ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
בגמ' 'ולישן כלצאת לדרך דמי'
אמרו בסוגיין דסכנת זוגות היא רק כשיוצא אח"כ לדרך, אך כשנשאר בביתו לית לן בה. ומכל מקום לישן, כלצאת לדרך דמי, [והיינו שיש סכנה בשינה כמו כשהולך לשוק], והוכיח מזה ב'דינים והלכות' [שבסוף שו"ת מהר"י ווייל, סימן ו] דסתם שינה יש בה סכנה מפני המזיקין, וכתב שלכן מנהגו שכשרוצה לישון שינת צהרים, קורא קודם לכן 'ויהי נועם', עיי"ש, [והמקור לעיקר הענין לומר קודם שינה 'ויהי נועם', זהו בגמרא שבועות טו: דכן היה עושה רבי יהושע בן לוי, עיי"ש ד'ויהי נועם וגו' יושב בסתר' היינו 'שיר של פגעים', וכדלהלן אות קלו], והו"ד במגן אברהם ובביאור הגר"א [או"ח סימן רלא], ובגליוני הש"ס [להגר"י ענגיל זצ"ל, כאן]. וגם בב"י [סימן רלט] הביא מהכל בו בשם הר"ם שהיה נוהג לקרוא 'ויהי נועם' כששוכב לישון ביום.
אמנם הלבוש [שם בסימן רלא סעיף א] כתב שאין נוהגים לומר 'ויהי נועם' קודם השינה ביום, משום שאינו צריך שמירה הרבה, [וכתב שמטעם זה אין נוהגים לומר 'אלוקי נשמה' כשניעור משינה ביום, שכיון שאינו ישן הרבה אין נשמה יוצאת מגופו, עיי"ש], והו"ד במשנ"ב [שם ס"ק ג]. ומאידך, בסימן רלט [ס"ק ח] הביא המשנ"ב שטוב שיאמר 'ויהי נועם' כשהולך לישון ביום, עיי"ש. [וכן הביא הכף החיים בסימן רלא ס"ק ג].
קכט. 'זוגות' - טעם האזהרה, והדין בזמן הזה
' כללא דמילתא כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה ומיהו למיחש מיבעי וכו''
אי' בתוס' בחולין קז: [ד"ה התם] דעכשיו אין אנו נזהרים בזוגות וגילוי, לפי שאין אותה רוח רעה מצויה ביננו, וכעי"ז כתבו התוס' ביומא עז: [ד"ה משום], והו"ד בב"י [או"ח סימן קע]. (ומזה כתב הב"י שם לתמוה על הטור שהזכיר דין זוגות, שאם הטור חולק על התוס' וסובר שגם בזמן הזה יש להיזהר בכך, היה לו להזכיר כל חילוקי הדינים שנאמרו בסוגיין. אמנם הב"ח [ס"ק ה] והדרישה [אות ב, ובחדושי הגהות שם] כתבו שגם הטור מודה לתוס' שאינו נוהג בזמן הזה).
(ופירש בשו"ת תפארת צב"י [למה"ר צדוק מלובלין, סו"ס צא] שמכך שלא הזכירו התוס' ששמעו כן ממי שהיה בקי בימיהם בכך, משמע שלא כתבו דבריהם מצד בקיאותם ברוח רעה. אלא סוברים התוס' דהואיל ואין העולם נזהרים, מסתמא כך מקובלים מאבותיהם מפי בקיאים ויודעים, או דעכ"פ זה שאין זהירים ולא שמענו הנזק, זהו ראיה דאינה מצויה, עיי"ש עוד שכתב כמו"כ לענין אוכלים שתחת המטה וכיו"ב, דמן הדין אין להחמיר בזה האידנא).
יסוד הדבר כתב הערוך [ע' אספרגוס] בשם רב האי גאון, דמה שאמרו בסוגיין סכנת מזיקין בזוגות, דהוו נהיגי ביה, והשתא לא נפישי כמו באותו הזמן. וגם בתשב"ץ קטן [סימן תקנ] הביא בשם המהר"ם מרוטנבורג שלא היה מקפיד על הזוגות, הן לאכול הן לדבר אחר.
