ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- מעמד הר סיני ומתן תורה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל
רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמר נַפְשְׁךָ מְאד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלהֶיךָ בְּחרֵב בֶּאֱמר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן: (דברים ד, ט-י).
וכותב הרמב"ן על אתר:
רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים: ... הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה , הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו עיניך, הקולות והלפידים, את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו.
הרמב"ן כותב כי בפסוק זה מצווה התורה שלא לשכוח את מעמד הר סיני, את הקולות והדברים. גם בהשגות לספר המצוות מנה הרמב"ן מצווה זו כמצוות לא תעשה, ובהמשך פירושו על התורה שם כתב שהמצוה "והודעתם לבניך" היא מצוות עשה באותו עניין. בכך חלק הרמב"ן על הרמב"ם, שלא מנה מצוות אלו.
יש להבין כיצד יבאר הרמב"ן את המשנה באבות "כל השוכח דבר ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר השמר לך", ומכאן שפסוק זה עוסק באיסור אחר! קושי נוסף, איתו מתמודד הרמב"ן עצמו, הוא דברי הגמרא 1 "כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה בסיני שנאמר והודעתם..." על כך כתב הרמב"ן "ואל תטעה בזה... כי לימוד אמונת התורה הוא הלימוד בתורה".
מהו לימוד אמונת התורה? מבאר הרמב"ן כי הדגשת התורה על זכרון מעמד הר סיני הינה יסוד נצחיות התורה, משום שבה שמענו את דבר ה' באופן ישיר. אם קבלת התורה היתה ע"י אמצעי הרי היו יכולים לחול בה ספיקות, ואם היא קם נביא אחר ואומר אחרת היה מקום לקבל את דבריו. אך כיון ששמענו את דבר ה' ואת נבואתו למשה באופן ישיר הרי שאין לנו כל ספיקות באמיתות התורה ובנצחיותה.
בקשת ישראל - היטיבו כל אשר דיברו במהלך מעמד הר סיני מבקשים ישראל "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר אלוקים עמנו ונחיה ולא נמות" 2 , ועל כך אומר הקב"ה " היטיבו כל אשר דיברו " 3 .
על משמעות תשובת הקב"ה כותב המדרש רבה 4 :
"מהו הטיבו כל אשר דברו? חייא בר אדא ובר קפרא, חד אמר הטבה כהטבת הנרות וחד אמר הטבה כהטבת הקטורת ", מה הקשר בין בקשת ישראל לבין מצוות הטבת הנרות ומצוות הטבת הקטורת? שמענו לבאר כך: ההכנה גדולה מהמצוה עצמה - בהטבת הנרות יש דין מיוחד: הטבת הנרות כשרה רק ע"י כהן, בעוד שההדלקה עצמה כשרה גם במי שאינו כהן. יסוד גדול נלמד מכאן, שהטבת הנרות, שהיא הכנת הנרות להדלקה, גדולה מן ההדלקה - המצוה עצמה! והנה קבלת התורה לא כללה רק את עשרת הדברות ודברי התורה, אלא גם את ההכנה- החל מ"והיו נכונים לשלשת ימים" ועד הקולות, החושך, הענן והערפל שליוו את מעמד הר סיני. ישראל טענו שכיון שעיקר המצוה היא ההכנה אליה, הרי כבר השתתפו בקבלת התורה בעצמם, ועצם קבלת התורה יכולה להיות גם ע"י משה. על יסוד חשיבות ההכנה אנו למדים גם מדברי הגמרא 5 על הפסוק 'מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב - מה נאים רגליהם של ישראל כשעולים לרגל'. ושואלים על כך המפרשים: אמנם התורה מכנה את החגים רגלים, אך מה הקשר בין הנעל לבין שלשת הרגלים? יתר על כן, הרי אסור להיכנס להר הבית עם נעלים! 6 התשובה היא שעם הנעלים עולים לרגל, זו ההכנה למצוה והיא העיקר, ולכן דוקא אותה משבח הכתוב.
