ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת מזל
א. פסול יושב
מקור:
1. ר"נ - "כי בו בחר ה'... לעמוד לשרת..." - אם יושב אינו נבחר .
[ולמה לא מת (כזר)? כי יש שני/שלושה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים שכשפסול אחר נחשב זר יש מיתה – מחוסר בגדים, לא רחוץ, שתויי יין].
2. ברייתא – "לעמוד לשרת" + "העומדים שם לפני ה'".
ב. פסול עומד על גבי משהו
A. מקור – רי"ש – כמו שהכלים מקודשים (או מקדשים), כך הריצפה, ולומדים מהכלים שלא תהיה חציצה (רש"י – למשל בקבלה, תוס' – בבגדים).
B. צריכותא – כלים – לא קשורים כלל, בהמה – קשורים לעולם הקרבנות, אדם – קשור לכהן (החידוש כנגד הכלל – מין במינו אינו חוצץ, רש"י ביומא – כי הבהמה אדם יזוזו, תוס' – פושט כי צריך צמוד ("דרך שירות").
C. רגל אחת – תניא ר"א – אם ינטל הדבר ויפול – פוסל.
D. איבעיא להו – אבן מדולדת :
1. השאלה היא האם חוצץ כשדעתו לחברה?
2. השאלה לא קשורה לחציצה, אלא –
a. כשהאבן נעקרה ועומד בגומא, האם יש קדושה גם בתחת לריצפה? דחייה – אם כך צריך לשאול על כל העזרה.
b . בהנחה שיש שקודשה גם מתחת, השאלה היא אם זה נחשב " דרך שירות ".
תיקו.
ג. יד שמאל
(תזכורת מדף יא – בחטאת – ימין, באשם – אפשר שמאל, ולמדנו שבמנחה – אם עושה ביד כחטאת – ימין, אם בכלי – בשמאל).
במשנה – קיבל בשמאל – ת"ק פוסל ור"ש מכשיר .
מקורות
A. באצבע = ימין (עמוד ב רבע עליון)
במצורע יש שני פסוקים עם ימין -
יד - "ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן... ועל בהן ידו הימנית ...".
אצבע - "...וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית...".
B. המחלוקת במשנה -
בקרבן חטאת - " ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה".
ת"ק – אצבעו = ימין, ויכול להתייחס גם לקבלה, ומקרא נדרש גם לפניו וגם לאחריו (ומחזיק את הכלי ביד של אצבע ימין).
ר"ש –
1. לא מקבל הגז"ש באצבע
a. מקבל רק ביד. דחייה - אם לומד לגבי יד, צריך ללמוד גם לאצבע.
b. לא מקבל בשניהם. דחייה – 1. אם כך – גם נתינה לא בימין! 2. ר"ש אורמ בפירוש שסתם יד/אצבע זה ימין.
2. ר"ש מקבל את הגז"ש , אך סובר שלא ניתן ללמוד לקבלה -
a. רבא - כאן כתוב אצבע ולא יד, ולכן מתייחס רק לנתינה. דחייה (רב סמא) – הרי יכול להחזיק הכלי באצבע על ידי ידית.
b. אביי - מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו .
(עמוד ב שורה 1)
C. דעת ר"א בר"ש -
מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו (וגם לא לפני פניו)-
וממילא
1. בפסוק של חטאת – רק הלקיחה צריכה ימין.
2. בפסוק של פר החטאת בימי המילואים - " ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך " – רק הנתינה .
(עמוד ב רבע עליון)
D. פירוט הגזירה שווה ממצורע ומקור לשאר הקרבנות
לגבי אצבע -
רי"ח (יש גורסים ר"ל) – כל מקום שנאמר אצבע ו כהונה (כמו בפסוק של חטאת ) – הכוונה לימין .
a. בהו"א – צריך אצבע וגם כהונה,
אך קשה – מה המקור לקמיצה בימין (רק כהונה - "והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו...").
b. רבא – או אצבע או כהונה.
אך קשה:
למה בהולכת האיברים למזבח לא צריך ימין? ("והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה").
תשובה – דווקא בעבודה המעכבת כפרה (כמו שבמצורע - הזאת השמן באצבע הכהן מעכבת).
ומה עם ר"ש (שמכשיר בקבלה) -
הרי יש עוד פסוק על קבלה, ששם כתוב כהונה ("והקריבו בני אהרן הכהנים" (=קבלה)) - אז למה מכשיר בקבלה?
תשובה:
1. לר"ש צריך גם כהן וגם אצבע.
קשה – 1. ר"ש בברייתא – מספיק אצבע/יד. (2. נוסיף - למה בקמיצה צריך ימין? נראה בהמשך).
2. רק אצבע.
(ולמה כתוב בפסוק של קבלה - "הכהנים" (בנוסף ל"בני אהרן")? ללמד שצריכים להיות בכיהונם (בגדי כהונה)).
קשה – 1. מה המקור לימין בזריקה בשאר קרבנות ? (בהם רק כתוב כהונה, וצריך ימין (ר' שמואל – ממשנתנו שמצריכה בקבלה, קל וחומר בזריקה)), והרי ר"ש רק חלק על הקבלה .
תשובה – אביי ר"ש חלק בברייתא גם בזריקה של שאר הקרבנות (אך מודה בחטאת).
(נוסיף - 2. מה המקור לקמיצה בימין? נראה בהמשך)
מקור מ"יד" לקמיצה בימין
לרבנן -
למה לרבא צריך ללמוד קמיצה בימין ממה שכתוב "יד", אפשר ללמוד מ"כהונה"? (ויקרא ב - "והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם...", ויקרא ט - "ויקרב את המנחה וימלא את כפו ממנה").
תשובה – אחד לקמיצה עצמה ואחד להכנסת הקומץ לכלי.
לר"ש -
את הקמיצה עצמה לומד מ"קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם" (וכפי שלמדנו בדף יא) – שלמד שאם מקטיר ביד – צריך בימין כחטאת, ומכאן נלמד שכל מה שעושה ביד בחטאת – צריך בימין.
ולגבי ההכנסה לכלי – הרי לא צריך ימין (כמו שבקלה לא צריך), ואולי לא צריך כלל (מחלוקת אמוראים במנחות כו.).
אז מה לומד מ"יד"? שגם במנחת חוטא צריך ימין (שלא אומרים – שלא יהא קרבנו מהודר).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
