ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
הכלים מקדשים את מה שבתוכם
בדומה למזבח, גם הכלים מקדשים.
א. הקדמה -
A. מקור הקידוש
1. (פז.) - שמות ל, כט - "וקידשת אותם והיו קודש קודשים, כל הנוגע בהם יקדש".
2. (פח.) - במדבר ז - "קערת כסף... מזרק כסף... שניהם מלאים סולת", משמע שהכלים קידשו את הסולת .
B. שלוש רמות של קידוש
0. מקדשים כמו שהמזבח מקדש - שאם הכניסו אליהם פסול, ניתן יהיה להקריבו לכתחילה - הוה אמינא של ר"ל בדף פז., אך נדחה.
1. מקדשים שיהיו ראויים להקרבה . - דווקא בכלי שראוי לתוכן.
2. מקדשים כך שיהיה ראוי להיפסל (בטומאות גבוליות - טבול יום ומחוסר כיפורים), ושלא ניתן לפדותם (קדושת הגוף). - גם בכלי שאינו ראוי לתוכן.
ב. המשנה
A. כל כלי מקדש את הראוי לו -
כלי מדידת לח - רק לח, (שמואל בגמרא - כלי אחסנת לח - לח ויבש (כי ניתן לאחסן גם יבש), כלי מדידת יבש - רק יבש.
(כלי מדידת לח - כלי מדידת היין והשמן, כלי אחסנת לח - כלים לדם ולשמן, כלי מדידת היבש - עישרון וחצי עישרון).
B. כלי שניקב - מקדש רק אם עדיים ראוי לעבודתו - מקדש.
C. מקדש רק בעזרה .
גמרא
ג. הכלי מקדש את הראוי לו
A. לח-יבש:
1. שמואל (התחלת הגמרא) - מגביל את הגבלת המשנה - כלי איחסון לח - מקדש גם יבש. ראיה - "קערת כסף... מזרק כסף... שניהם מלאים סולת" - ומן הסתם יש סולת שלא נבלל לגמרי בשמן ונשאר יבש, ובכ"ז מתקדש.
2. רב/רב אסי (שליש תחתון) - מגבילים את הגבלת המשנה - שלעניין הכשרה להיפסל - מספיק כלי שאינו ראוי.
[איכא דמתני לה אהכי - לא מביאים מנחות, נסכים וביכורים מדבר שאינו ראוי לאכילה לחלק (מדומע) ולכולם (ערלה, כלאיים), ואם הביא לא קידש. ומגביל רב/רב אסי - שקידש לעניין שעכשיו פסול ולא ניתן להיפדות].
B. שמואל מגביל את יכולת הקידוש (מעל אמצע ע"א):
1. כלי שלם (ללא נקב, כבשמשנה).
2. מלאים ( כל הכמות שאמורה להיות נמצאת, בהמשך - הברייתא לומדת מ"שניהם מלאים סולת"), (ובהמשך - מגביל רי"ח - אם מתכוון להוסיף, מקדש כבר בהתחלה, וכןר' יוסי בברייתא בברייתא).
3. שתי גרסאות: a. מתוכן (בתוך הכלי). b. בפנים (בתוך העזרה - כבמשנה).
(שתי הגרסאות ודאי מסכימות שמקדש רק בעזרה (משנה) ורק בתוך הכלי (אחרת אינו ראוי)), אך יש הבדל - האם מקדש "בירוצי מידות" (הגודש) - לa - לא, לb - כן.
ולסיכום - ברייתא שדורשת את שתי הגרסאות.
כיון שהזכרנו כלי מנוקב -
ד. תיקוני בגדים וכלים - אין עניות במקום עשירות
(כיון שהזכרנו כלי שניקב)
A. תיקון כלי קודש
לא מתקנים חור, פגימה, קת - אלא בכלים מתיכים ועושים חדש, בסכין - גונזים. ואכן מעשה שגנזו (רש"י - כל הבעיה רק בתיקון ניכר, ושם לא היה ניכר וגנזו מחשש שתנבל).
B. בגדי כהונה
נתלכלכו - דעה אחת בברייתא - לפי אביי ) - תלוי ברמת הלכלוך - לכלוך קל שמספיק מים - מותר גם בנתר, לכלוך חזק שצריך נתר - לא מכבסים כלל. (משמע - הלכלוך החזק הוא ה"עניות", לא עצם הכביסה (וצ"ע שבהתחלה משמע ברש"י שעצם הכביסה)). דעה שנייה - לא מכבסים כלל.
(הערות: 1. מה שלא מכבסים - הולך לפתילות. 2. זבח תודה - הכוונה ללכלוך בשטח נרחב, אחרת כל יום יזרקו בגד...).
ה. אודות בגדי הכהונה (תיאור ואגדתא)
A. מבנה המעיל - הוא עצמו תכלת, הרימונים מתכלת ארגמן ותולעת שני, ובתוכם/ביניהם 72 (36*2) או 36 (18*2) זגים וענבלים.
[ר' ענייני בר ששון - גם במספר מראות הנגעים (גוונים) מצינו מחלוקת דומה בין 72 ל36. (נגעים והמעיל באים על לה"ר)].
B. ר' ענייני בר ששון - כפרת בגדי הכהונה (מובא כאן - גם כי הובא לעיל, וגם כי קשור למה שאמר לעיל על הקשר בין המעיל לנגעים - ששניהם על לה"ר)
פרשת קרבנות סמוכה לבגדי כהונה (בפרשת תצוה או צו) - ששניהם מכפרים:
כתנת - שפ"ד (כפרה לציבור), מכנסיים - גל"ע, מצנפת - גסות רוח, אבנט - הרהור הלב, חושן - עיוות הדין, אפוד - עבודת כוכבים, מעיל - לשון הרע , ציץ - עזות פנים.
שאלה - והרי לשפכ"ד וללה"ר מצינו כפרה אחרת? תשובה :
שפיכות דמים - כשהרוצח לא יודע - עגלה ערופה, כשידוע - כתונת,
לה"ר - בגלוי - מעיל (עושה רעש), בסתר - קטרת (שבאה בסתר (בהיכל, בלי שאף אחד מלבד הכה"ג רואה).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
