ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
התפילה המיוחדת של ראש השנה היא כידוע מדרבנן, ואילו המצווה שהתורה ייחדה לראש השנה הינה תקיעת שופר. עד כדי כך, שהתורה מגדירה את ראש השנה כ"יום תרועה"! וכך כותבת התורה: "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א).
מה משמעותה של מצוות תקיעת שופר?
אומר הרמב"ם בהלכות תשובה: "אף עלפי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר - עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלה השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה" (הלכות תשובה ג, ד).
התורה אינה מנמקת מדוע ציוותה אותנו לתקוע. זוהי גזירת הכתוב. אך ניתן להציץ לטעמה של המצווה: קולות השופר הם קולות מעוררים, בבחינת "אם ייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?!" (עמוס ג, ו). העובדה שהקב"ה ציווה אותנו לתקוע בראש השנה קולות מעוררים, באה לרמוז לנו שעלינו להתעורר משינה, מעיסוק בהבלים – לעורר אותנו לתשובה!
גם ספר החינוך (מצווה תה) מכיר בעובדה שקולות השופר הם קולות מעוררים, אך הוא עומד על שתי נקודות נוספות. ראשית, מדוע יש צורך בדבר חיצוני שיעורר אותנו? יאמר הקב"ה: "התעורר לתפילה, התעורר לתשובה"; די היה לנו לכאורה בקריאה "התעוררו!". אלא "לפי שהאדם בעל חומר - לא יתעורר לדברים כי אם על ידי המעורר". עובדה היא שאדם זקוק לדבר חיצוני שיעורר אותו.
שנית, הרמב"ם מתייחס באופן כללי לקולות השופר, אך בל נשכח שהתורה אינה מצווה לתקוע בשופר סתם. התורה מדברת על יום תרועה. הנקודה המרכזית כאן היא תרועה. נכון, יש צורך בתקיעה לפניה ולאחריה, אבל הקול המיוחד הוא התרועה. להבדיל מן הקול הישר - התקיעה, הקול המיוחד הוא התרועה.
עומד על כך החינוך בדבריו שקול השופר מעורר לב השומעים: "וכל שכן קול התרועה, כלומר הקול הנשבר". עצם התרועה מעוררת את האדם במיוחד, אך בנוסף לכך, הקול הנשבר צריך לעוררנו לשבור את יצרינו ואת תאוותינו.
האבודרהם (בסדר תפילת ראש השנה ופירושה) מביא עשרה טעמים לתקיעת שופר בשם רב סעדיה גאון. אנחנו נזכיר כמה מהם, לאו דווקא כפי הסדר הכתוב שם.
האחד, "מפני שהיום תחילת הבריאה, שבו ברא הקב"ה את העולם ומלך עליו, וכן עושים המלכים בתחילת מלכותם, שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום את מלכותם, וכן אנו ממליכים עלינו את הקב"ה ביום זה. וכך אמר דוד: 'בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה''".
השני, "השופר בא להזכירנו עקידת יצחק, שמסר נפשו לשמיים, וכן אנו נמסור נפשנו על קדושת שמו, ויעלה זכרוננו לפניו לטובה".
השלישי, "השופר מזכיר לנו את מעמד הר סיני שנאמר בו 'וקול שופר חזק מאד'! ונקבל על עצמנו מה שקיבלו אבותינו על עצמם 'נעשה ונשמע'".
הרביעי, השופר בא להזכיר לנו את קיבוץ נידחי ישראל ולהתאוות אליו, שנאמר: "והיה היום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".
ר' סעדיה לומד טעמים אלה, כנראה, מהעובדה שחז"ל הסמיכו את התקיעות למלכויות, זכרונות ושופרות. אם נקבע שעלינו לתקוע בשופר בסוף ברכת מלכויות, שבה מדובר על מלכות ה'; בסוף ברכת זכרונות שמדגישה את עקידת יצחק - "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור"; ובסוף ברכת שופרות, שעוסקת במתן תורה ובקיבוץ גלויות, על ידי שופרו של משיח - זאת אומרת שאת כל אלה צריך השופר להזכיר לנו.
