ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רוברט חי בן מרים
קידוש ידיים ורגליים – מתי חייבים לקדש שוב
חלק א - לינה
קידש ביום – תופס גם בלילה,
קידש בלילה – האם לינה מועלת וצריך שוב ביום? רבי – מועלת, ר"א בר"ש – לא מועל.
א. האם לינה פוסלת בגברא (מצריכה קידוש חדש)
| הדעות | "בגשתם" | "בבואם" | להקטיר אישה | רמת הדין |
רבי | מועלת - ואפילו שעבד ברצף. | לינה מועלת | לא בכל עבודה, אלא פעם ביום עבודה | גם בעבודה שלא מעכבת כפרה | אביי – מדרבנן רבא - מהתורה |
ר"א בר"ש | לא מועלת - אפילו 10 ימים. | 1. ביאה ריקנית לא צריך. 2. כה"ג מתלבש ואח"כ מקדש . | לא מועלת (כל עוד לא יצא) |
|
ב. רי"ח: קידש לתרומת הדשן, למחר לא צריך לקדש.
A. לפי מי זה? לר"א בר"ש – ממילא לא צריך, לרבי – לכאורה צריך!
תשובות:
1. אביי - זה לרבי, ומהתורה מסכים לר"א בר"ש שלא פוסל בגברא, אלא שחז"ל גזרו (שלא יזלזלו בפסולי לינה אחרים), והקלו שמקרות הגבר נחשב בוקר, כיון שבזה לא יבואו לזלזל (ו"בגשתם" - אסמכתא).
(אך המים נפסלים לרבי מהתורה, ובזה חולק על אילפא לעיל שקישר בין פסול המים לפסול הכהן (קר"א)).
2. רבא – רי"ח הוא דעה שלישית – יש פסול לינה לעבודות של היום החדש,אך לא לשל אותו יום.
קושיא לרבא -
אחרי תרומת הדשן, שאר הכהנים (שחלקם עסקו בהקטרת האימורים וקידשו לפני כן, מקדשים שוב כדי להתעסק עם שאר הדשן (קידשו עכשיו למרות שיכלו לחכות ליום לפי כולם), ולא מקדשים שוב ליום.
לאביי - כרבי – מסתדר.
לרבא – לרבי לא (כי צריכים לקדש שוב ביום), לר"א בר"ש – לא מסתדר – למה קידשו שוב בכלל? הרי הקידוש של הלילה תופס גם ליום?
תירוץ – מדובר בכהנים שלא עבדו בלילה ולכן צריכים קידוש עכשיו, ויתפוס גם ליום כר"א בר"ש.
ב. אילפא - האם לינה פוסלת את המים עצמם?
ג. האם המים עצמם נפסלים בלינה לקידוש
לרבי (שהכהן נפסל) – ודאי נפסלים (וצריך לשקע את הכיור בבור).
לר"א בר"ש (שהכהן לא נפסל) – אילפא מתלבט - אולי המים כמו האדם, או שכיוון שקדשו בכלי שרת – נפסלים (כמו קרבנות שנפסלים בלינה). [אחרונים – בכל מקרה שיקעו את הכיור לצרכים אחרים כמו סוטה, מנחות].
A. רבין -
מצד אחד - רבי אמי רי"ח – אילפא - לא נפסלים (כמו הכהן).
מצד שני - רבי אמי רי"ח – אילפא – אם לא שיקעו את הכיור משתמשים בלילה אך לא למחרת. ורבי אמי התלבט למה לא מקדש למחרת - או כי האדם לא נפסל, או כי המים נפסלו.
B. בן קטין עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלים (משמע – לקידוש יו"ר)
לכאורה זה כר"א בר"ש – כי באותה משנה מגדירים את צפון כר"א בר"ש. דחייה – זה כרבי (שגם מסכים לאותה הגדרה של צפון, אלא שמוסיף עוד).
[ צפון – קדשי קדשים נשחטים בצפון, ויש מחלוקת בברייתא מה מוגדר כצפון (הזכרנו גם בדף יד.):
רי"ס בר"י – רק מול המזבח.
ר"א בר"ש – גם מצד שמאל.
רבי – גם מצד ימין (מקום דריסת ישראל והכהנים (עזרת הכהנים וישראל) ,
(לפי כולם זה לא כולל את מה שמאחורי הבליטה של האולם – "בית החליפות")).
ובמשנה ביומא – היה עומד בין האולם למזבח.
מסתדר עם ר"א בר"ש אך גם עם רבי (והעמידו שם ולא בשאר האזורים משום חולשת הכהן).
חלק ב – האם יציאה או טומאה מועלים בקידוש
ביאור הספק – 1. בפשטות – האם מסיח דעתו (מתאים גם לר"T בר"ש), 2. אך ברש"י – עניין אובייקטיבי – האם יש פסול כמו בקודשים שיצאו (מתאים לרבי) (ע"פ הקר"א).
א. האם יציאה מועלת לקידוש יו"ר?
ראיות:
1. לא : יצאו ידיו – הרי הן בקדושתן. דחייה – שם רק ידיו יצאו.
2. לא : קידש בכלי שרת בחוץ – לא הועיל. משמע שעצם היציאה לא פוסלת. דחייה – רק הוציא את ידיו .
3. כן : רב זביד לרב פפא – יצא לזמן ארוך – צריך טבילה + קידוש (=כניסה חדשה), יצא קצת – מספיק קידוש. דחייה – הכוונה שיצא לשירותים (גדולים – טבילה, קטנים – קידוש (יומא כט:).
4. לא : בפרה אדומה – מקדש ויוצא. דחייה – בפרה הכל נעשה בחוץ.
ב. האם טומאה מועלת?
(הגמרא אומרת שודאי יש היסח הדעת שהרי צריך הערב שמש, ומסבירה שהשאלה כשנטמא סמוך לשקיעה ).
ראיות:
1. לא : נטמאו ידיו (מדרבנן) – מטבילן ולא צריך לקדש. דחייה – שם רק ידיו נטמאו.
2. לא : פרה - הרי מקדש ואז מטמאים אותו בכוונה (לפרסם שכשר בטבול יום). דחייה - פרה אדומה זה שונה (שהרי כשר בטבול יום).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
