ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בהר
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'".
שתי שביתות הקשורות אחת לשניה נצטוינו בפרשה זו. האחת, שביתת השמיטה והשניה שביתת היובל. על מצות השמיטה נאמר, "שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר". ועל מצות היובל נאמר, "יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם". פירש רש"י: "שנה זאת מובדלת משאר השנים בנקיבת שם לה לבדה, ומה שמה, יובל שמה, על שם תקיעת שופר".
"שבת לה'" ו"יובל היא" - מכנה משותף להם, שתיהן ענין אלוקי. כשם ששבת בראשית מורה על הקשר ההדוק שקיים בין ישראל והקדוש ברוך הוא, הבא לידי ביטוי בשביתה מעניני עולם הזה, כי השבת מיועדת למילוי צרכיו הרוחניים של היהודי בלימוד תורה ודבקות בו יתברך. וכבר אמרו חכמים, ששבת ותורה הינם בני זוג. כך השנה השביעית מודגשת בפרשתנו באיסור מלאכת עבודת השדה שנאמר: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך... ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ...". הפקרת הפירות בשנה זו לא נאמרה בפירוש בפרשתנו כפי שנאמרה בפרשת משפטים (שמות, כג, יא), לפי שכאן התורה מצווה על השביעית מצד ביטול ענייני החומר - עניני עולם העשיה, על מנת שהאדם הישראלי יהיה פנוי לעבודת ה' בלבד, וזו הכוונה שבת לה'. שביתה ממלאכת השדה לשם ה'.
גם יובל היא משמעותו זהה. כפי שפירש רש"י, שהשנה נקראת על שם תקיעת השופר ביום הכיפורים של אותה שנה, אותה תקיעה המציינת את שחרור העבדים וחזרת השדות הקנויות לבעליהן הראשונים. שכך נאמר בפסוק (כג), "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי". כלומר, השדות חוזרות מפני שאין הקונה בעל הבית האמיתי שלהן, אנו רק גרים ותושבים - תושבים ארעיים בלבד בארץ. לפי שעיקר תפקידו של עם ישראל אינו בעבודת השדה, אלא, בקידומו הרוחני והתקדמותו לעולם הנצח וככל שקניניו של האדם הם פחות גשמיים ויותר עליוניים הרי שהוא צועד בדרך הנכונה. לפיכך ציותה תורה לתקוע בשופר ביום הכיפורים של שנת היובל, כי התקיעה באה לעורר את האדם מתרדמתו האנושית על מנת שיפשפש במעשיו הרעים ובמחשבותיו הלא טובים אשר מלבד מחשבות האון הם כוללים גם את השאיפה לקנינים גשמיים, (עיין רמב"ם פרק ג מהלכות תשובה הלכה ד), המסיתים את האדם מעיקר תפקידו עלי אדמות לשאוף ולהשיג התעלות רוחנית אלוקית ולזנוח את החומר הכלה. תקיעות ראש השנה מחזירות אותו מעבירות שבידו ואילו תקיעות היובל באות להעלותו מעל טבעיותו החומרית. מדרגה זו אינה מושגת בכל יום, דוקא יום הכיפורים, כאשר ישראל מתענים וחוזרים בתשובה (שזו מהות יום הכיפורים) ונפשם חלל בקרבם, מאפשר להם לחוש שעיקרו של האדם אינו אלא בקירבתו לאלוקים, והכסף והזהב והרכוש בכלל במה נחשב. בשנה זו ישראל מרגישים שעבודת האדמה מיותרת ונפשם משתוקקת לאל חי קודש תהיה לכם.
לכך הפרשה נפתחת במילים כי תבואו אל הארץ, שכל זמן שהיו ישראל במדבר לא היה צורך בשמיטה ויובל כי לא היתה להם עבודת-אדמה בלאו הכי ופרנסתם נִתנה מאת הקדוש ברוך הוא בכל יום, במן ושליו לאכילה וענני כבוד לכיבוס בגדיהם וישור הדרך לפניהם מיגיעת ההליכה הממושכת במדבר. שעתם היתה פנויה ללימוד תורה והתעלות רוחנית עליונה ביותר. כאשר נכנסו לארץ ואיש איש פנה לשדהו, לעציו ולאבניו, נתעורר הצורך לזמן מיוחד שאפשר יהיה להקדישו לביצור עולמו הרוחני של כל אחד ואחד מישראל. שמיטה ויובל באו לענות לדרישה זו.
