ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
בגמ' 'ולישן כלצאת לדרך דמי'
אמרו בסוגיין דסכנת זוגות היא רק כשיוצא אח"כ לדרך, אך כשנשאר בביתו לית לן בה. ומכל מקום לישן, כלצאת לדרך דמי, [והיינו שיש סכנה בשינה כמו כשהולך לשוק], והוכיח מזה ב'דינים והלכות' [שבסוף שו"ת מהר"י ווייל, סימן ו] דסתם שינה יש בה סכנה מפני המזיקין, וכתב שלכן מנהגו שכשרוצה לישון שינת צהרים, קורא קודם לכן 'ויהי נועם', עיי"ש, [והמקור לעיקר הענין לומר קודם שינה 'ויהי נועם', זהו בגמרא שבועות טו: דכן היה עושה רבי יהושע בן לוי, עיי"ש ד'ויהי נועם וגו' יושב בסתר' היינו 'שיר של פגעים', וכדלהלן אות קלו], והו"ד במגן אברהם ובביאור הגר"א [או"ח סימן רלא], ובגליוני הש"ס [להגר"י ענגיל זצ"ל, כאן]. וגם בב"י [סימן רלט] הביא מהכל בו בשם הר"ם שהיה נוהג לקרוא 'ויהי נועם' כששוכב לישון ביום.
אמנם הלבוש [שם בסימן רלא סעיף א] כתב שאין נוהגים לומר 'ויהי נועם' קודם השינה ביום, משום שאינו צריך שמירה הרבה, [וכתב שמטעם זה אין נוהגים לומר 'אלוקי נשמה' כשניעור משינה ביום, שכיון שאינו ישן הרבה אין נשמה יוצאת מגופו, עיי"ש], והו"ד במשנ"ב [שם ס"ק ג]. ומאידך, בסימן רלט [ס"ק ח] הביא המשנ"ב שטוב שיאמר 'ויהי נועם' כשהולך לישון ביום, עיי"ש. [וכן הביא הכף החיים בסימן רלא ס"ק ג].
קכט. 'זוגות' - טעם האזהרה, והדין בזמן הזה
' כללא דמילתא כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה ומיהו למיחש מיבעי וכו''
אי' בתוס' בחולין קז: [ד"ה התם] דעכשיו אין אנו נזהרים בזוגות וגילוי, לפי שאין אותה רוח רעה מצויה ביננו, וכעי"ז כתבו התוס' ביומא עז: [ד"ה משום], והו"ד בב"י [או"ח סימן קע]. (ומזה כתב הב"י שם לתמוה על הטור שהזכיר דין זוגות, שאם הטור חולק על התוס' וסובר שגם בזמן הזה יש להיזהר בכך, היה לו להזכיר כל חילוקי הדינים שנאמרו בסוגיין. אמנם הב"ח [ס"ק ה] והדרישה [אות ב, ובחדושי הגהות שם] כתבו שגם הטור מודה לתוס' שאינו נוהג בזמן הזה).
(ופירש בשו"ת תפארת צב"י [למה"ר צדוק מלובלין, סו"ס צא] שמכך שלא הזכירו התוס' ששמעו כן ממי שהיה בקי בימיהם בכך, משמע שלא כתבו דבריהם מצד בקיאותם ברוח רעה. אלא סוברים התוס' דהואיל ואין העולם נזהרים, מסתמא כך מקובלים מאבותיהם מפי בקיאים ויודעים, או דעכ"פ זה שאין זהירים ולא שמענו הנזק, זהו ראיה דאינה מצויה, עיי"ש עוד שכתב כמו"כ לענין אוכלים שתחת המטה וכיו"ב, דמן הדין אין להחמיר בזה האידנא).
יסוד הדבר כתב הערוך [ע' אספרגוס] בשם רב האי גאון, דמה שאמרו בסוגיין סכנת מזיקין בזוגות, דהוו נהיגי ביה, והשתא לא נפישי כמו באותו הזמן. וגם בתשב"ץ קטן [סימן תקנ] הביא בשם המהר"ם מרוטנבורג שלא היה מקפיד על הזוגות, הן לאכול הן לדבר אחר.
