ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
נתבונן בנסיון האחרון 1 :
"ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם". כתיב :נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה". נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין, בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה. וכל כך למה? מפני קושט, בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם, שאם יאמר לך אדם: למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר, למי שהוא רוצה מעני, ולמי שהוא רוצה הוא עושה מלך. אברהם - כשרצה עשאו מלך, כשרצה עשאו עשיר. יכול את להשיבו ולומר לו: יכול את לעשות כמו שעשה אברהם אבינו, והוא אומר: מה עשה? ואת אומר לו: "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו" ואחר כל הצער הזה נאמר לו "קח נא את בנך את יחידך" ולא עיכב, הרי "נתת ליראיך נס להתנוסס".
כלומר,כל הטובות שעשה הקב"ה לאברהם מגיעות לו בזכות.
ממשיך המדרש:
ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו אמר ר' יונתן הפשתני הזה: כשפשתנו לוקה - אינו מקיש עליו ביותר מפני שהיא פוקעת, וכשפשתנו יפה - הוא מקיש עליו ביותר למה שהיא משתבחת והולכת. כך הקב"ה אינו מנסה את הרשעים למה שאין יכולין לעמוד, דכתיב "והרשעים כים נגרש", ואת מי מנסה? את הצדיקים, שנאמר "ה' צדיק יבחן:...
אמר רבי יצחק היוצר הזה כשהוא בודק את הכבשן שלו אינו בודק את הכלים המרועעים. למה? שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד שהוא שוברו. ומה הוא בודק? בקנקנים ברורים, שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר "ה' צדיק יבחן"
אמר ר' אלעזר: לבעל הבית שהיה לו שתי פרות, אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע. על מי הוא נותן את העול, לא על אותה שכוחה יפה? כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים, שנאמר "ה' צדיק יבחן".
אמר רבי יצחק היוצר הזה כשהוא בודק את הכבשן שלו אינו בודק את הכלים המרועעים. למה? שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד שהוא שוברו. ומה הוא בודק? בקנקנים ברורים, שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר "ה' צדיק יבחן"
אמר ר' אלעזר: לבעל הבית שהיה לו שתי פרות, אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע. על מי הוא נותן את העול, לא על אותה שכוחה יפה? כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים, שנאמר "ה' צדיק יבחן".
הניסיון הזה, ניסיון העקדה הוא שיא הנסיונות. יש מפרשים שהיו נסיונות יותר גדולים אבל חלק מהמפרשים אומרים שזה היה הניסיון הגדול והקשה ביותר - ואברהם עמד בו.
ניסיון העקדה - קידוש השם בחיים
"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". נדרשת מאברהם מסירות נפש מוחלטת עליונה, שאין כדוגמתה. לאחר כל השנים שאברהם מצפה לבן, הנה בעת זקנותו הוא זוכה לבן, וכבר מגדל אותו והוא בן 37 שנים, ומקבל הבטחה מרבש"ע "כי ביצחק יקרא לך זרע". כל התקוות והשאיפות של אברהם אבינו נמשכות דרך יצחק. והנה בא הצו האלוקי "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". ואברהם מוכן למלא את הצו הזה ועושה את רצונו של מקום בכל לבבו בשלמות. "וישכם אברהם בבוקר", מזדרז לקיים את רצון ה' על אף אהבתו הגדולה ליצחק. נדרש ממנו למסור את כל כוחות נפשו, את כל אהבתו, את כל הציפיות והתקוות שלו, לרצון ה'.
אברהם מגיע, לאחר שלושה ימי הכנה, עם הרבה הפרעות בדרך, כפי שמספרים חז"ל במדרש 2 . אפשר לפרש את הדברים במובן פנימי - אברהם צריך להתגבר על הרבה מעצורים וקשיים כדי לקיים את הציווי הזה בלב שלם. הדרישה האלוקית לקחת את בנו יצחק ולהעלות אותו לעולה היא דרישה שכבר במדרשים אנחנו מוצאים עליה הרחבה, וכן הרב זצ"ל מרחיב את הדיבור עליה. הקב"ה לא רצה להתעלם כאן מהרגשות הטבעיים שיש לאברהם שהוא אוהב את בנו והוא קשור אליו, ועל אחת כמה וכמה שהוא בן זקונים שכל כך הרבה ציפה לו. הקב"ה אומר: האהבה הזאת היא נכונה וצודקת ויש לה מקום ואדם צריך להיות בריא באהבתו את בניו, אבל יש אהבה עליונה אלוקית שהיא מעל הכל והיא מרוממת את הכל. האהבה הזאת היא התוכן של כל אהבת האבות. אהבת המציאות והבריות נמשכת מהאהבה הזאת.
