ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- עבודה זרה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל זצ"ל
חלק א - המשך דרשת מזמור א בתהילים - בעניין לימוד תורה
א. "כי אם בתורת ה' חפצו", דרשות על "חפצו" -
1. רבי - צריך ללמוד ממקום (ספר) שליבו חפץ (סיפור - לוי רצה משלי ור"ש תהילים, ולמדו תהילים, וכשדרש זאת רבי, לוי עזב).
2. רבא - ללמוד במקום שליבו חפץ.
3. רב אבדימי בר חמא - כל הלומד תורה, ה' עושה לו חפציו.
ב. הבדלים בין ההתחלה לסוף
1. בפסוק הנ"ל - רבא - בהתחלה תורת ה' ובסוף תורתו.
2. עוד בפסוק הנ"ל - רבא - בתחילה ילמד תורה (בקיאות) ובסוף יהגה (עיון). (ואגב, רבא - (בהתחלה) יגרוס גם בלי שמבין וזוכר).
3. רבא (משלי) - בתחילה התורה על "גפי" (כנפיים, לא קבועה), ובסוף על כיסא.
4. רבא (משלי) בתחילה "בראש מרומים" (מהרש"א - קשה ללומדה), ובסוף "עלי דרך".
5. עולא - בתחילה התורה בבור (מאמץ להוציאה) ובסוף בבאר (שנובע מעצמו) (מהרש"א).
ג. חשיבות הלימוד של קטעים קצרים וחזרה
A. דרשות על פסוקים
1. "הון מהבל - ימעט, והקובץ על יד - ירבה".
2. "לא יחרוך רמיה צידו" (ר"א ב"ע - רמאי זה תלמיד לא הגון, רב ששת - תלמיד חכם שעושה בחכמה (והפסוק בתמיהה)).
B. עדויות
רבא - התלמידים לא מקיימם זאת, ר"נ - כן קיים ועזר לו.
ד. חזרה למזמור א' בתהילים
1. "והיה כעץ שתול על פלגי מים" - שתול ולא נטוע, שצריך להחליף רבנים (ותלמידי רב חסדא עזבו לרבה, אך רבה הגביל זאת רק לעיון ולא לבקיאות).
2. "פלגי מים" - רבי תנחום ב"ח -מלשון חלוקה, שצריך לחלק לימודו לשלושה חלקים - מקרא, משנה ותלמוד (הו"א - שנותיו, מסקנה - ימיו (רש"י - ימות השבוע, תוס' - בתוך כל יום) (ר"ן זה לא שלושה חלקים שווים).
3. "אשר פריו יתן בעיתו" - מי שלומד ומקיים את מה שלמד (=פרי), אז "עלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח", ואם לא...
[אגב, בשם רב - רק כשראוי מותר להורות, ואסור שלא להורות. הגיל המינימלי 40, אא"כ אין גדול כמותו בתורה במקומו (כרבא)].
4. "ועלהו לא יבול" - רב - עלהו שזה החלק הקל, מקביל לשיחת חולין של ת"ח, שצריכה לימוד.
5. "וכל אשר יעשה יצליח" - ריב"ל - כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים לו (ומביא פסוקים גם מהתורה והנביאים).
ה. בדומה למזמור א' - סור מרע (לשון הרע) ועשה טוב (לימוד תורה)
(סיפור על ר' אלכסנדראי).
חלק ב - המשך המשנה - דברים שמותר לבנות עם הגוים
א. במשנה - מותר לבנות:
1. בימוסיאות (רש"י - במה למחתה של הע"ז, כיוון שזה רק "תשמיש דתשמיש" - מותר. תוס' וריטב"א - אסור גם תשמיש דתשמיש, ולכן גורס דימוסיאות (מרחצאות של מעיינות חמים).
2. מרחצאות
ב. שכר פועל מבנייית הכיפה במרחץ
A. כשבונה המרחץ - אסור לבנות את הכיפה - ששם היה ע"ז (פסל של האלילה אפרודיטי). (זה "תשמיש" ולא "תשמיש דתשמיש", לכן אסור גם לרש"י).
B. שכר פועל לע"ז:
אסור מהתורה להנות מע"ז, וגם מתשמישי ע"ז ("ולא תביא תועבה אל ביתך").
פועל שמרוויח כסף מפעולתו עם הע"ז - יש גזירה דרבנן ששכרו אסור (אך רק אם הע"ז עצמה אסורה בהנאה).
ממתי אסורה בהנאה (וממילא בשכר):
בעבודה זרה עצמה -
רי"ש - של גוי - כשתעבד, של ישראל - מיד.
ר"ע - להפך - של גוי מיד ושל ישראל כשתעבד.
במשמשי ע"ז - לפי כולם רק כשתיעבד.
C. חזרה לענייננו:
ר"א - רי"ח - אם בנה את הכיפה, בדיעבד שכרו מותר.
פשיטא! הרי עוד לא השתמשו בכיפה (וכאמור - בתשמישים לפי כולם זה רק כשתיעבד!)
תשובה: ר' ירמיה - החידוש של רי"ח זה במי שבונה ע"ז עצמה
(אך זה לכאורה נכון רק לרי"ש? תשובה - זה נכון גם לר"ע (הפסל רק נאסר בהנאה במכה האחרונה, והיא לא שו"פ).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
