] והא-לוהים אִ נה ל ידו ו שמתי ל ך" - ראשי תיבות אלו"ל. וסוף הפסוק (שם): "... אשר ינוס שמה", עיי"ש. ["לרמז כי חודש הזה נתנו ה' יתברך לכפרה, לכל מי ששגג וחטא, ועשה שום עוון בכל השנה, והוא קרוב לקוראיו בחודש הזה" ("פרי עץ חיים" שם)].
והיינו, שימי אלול הם בגדר עיר מקלט
לנוס שמה מאימת הדין
ולהינצל על-ידי התשובה".
[הרה"ג אליהו שלזינגר שליט"א, בספרו "ארשת שפתנו", עמ' רצה (עם מעט עריכה והוספות) עיי"ש]
"הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי " (דברים י"ט, ה' )
ערי מקלט וזמני מקלט
שבת וחודש אלול - מקלט בזמן - מקור החיים
בפרשתנו (דברים י"ט, א' - ו') נזכרת פרשת ערי מקלט, וכך כתוב (שם): "כי יכרית ה' א-לוהיך את הגויים אשר ה' א-לוהיך נותן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם: שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' א-לוהיך נותן לך לרישתה: תכין לך הדרך ושילשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' א-לוהיך והיה לנוס שמה כל רוצח: וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בִבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שילשום: אשר יבוא את רעהו ביער לחטוב עצים ונידחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי : פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והִשיגו כי ירבה הדרך והִכהו נפש ולו אין משפט מוות כי לא שונא הוא לא מתמול שילשום". ע"כ.
הרה"ג משה צבי נריה זצ"ל כתב [בספר "מאורות נריה" (אלול - תשרי), עמ' 36] דברים נפלאים הנוגעים לענייננו, וזו לשונו (עם מעט עריכה והוספות): חודש אלול הוא מקלט בזמן. לא רק רוצח בשגגה זקוק למקלט. מכיון שגילתה תורה רעיון המקלט, עלינו להרחיבו על כל השטחים. אחרי כל חטא יש להתייחד במקלט, המאפשר מחשבה והרהורי חרטה (עיין רש"י בראשית ט', ה'). גם יום השבת הוא מקלט בזמן - "אל יצא איש ממקומו" (שמות ט"ז, כ"ט. אדם יושב מכונס בביתו, "בורח" מכל עניני העולם) והמקלט הוא מקור חיים - "ונס אל אחת מן הערים האל וחי" (דברים ד', מ"ב).
"'האריז"ל כתב ("פרי עץ חיים" ח"ב - שער ר"ה, פ"א): 'ואשר לא צדה והא-לוהים אִ נה ל ידו ו שמתי ל ך [מקום אשר ינוס שמה ' (שמות כ"א, י"ג)] - ראשי תיבות אלו"ל. לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על חטאים שעשה בכל השנה, וגם רמז שגם על השגגות צריך לעשות תשובה בחודש הזה" ["קיצור שולחן ערוך" (לג"ר שלמה גאנצפריד זצוקללה"ה) סימן קכ"ח, סעיף א'].
המושג של עיר מקלט בתורה איננו ענין של מאסר - אינו ענין של עיר למאסר, אלא מקום מנוחה ומקום ריכוז נפשי וחשבון הנפש, לדעת כיצד הגיע לרציחת נפש בשוגג - "ושב ורפא לו" (ישעיה ו', י'). "ונס אל אחת מן הערים האל וחי" (דברים שם, שם). "וחי" - חיים של אמת, ושב לחיות את חייו האמיתיים. ו"תלמיד שגלה - מגלין רבו עימו" (מכות י., עיי"ש).
ואם זוהי מהותה של עיר מקלט, הרי דומה שהיה ראוי לול לכל אדם להימצא במשך זמן מסויים בעיר כזאת. ואכן, דאגה התורה לכך. ואם לא יכולים ליצור ערי מקלט לכל העם, הרי קובע זמני מקלט לכולם - זמנים של ריכוז, של חשבון נפש, זמנים "אשר ינוס שמה (האדם) וחי" (דברים י"ט, ג') - ינוס מכל הטירדות, יברח מכל המפריעים - "וחי". והתחיל לחשב את דרכו ואת מעשיו - "וחי".
"מחשבה - דא אדם" (תיקוני הזוהר דף סג/א) - בה במידה שמישהו חושב על עצמו ועל מעשיו, שוקל ובוחן, בודק ומפלס את דרכיו, יותר ויותר הוא נעשה אדם".