ועפ"ז כתבו האליה רבה [שם בסימן קע ס"ק יד] והערך לחם [למהר"י קשטרו, שם בסימן קע סעיף ב, והו"ד במחזיק ברכה שם ס"ק ב, ובכף החיים ס"ק כ] דלא קפדינן השתא על זוגות, שבזמן הזה אין סכנה מצויה על ידי כך. וגם היש"ש [חולין פ"ח סימן יב] כתב דמה שהזהירו חכמים משום רוחות, כולן לא שכיחי האידנא, כמו זוגות ודומיהן. (וכתב בשו"ת שם אריה [יו"ד סימן כז] שזהו טעם הרמב"ם והטור והשו"ע שלא הביאו דברים אלו שאסורים משום סכנה). וכן כתב החיד"א [בהגהותיו 'ברית עולם' על הספר חסידים סימן תעז] שכשם ששינוי המקומות ושינוי הזמנים גורם לכמה דברים כגון הרפואות שבש"ס שעתה אינם מועילות, ה"ה לענין זוגות שהיה סכנה ושוב ליכא קפידא כלל. וגם הערוך השולחן [יו"ד סימן קטז סעיף יז] כתב דבזמנינו לא שמענו שמקפידים על זוגות. (אך כתב הערוך השולחן שאם יש מקפידים, יתנהגו כמבואר שם ע"פ סוגיין, וע"ע מה שהביא בספר 'שמירת הגוף והנפש' [סימן כח עמ' צא] שמצינו ספרים שהזהירו על זוגות).
ועי' בבן יהוידע כאן מה שפירש בטעם נזק דזוגות ע"ד הנסתר, וכתב דתהילה לה' שעכשיו נתבטל הנזק של הזוגות, משום שהסט"א נחלש כוחה. ותחילה נתבטל רק בארץ ישראל מפני קדושתה, ואח"כ נתבטל גם מבבל אע"ג דשכיחי שם מזיקים טפי. וסיים שעכשיו בזמן הזה אדרבה העולם עוסקים בזוגות, ומנהג הנשים בבגדד שכששולחים בשמחת נישואין או ברית מילה מיני מתיקה בכלים מזה לזה, אדרבה, מקפידים שלא לשלוח כלים במספר אי-זוגי, אלא מספר זוגי דוקא. וזהו כדי להורות שאין האידנא חשש זוגות שהיה בראשונה, ועכשיו גבר ישראל.
ויסוד הענין נתפרש במאירי [קט:], שכתב שמצינו דברים שאמרו חז"ל משום שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברים המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות, וכל שלא היה בהם סרך ע"ז ודרכי האמורי, לא חששו בהם חכמים לעוקרם, וכל שכן במה שהיה רגילות אצלם בו כ"כ שהיה טבעם מקבל בענין חזוק או חולשה, וכמו שהעידו בסוגיא זו 'דקפיד קפדינן ליה, דלא קפיד לא קפדינן ליה', וממין דברים אלו הוא שהיו רגילים להיזהר מן הזוגות. והמשיך המאירי שלכן כשתיקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף, מצד אותם ההבלים הוצרכו לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם, והוא שאמרו 'ליל שמורים הוא', לילה המשומר ובא מן המזיקין וכו'.
(וכתבו להעיר על דברי המאירי ממה שאמרו בסוגיין [קי:] ד'זוגות' זהו הלכה למשה מסיני, ולכאו' לדברי המאירי צ"ל דלאו דוקא אמרו 'הלכה למשה מסיני'. ובאמת עי' במהר"ץ חיות [חגיגה ג:] ובתפארת ישראל [יומא פ"ב אות יב] שהוכיחו ממה שאמרו כאן לגבי זוגות 'הלכה למשה מסיני', אלמא יש מקומות שאמרו 'הלכה למשה מסיני', ולאו דוקא הוא, והיינו רק דבר חזק כהלכה למשה מסיני, וכדחזינן דקרו לזוגות 'הלכה למשה מסיני' אף שאינו הלכה למשה מסיני ממש, שהרי ידעינן דכל ענין זוגות אין לו יסוד בדין אלא סכנה, ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. [עמש"כ בזה בספר 'שמירת הגוף והנפש' סימן כח ס"ק א, עמ' צב]).
ובגליוני הש"ס [למהר"י ענגיל זצ"ל, כאן] כתב שאזהרת זוגות היא משום דרכי האמורי, וכדאי' בתוספתא [בשבת פ"ז ה"ט] דמדרכי האמורי היה להקפיד לעשות תרי דוקא, וכדאי' שם דהמושבת אפרוחים ואומרת 'איני מושבתן אלא בי תרי', והמקדח בתרי, והמשלח בתרי וכו', הרי זה מדרכי האמורי.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.










