ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יעל בת רבקה
בניסן תרצ"ד כתב הרב זצ"ל איגרת לכינוס מדריכים ארצי של "בני-עקיבא", אותה פתח במילים "יקירי לבבי בני-עקיבא", ובה פנה ל"בני-עקיבא": "מרבי עקיבא אורן של ישראל אשר בשמו אתם נקראים... היו נא מכוונים לשלושת הסימנים המציינים לנו לדורות את קדושתו העליונה", והראשונה שבהם: "אהבת התורה עד לכדי מסירות נפש... שסם החיים של האומה ומכון גאולתה אין לו תוכן אחר כי אם התורה שהיא חיינו ואורך ימינו".
בימים ההם נראה היה כי בפועל, קיימת התרחקות מהתורה ומאורח חייה. פנייתו של הרב זצ"ל, באגרת הנ"ל למדריכי "בני-עקיבא" באה בודאי מתוך כך, שהרב ראה בחזון רוחו את "בני-עקיבא", זוקפים את קומתו של הנוער הדתי ועוצרים את הסחף של ההתרחקות מתורת חיים הנצחית, ולא עוד אלא שמביאים את הנוער הארץ-ישראלי לבית המדרש.
ואכן כעבור חמש שנים וחצי אחרי כתיבת איגרת זו , בראשית שנת ת"ש, מוקמת ישיבת "בני-עקיבא" הראשונה בכפר הרואה, הנקרא על שם הרב זצ"ל, על ידי תלמידו הרב משה צבי נריה זצ"ל, וממנה התחיל התהליך של "תורה חוזרת ללומדיה" (סנהדרין צז.), עד למהפכה של ממש, מהפכת התורה בישראל.
במשך השנים נבנה עולם תורה אדיר: ישיבות ואולפנות, ישיבות גבוהות - הסדר ומכללות, מכינות קדם צבאיות ומדרשות.
התקיים בדורנו לעינינו הנס הגדול של ההבטחה הא-להית ביחס לתורה: "כי לא תישכח מפי זרעו" (דברים לה, כה).
היסוד החינוכי של המפעל התורני האדיר הזה הם דברי הרב זצ"ל:
" אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו... מאז התחיל הקץ המגולה להגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא..." (אגרות הראי"ה ג').
והדרך החינוכית אף היא בדרכו של הרב זצ"ל - הדגשת הערך של כלל ישראל. כולנו שייכים לכלל ישראל, ושליחותנו הגדולה היא לפעול לקדם את עם ישראל כולו למילוי יעדיו, וזאת על ידי הארה באור תורה, שרק בכוחו להחזיר למוטב (איכה-רבתי בפתיחה).
הרב זצ"ל שהיה מזרעו של אהרן הכהן, הדריך כפי שהדגיש בעצמו באגרותיו, ללכת בדרכו של אהרן: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
ומכאן באה הדרכתו של הרב זצ"ל ללכת אך ורק בדרך החיובית:
"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק; אינם קובלים על כפירה, אלא מוסיפים אמונה; אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה". (ערפלי טוהר עמ' לט).
לנצח את השלילה באופן אמיתי אפשר רק על ידי הגברת החיוב. חושך ניתן לגרש רק על ידי אור. אפילו מעט אור מגרש הרבה חושך, קל וחומר הרבה אור.
אכן, הדרכותיו של הרב זצ"ל הן התשתית החינוכית של כל מגוון מוסדות התורה לגילאים השונים.
בשורות אלו, אתיחס במיוחד לישיבה התיכונית, שהיא מוסד חדש, יחסית. אך גם היא יונקת מהדרכתו של הרב זצ"ל.
עוד בשנת תרעי"ן, בהיותו עדיין ביפו, כותב הרב זצ"ל לרבה של חיפה את הדברים הבאים:
"... קשה לי מאד לבא לעמק השוה עם רוב גדולי הזמן, ד' ישמרם, שהם חפצים ללכה רק במסלול הישן, להתרחק מכל כשרון ומכל תנועה של חיים, מה שהוא לדעתי ברור נגד דרך ד' לגמרי, ובזה נותנים יד לפריצים ומחזיקים ידי מרעים, ואוי לנו מענותנותם של אלה, אע"פ שכוונתם רצויה. ואין לי דרך אחר כ"א לחזק את ידי החינוך הנותן חלק לידיעות העולם והחיים, והמדריך את הילדים ברוח צהלת החיים, בעז ואמץ לב, ובנקיון וסלסול הגון, שכל אלה כשהם מצטרפים אל הדרכת התורה ויראת שמים של אמת, מעטרים הם אותה ומאמצים את חילה... ". (אגרות הראיה א', אגרת רע"ד).
אמנם יש צורך להשקיע עבודה חינוכית מרובה כדי שהקודש ירומם את החול, אולם עובדה היא כי כתוצאה מקיומן של ישיבות אלה, זכינו שגדלו דורות של בני תורה יראי שמים, אשר ניתן למצוא אותם בכל תחומי החיים במדינת ישראל והם מהווים מופת אישי ומוכיחים באורח חייהם שהתורה היא תורת חיים ומאירה את כל תחומי החיים.
כמו כן אתייחס לישיבת ההסדר, שהיא יצירה חדשה, אבל בוודאי מושפעת מהותית מדבריו של הרב זצ"ל.
ובהקשר לדברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל:
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ד'. לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל', לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר 'ברך ד' חילו', והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר 'אני חלקך ונחלתך'".
מבאר הרב זצ"ל את דברי הרמב"ם:
"ונראה שאעפ"י שאין שבט לוי עורכין מלחמה, היינו לעשות מלחמה פרטית, כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל ההתנחלות שלו שימצא לו בזה. אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה, מחויבים גם הם לצאת. ומלחמה של כלל ישראל זאת היא ג"כ עבודת ד', שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ד' הוא שייך לה יותר משאר כל העם".
כלומר, במלחמה של כלל ישראל, שהיא עבודת ד', חייבים בני תורה במיוחד להשתתף. זהו היסוד של ישיבות ההסדר. וישיבות אלה גידלו ב"ה תלמידי חכמים שהם למופת באישיותם, בגדלות התורה שלהם ובלקיחת חלק במלחמת המצוה של כלל ישראל.
*
אם כן, כל תקומת התורה הארץ ישראלית, על כל חלקיה, נבנתה מכוחו, מתורתו ובדרכו של הרב זצ"ל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