אלא שמתעוררת שאלה חמורה, מנין יתפרנסו עם שלם כאשר עבודת האדמה תשבות? על כך משיבה התורה, "ונתתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים". התורה מבטיחה שכאשר ישראל ישמרו את התורה כראוי, תחזור הברכה שהיתה במדבר. שאם כי מן ושליו לא יֵרדו מהשמים, פירות האדמה יצליחו באופן מיוחד והברכה תשרה במעי האוכל. דאגה לפרנסה לא תהיה והעם כולו יוכל לחזור לתקופת המדבר שהיתה כולה קודש לעבודת ה' בשלמות נפלאה. ולפי שקיום השמיטות והיובלות קשורים לנס בענין פרנסת ישראל אין העם זוכה לכך אלא בזמן שהוא שרוי על מקומו בארץ. ברם, בהיותם בגלות שהנהגת הקדוש ברוך הוא עמנו בהסתר פנים. עם כל החשיבות הרוחנית שיש לשנים אלו אין אפשרות טבעית לקיימם כמצותן. לכך אמרה תורה, כי תבואו אל הארץ אין שמיטה ויובל נוהגות אלא בארץ, בהיותנו יושבים על אדמתנו.
למדנו במסכת ראש השנה (ח, ב):
"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה מה תלמוד לומר. לפי שנאמר, " בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִרוּ שׁוֹפָר וגו'" יכול לא תהא מתקדשת אלא מיום הכיפורים ואילך, תלמוד לומר, וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים מלמד שמתקדשת והולכת מתחילה. מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא, מראש השנה עד יום הכיפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם, אלא, אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן, כיון שהגיע יום הכיפורים תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן".
יש לשאול, מדוע השנה מתקדשת והולכת מתחילתה עד יום הכיפורים, שלכך העבדים אינם עובדים לאדוניהם אולם נשארים הם בבתי אדוניהם עד יום הכיפורים?
נראה שישנן לכך שתי סיבות, האחת באדון ואחת בעבד. כפי שביארנו, ביובל ישראל מתעלים עד כדי הרגשה שהממון אינו העיקר, ויתרה מזאת, הוא רק פקדון ביד בעליו מבורא עולם. לפיכך לא רק העבד שהוא בן־ישראל כמו האדון עצמו, צריך לחזור לביתו, אלא, שהאדון חייב להאכילו ולהשקותו משלו ללא תמורה כל שהיא, ולכך אמרו חכמים, ועטרותיהן בראשיהן לומר, כאילו העבד נעשה מלך העוטר כתר לראשו, שכשם שהמלך אינו עושה מלאכה אף עבד משוחרר זה, כך. וכשם שאת המלך זנים נתיניו אף עבד זה מתפרנס מאדונו, כאילו שהעבד נהפך לאדון והאדון נהפך לעבד. קיום מצוה זו דורשת התעלות נפש נפלאה של האדון, אליה הוא מגיע עם התקדש שנת היובל. זהו הטעם מצד האדון.
אכן קיים טעם נוסף מצדו של העבד. גם הוא שמטבעו נפשו שפלה, ולא רק בפני אדונו, וכבר ביאר אבן עזרא (בתחילת פרשת בשלח), שאין לב העבד נתון לעבודת ה' השלמה בהיותו משועבד לאדם. על מנת להכשיר את העבד לעבודת ה' זקוק הוא לזקיפת קומה, הניתנת להשגה על ידי שישב בבית אדונו פטור מעבודתו ובכל זאת משוחרר מטרדות הפרנסה, אוכל ושותה ושמח. השינוי הקיצוני במעמדו צריך להביאו להכרה שיש רק ערך מוחלט אחד, והוא, עבד לה' ולא לזולתו.
לא רק בשנות השמיטה והיובל צריך האדם לוותר מממונו ולא לרדוף להעשיר, לעולם, כאשר הוא מוכר או קונה מחבירו אל תונו איש את אחיו, הוא צריך לראות את בן עמו כאחיו ולדרוש טובתו כשם שהוא דורש טובת עצמו. יתרה מזאת, אם מתוך דוחקו מכר אחיו את שדהו או ביתו תאפשר לו לקנותם חזרה שלא יצטרך לחכות עד היובל.
והנה חִלקה התורה בין בית בעיר חומה שאפשר לגואלו עד תום שנה ואם לא גאלו בשנה הראשונה לממכר, נחלט הבית לקונה אותו, לבין בית בערי החצרים שדינו כשדה ויוצא ביובל. נראה שהטעם לכך, שעיר המוקפת חומה נחשבים תושביה לאחד ואם שהה בעיר שנים עשר חודשים נהפך לתושב העיר ואין להוציאו ממנה אפילו ביובל. לא כן ערי הפרזות שכל אחד יושב לעצמו ואין דבר המאגדו עם שכנו, שם, לא חשה התורה אם יחזיר קניינו לבעליו הראשונים אשר להם אחוזת הארץ.
_________________________________
לאחרונה יצאה לאור מהדורה רביעית של הספר "אבני ברקת" בארבעה חלקים:
שני חלקים על החומש, חלק שלישי על מועדים וימים מיוחדים.
חלק רביעי הגדה של פסח עם שיר השירים וביאור הגר"א.
ניתן להשיג בחנויות, או בטלפונים: 9972675-02, 050-7126758. או באימייל: [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