בחזרה לטוהר הבראשיתי
אך עלינו לעמוד על עניין נוסף. התורה מצווה להריע תרועה, כשקודמת לה תקיעה ומלווה אותה תקיעה. דווקא כך אנו מצווים לקיים את מצות תקיעת שופר: תקיעה, תרועה, תקיעה.
שמא מותר לנו לומר, שהתקיעה הראשונה מבטאת את המהות המקורית, האמיתית של האדם: "אשר עשה הא‑לוהים את האדם ישר" (קהלת ז, כט). התקיעה הראשונה מבטאת את הישרות המקורית, הטוהר המקורי שישנו באדם, את צלם הא‑לוהים שבאדם, את נשמתו: "א‑לוהיי, נשמה שנתת בי - טהורה היא". כלומר, האדם במהותו טוב וישר; כך ברא אותו הא‑לוהים. אלא מה? התרחק האדם מהיושר המקורי שבו, הסתבך, הדרדר, התעקם. זה מתבטא בתרועה: קולות שבורים ומרוסקים, גניחות ויללות. קולות השופר באים לעורר את האדם לשוב אל עצמו, אל מהותו האמיתית, אל טהרתו המקורית, וזה מתבטא בתקיעה האחרונה. זהו הכיוון שהאדם צריך לשוב אליו, אל יושרו המקורי, אל צלם הא‑לוהים שבו, כפי שיצא מתחת ידו של הבורא. זוהי אם כן המשמעות של הרצף תקיעה-תרועה-תקיעה.
בוודאי קולות השופר מעוררים לתשובה, לתפילה, לאמת. אך אין הם סתם קולות מעוררים. קולות השופר כפי שהקב"ה ציווה לתקוע הם מדויקים. הם שמעוררים ומראים לנו מי בעצם אנחנו, מה קרה לנו ומה נדרש מאיתנו.
ומה שנאמר זה עתה על האדם - קיים בכל הבריאה כולה. אם נתבונן בבריאה כולה, נמצא שהדברים כל כך מתאימים לטעמים שהזכרנו בשם רב סעדיה גאון. מה מזכיר לנו השופר? את מלכות ה', את עקידת יצחק, את מתן תורה ואת שופרו של משיח. התקיעה הראשונה מזכירה לנו את מלכות ה' שהונחה ביסוד הבריאה. הבריאה ביסודה היא טובה: "וירא א‑לוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א, לא). התקיעה הראשונה היא גם כנגד עקידת יצחק, אשר מגלה את האדם במהותו האמיתית, כפי טבעו האמיתי: האדם הצמא לקדושה, הנכון לעשות רצון בוראו, עד כדי מסירות נפשו בצורה הנעלה ביותר.
התקיעה הראשונה מזכירה אפוא את מלכות ה' שהיא יסודה של הבריאה, ואת עקדת יצחק, שמבטאת את מהותו המקורית של האדם. כל זה מוביל לשופרו של משיח, שאז הבריאה כולה תגיע לתעודתה - זו התקיעה האחרונה. אך צריך לדעת, שמן התקיעה הראשונה ועד לתקיעה האחרונה ישנה תרועה ארוכה מאוד, דרך ארוכה שמלווה בגניחות ויללות, שבירות וכשלונות. זאת התרועה, שהיא כנגד השופר של מתן תורה. תפקידה של תורה להאיר את נתיבותינו בעולם הזה, בו אנחנו עלולים לחטוא ולהדרדר. הקב"ה נתן לנו תורה, להאיר את דרך האמת בתוך כל הסיבוכים ומתוכם.
זוהי המשמעות של סדר תקיעותינו.
השופר הוא המקשר את כל הבריאה כולה, על כל פרטיה, מראשית ועד אחרית, דרך כל הירידות, הכשלונות והתסבוכות, עד לגילוי קידוש השם הגדול השלם - בכל מלא עולם.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.