לאחר שאברהם מגיע אל המקום, הוא עורך את העצים על המזבח, עוקד את יצחק בנו, שולח את ידו למאכלת לשחוט את בנו, ועומד כעת בכל לבבו לעשות את רצון ה', להתבטל לרצון ה', לגלות את עבודת ה' היותר עליונה שניתנת להיעשות, והנה מלאך ה' אומר לו מן השמים "אל תשלח ידך אל הנער". אחרי שהוא כבר החליט את ההחלטה הזו קשה להפסיק. חז"ל מפרשים שאברהם מבקש לפחות לעשות ליצחק סימן. מה פירוש הדברים? הקב"ה אומר לך לא לעשות, תעצור ותשמח! יותר מכך, מופיעה כאן אזהרה כפולה "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה". מדוע לא מספיק רמז קטן כדי שאברהם כבר לא יעשה שום דבר! וכי הוא כל כך רוצה לפגוע בבנו אהובו?! מבינים חז"ל שאברהם רצה להראות בכל זאת שהוא כן דבק בעשיית רצונו של רבש"ע, ופתאום לא נותנים לו לממש את הרצון הזה. אברהם צריך להתאפק ולקבל שוב את הצו האלוקי החדש, אחרי שהוא כבר כל כך מוכן למסירות הנפש. זו מדרגה נוספת. אברהם תוהה כיצד הוא יוכל להראות את קידוש השם הגדול והנורא הזה, אך כעת קידוש השם הוא לעצור ולא לעשות מאומה, לקדש את השם בחיים. רבש"ע רצה להראות שאברהם אבינו הוא ירא אלוקים, ואף האיפוק הוא לשם שמים. ישנה כאן הדרכה אלוקית שמגלה למפרע שאין רצונו של רבש"ע בסוג כזה של קרבנות אלא בקידוש השם בחיים, קידוש השם כזה עד מסירות נפש כמו קידוש השם במיתה. צריך להגיע לשיא הנכונות וממנה ללמוד את הדגם לקידוש שם שמים בחיים. יש להתעצם במלוא הכוחות, מלוא הרצון, להתגבר על כל המעצורים שיכולים להיות בעולם ועם הכוחות הללו לקדש את השם בחיים. זוהי בעצם ההוראה של "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" - קידוש השם בחיים. איך? בשיא המסירות.
אברהם עומד בניסיון. אברהם אוהב את הקב"ה, "אברהם אוהבי" 3 . "כי ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חסכת את בנך יחידך". אהבה ויראה הן שתי מידות שונות. אברהם בולט בעיקר במידת האהבה אבל יש בו גם יראה. מידת היראה היא מידת גבורה, הכוח להתגבר על תביעות גדולות וקשות, הכוח להתמודד. אלו שתי מידות שמשלימות זו את זו כמו שתי כנפיים שאי אפשר להתעופף ללא שתיהן 4 .
אברהם הוא הדמות שמסיעת לנו לדעת לאיזו מדרגה יש לשאוף. אדם צריך לומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב" 5 . הדרך ארוכה. אברהם הולך מניסיון לניסיון עד שהוא מגיע למדרגה הזו, אבל זו המגמה שאנו צריכים לשאוף אליה. "לך לך אל ארץ המוריה". האמירה הזאת היא אמירה לאברהם ואמירה לכל הדורות כולם, ללכת בכיוון של מסירות נפש בחיים.
אנו נמצאים במצב של "אחרית כראשית". כפי שאברהם אבינו סולל דרך נגד הזרם, עולה לארץ ישראל, מתגבר על כל המעצורים הרבים ועל כל ההפרעות והקשיים הגדולים ואיינו נרתע אלא ממשיך בדרכו, כך דורנו, דור התחיה, דור החזרה לארץ ישראל, הולך כמעשה אברהם "אל הארץ אשר אראך", מתמודד עם מעצורים קשים וגדולים, רוחניים וגשמיים, וכל הזמן מתגבר. ככל שהכוחות גדלים כך הנסיונות והמעצורים גדלים. אברהם אבינו נתנסה באלפי נסיונות, אך היו עשרה סוגי נסיונות שונים. כך דורנו עובר נסיונות שונים וקשים, וכשהוא מנצח בניסיון אחד גדול עומד בפניו ניסיון גדול יותר. כך אנו הולכים משלב לשלב בדרכי הגאולה, וככל שמתקדמים צריכים להתגבר על אתגרים גדולים יותר, אך איננו נבהלים מכך. לפנינו עומדת דמותו של אברהם ולאורה אנו מתקדמים ובטוחים ברבש"ע שהוא מוביל אותנו אל גאולתנו ופדות נפשנו. שום מעצור לא מפחיד אותנו. כל קושי מלמד אותנו שרבש"ע נותן לנו כוחות להתגבר עליו, ובטוחים שבעז"ה נעלה ונצליח ונגיע לגאולה שלמה במהרה בקרוב......
^ 1. בראשעת רבה נה, א
^ 2. וירא תנחומא, כב
^ 3. ישעיה מ"א, ח
^ 4. שער היחודים פרק י"א. עיין תניא פרק מ'
^ 5. תנא דבי אליהו רבה כג
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