ועפ"ז כתבו האליה רבה [שם בסימן קע ס"ק יד] והערך לחם [למהר"י קשטרו, שם בסימן קע סעיף ב, והו"ד במחזיק ברכה שם ס"ק ב, ובכף החיים ס"ק כ] דלא קפדינן השתא על זוגות, שבזמן הזה אין סכנה מצויה על ידי כך. וגם היש"ש [חולין פ"ח סימן יב] כתב דמה שהזהירו חכמים משום רוחות, כולן לא שכיחי האידנא, כמו זוגות ודומיהן. (וכתב בשו"ת שם אריה [יו"ד סימן כז] שזהו טעם הרמב"ם והטור והשו"ע שלא הביאו דברים אלו שאסורים משום סכנה). וכן כתב החיד"א [בהגהותיו 'ברית עולם' על הספר חסידים סימן תעז] שכשם ששינוי המקומות ושינוי הזמנים גורם לכמה דברים כגון הרפואות שבש"ס שעתה אינם מועילות, ה"ה לענין זוגות שהיה סכנה ושוב ליכא קפידא כלל. וגם הערוך השולחן [יו"ד סימן קטז סעיף יז] כתב דבזמנינו לא שמענו שמקפידים על זוגות. (אך כתב הערוך השולחן שאם יש מקפידים, יתנהגו כמבואר שם ע"פ סוגיין, וע"ע מה שהביא בספר 'שמירת הגוף והנפש' [סימן כח עמ' צא] שמצינו ספרים שהזהירו על זוגות).
ועי' בבן יהוידע כאן מה שפירש בטעם נזק דזוגות ע"ד הנסתר, וכתב דתהילה לה' שעכשיו נתבטל הנזק של הזוגות, משום שהסט"א נחלש כוחה. ותחילה נתבטל רק בארץ ישראל מפני קדושתה, ואח"כ נתבטל גם מבבל אע"ג דשכיחי שם מזיקים טפי. וסיים שעכשיו בזמן הזה אדרבה העולם עוסקים בזוגות, ומנהג הנשים בבגדד שכששולחים בשמחת נישואין או ברית מילה מיני מתיקה בכלים מזה לזה, אדרבה, מקפידים שלא לשלוח כלים במספר אי-זוגי, אלא מספר זוגי דוקא. וזהו כדי להורות שאין האידנא חשש זוגות שהיה בראשונה, ועכשיו גבר ישראל.
ויסוד הענין נתפרש במאירי [קט:], שכתב שמצינו דברים שאמרו חז"ל משום שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברים המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות, וכל שלא היה בהם סרך ע"ז ודרכי האמורי, לא חששו בהם חכמים לעוקרם, וכל שכן במה שהיה רגילות אצלם בו כ"כ שהיה טבעם מקבל בענין חזוק או חולשה, וכמו שהעידו בסוגיא זו 'דקפיד קפדינן ליה, דלא קפיד לא קפדינן ליה', וממין דברים אלו הוא שהיו רגילים להיזהר מן הזוגות. והמשיך המאירי שלכן כשתיקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף, מצד אותם ההבלים הוצרכו לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם, והוא שאמרו 'ליל שמורים הוא', לילה המשומר ובא מן המזיקין וכו'.
(וכתבו להעיר על דברי המאירי ממה שאמרו בסוגיין [קי:] ד'זוגות' זהו הלכה למשה מסיני, ולכאו' לדברי המאירי צ"ל דלאו דוקא אמרו 'הלכה למשה מסיני'. ובאמת עי' במהר"ץ חיות [חגיגה ג:] ובתפארת ישראל [יומא פ"ב אות יב] שהוכיחו ממה שאמרו כאן לגבי זוגות 'הלכה למשה מסיני', אלמא יש מקומות שאמרו 'הלכה למשה מסיני', ולאו דוקא הוא, והיינו רק דבר חזק כהלכה למשה מסיני, וכדחזינן דקרו לזוגות 'הלכה למשה מסיני' אף שאינו הלכה למשה מסיני ממש, שהרי ידעינן דכל ענין זוגות אין לו יסוד בדין אלא סכנה, ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. [עמש"כ בזה בספר 'שמירת הגוף והנפש' סימן כח ס"ק א, עמ' צב]).
ובגליוני הש"ס [למהר"י ענגיל זצ"ל, כאן] כתב שאזהרת זוגות היא משום דרכי האמורי, וכדאי' בתוספתא [בשבת פ"ז ה"ט] דמדרכי האמורי היה להקפיד לעשות תרי דוקא, וכדאי' שם דהמושבת אפרוחים ואומרת 'איני מושבתן אלא בי תרי', והמקדח בתרי, והמשלח בתרי וכו', הרי זה מדרכי האמורי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