"יסוד התשובה הוא: 'חשבונו של עולם'" ("אורות התשובה" פט"ז, סעיף א')
ההכנה לימים הנוראים - לעשות חשבון נפש
הרה"ג משה צבי נריה זצ"ל כתב [בספר "מאורות נריה" (אלול - תשרי), עמ' 48 - 47] דברים המעוררים את הנפש וזו לשונו (עם מעט עריכה והוספות): מה היה אצל משה רבנו בתחילת חודש אלול? משה רבנו עלה פעם נוספת על הר סיני לקראת קבלת לוחות אחרונות. מה נאמר שם?: "את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים ... והיה נכון לבוקר" (שמות ל"ד, א' - ב'). פה יש תיאור מיוחד של הבוקר. לא קולות ולא ברקים, לא ענן כבד על ההר - "ועלית בבוקר על הר סיני ... ואיש אל יעלה עימך" (שם שם, ב' - ג') - אתה לבדך הולך. ועוד יותר: יש אווירה מיוחדת בכל ההר, נפש חיה לא תסתובב שם, גם הצאן וגם הבקר - בדידות .
מה הענין של הבדידות הזאת? התייחדות, ריכוז ומחשבה, הרגש. אין שום אובייקט שיעורר תשומת לב, וכולו מרוכז בפנים. כך עולה משה רבנו לקבל את הלוחות האחרונות. ועל זה מסבירה הגמרא (תענית ל:) את המשנה (שם כו:) ש" לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים" - משום שיש בו סליחה ומחילה וניתנו בו לוחות אחרונות, ולכן יום הכיפורים הוא יום של שמחה.
כל אחד מאיתנו צריך לראות את עצמו בימים אלו בשעות מסויימות, בהתייחדות מסויימת - "ואיש לא יעלה עימך" - אתה הולך בעצמך. אתה חושב בעצמך, עושה את חשבון הנפש בעצמך.
חז"ל (ב"ב עח:) דורשים את הפסוק (במדבר כ"א, כ"ז): " על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תיבנה ותיכונן עיר סיחון" - 'המושלים' - אלו המושלים ביצרם. 'בואו חשבון' - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. 'תבנה ותיכונן' - אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא". ע"כ.
וכתב מו"ר הרב חרל"פ זצ"ל בפירושו לפרקי אבות (פ"ב, מ"א - "מי מרום" ח"ב, עמ' לח): חז"ל אומרים (שם): "'בואו חשבון' - בואו ונחשב חשבונו של עולם". אנחנו בני אדם, קשה לנו לעשות חשבון מדוייק, קשה לנו מאוד. אבל דבר אחד אנחנו כן יכולים לעשות: להתחיל לעשות את החשבון, גם אם לא נגיע לסופו. על כן אומרים: "בואו חשבון" - בואו נתחיל, נכנס לחשבון. אדם שמתחיל לעשות חשבון - ביקורת עצמית, אקטיב ופסיב, חיוב ושלילה, מאזן רווחיו, מאזן הפסדיו, הוא כבר לא חי בעולם של תוהו. עולמו כבר מתחיל להיות פחות או יותר מאורגן, מסודר. הוא כבר יודע קצת מה איתו. מי שלא עושה שום חשבונות, והכול אצלו מעין "תוהו ובוהו" יגיע לידי "פשיטת רגל" רוחנית.
"בואו חשבון" - אנשים צעירים, בוודאי שאסור לדרוש מהם שידעו לעשות חשבונות מדוייקים של אישיותם, של דרגותיהם. אבל להיכנס, להתחיל לעשות חישוב זה, כל אחד מאיתנו חייב.
"אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (ברכות פ"ה, מ"א) - זה לא דבר שבפתאום. בערב ראש השנה, פתאום לפנות ערב אתה מחליט: "נו ראש השנה! הפעם אני מתפלל בכוונה ...". זה לא דבר שאפשר להחליט פתאום, אלא דבר שצריך להתפתח. מחשבה מינימלית, יותר עם תוכן, עם יותר כובד ראש. לימוד "מסילת ישרים", חובת הלבבות", "שערי תשובה" לרבנו יונה", "אורות התשובה". יש ברוך ה' מה ללמוד, דברים שמעוררים את הנפש. כל אחד יכול למצוא ספר שמדבר יותר אל ליבו, להידבק בו (ועיין ב"אורות התשובה" פי"ד, סעיף ט"ו - ט"ז). יש מי ש"אורחות צדיקים" מדבר אל ליבו. ה"מסילת ישרים" מדבר בשפה פשוטה מאוד, מובנת לכולם. כל משפט צופן בתוכו צופן רב, אבל הכל כתוב בפשטות. פשוט גאוני.
אפשר, וצריך, לקחת את ה"תהִלים המבואר", שנבין את פרקי התהִלים שאנו אומרים. כל הלימודים יחד יוצרים כובד ראש, אתה קולט פה רעיון שם רעיון, איזו הרגשה יפה, הכל נקלט.
כובד ראש - זו ההכנה לקראת ראש השנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