אסור לקפוץ מדרגות ללא הכנה
'וחד אמר כהטבת הקטורת' - מה המיוחד בהטבת הקטורת? בדרך כלל קרבן ששהה בלילה - נפסל, וזאת לבד מקטורת, והטעם "הואיל וצורתה בכל השנה כולה" 7 ומבאר רש"י "אינה משנה את מראיתה". הפיטום של הקטורת מעמיד אותה באותו מצב כל השנה. מהי המשמעות הרוחנית של דין זה? נאמר במשלי 8 "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכל דַּיֶּךָּ פֶּן-תִּשְבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ". דבש הוא דבר טוב, אך יש לאכול ממנו די, אחרת גם מה שהאדם אכל הוא יקיא. הגר"א מבאר שפסוק זה הוא משל ללימוד החכמה (על דרך הרמז - ד עה ב ינה ש כל): "העניין שאל תחכם יותר ואל תלך בגדולות ובנפלאות יותר ממך, פן תקיא כל אשר יגעת ולמדת". גם באופן רוחני יתכן מצב שבו אדם מלעיט את עצמו יותר מידי עד שהוא מקיא הכל, לפעמים יש סכנה שאדם יקפוץ וידלג במעלות התורה, בעוד שצריך האדם לעכל את מה שקיבל. ישראל אומרים שכבר קיבלו מספיק כדי שהתורה תתקיים בידם, ומאידך אם יוסיפו לקבל את השפע האלוקי ישירות מה' הם עלולים לא להצליח לקלוט את האור הגדול, שכן לא יהיו בידם כלים מספיקים. ואומר על כך ה' - ישראל צודקים, יש במה שישראל קיבלו מספיק כדי שהתורה תתקיים בידם.
ביקורתו של משה
כאמור, על שתי טענות אלו נאמר שאומר ה' "היטיבו כל אשר דיברו". אף על פי כן, רואים אנו שלמשה רבינו יש ביקורת על ישראל! בספר דברים 9 מתאר משה את בקשת ישראל: "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יאמַר ה' אֱלהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִינוּ". וכותב רש"י 'ואת תדבר אלינו - התשתם כוחי כנקבה, שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי'. כיצד יתכן שישראל מוותרים על זכות נפלאה כזו? "כי ראיתי שאינכם חרדים לקבל דבריו מאהבה. וכי לא היה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ממני?" מהי ביקורתו של משה? הרי הקב"ה עצמו אמר שכל דבריהם טובים!
באהבה - לא עושים חשבונות
רש"י רומז לתשובה במילה אחת: 'אינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה' . אמנם ישראל טוענים טענות אמת, אך מי שאוהב אינו עושה חשבונות, ושיקוליו הם אחרים. יש דברים שבשכל אפשר להבינם בצורה מסויימת, אבל כאשר אוהבים עושים גם מעשים מעל השכל. ניתן להבין את ביקורתו של משה רבינו בדרכים נוספות.
האדם נקרא מהלך
נאמר בזכריה 10 "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעמְדִים הָאֵלֶּה". האדם נקרא מהלך, עליו לעלות תמיד מדרגה לדרגה, בעוד שהמלאכים הם אמנם בדרגה גבוהה ביותר אך הם עומדים במקום, אין להם אפשרות לעלות או לרדת. על פי יסוד זה מבאר הגר"א את הפסוק במשלי 11 "ארַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה ": לא רק שמהותו של האדם היא ללכת ולהתקדם, אלא שאין לאדם כלל אפשרות לעמוד במקום, ואם הוא לא יתקדם הוא ממילא יפול. אדם אינו יכול לומר - כאן מילאתי את תפקידי , ומי שיאמר זאת לא רק שלא יעמוד במקום אלא יפול לעברי פי פחת, "כי אי אפשר שיעמוד בדרגה חדא". כיצד הדבר מתיישב עם מה שכתב הגר"א עצמו שאסור לאדם לקנות את התורה מעבר ליכולת הקיבול שלו?
אין גבולות בעבודת ה'
אכן, במה שנוגע לחכמה אסור לעלות מהר יותר מידי, אך לא זהו בלבד עניינו של הר סיני. בהר סיני נאמר 'ועבדתם את האלוקים על ההר הזה', ובעבודת ה' אין גבולות! על האדם לשאוף תמיד להתקדם עוד ועוד, ולא להסתפק במה שיש. אחת המטרות של מעמד הר סיני היא "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" 12 , וביראת ה' אין גבולות.
יתר על כן: הרמב"ם 13 שואל כיצד יתכן שכל ישראל שמעו את דבר ה', הרי "אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר", וכי כל ישראל היו ראויים למדרגת הנבואה? על שאלה זו עונים המפרשים - מעמד הר סיני היה מעמד חד פעמי, בבחינת 'אתערותא דלעילא', ואין הוא תלוי בכללים הרגילים. משום כך גם ניתנה התורה בשבת, שהיא 'קביעא וקיימא' - אינה תלויה במעשה אנושי אלא חקוקה בטבע המציאות. מעתה ניתן להבין את ביקורתו של משה רבינו - כיצד הסתפקתם במועט? אמנם בסדר הרגיל של המציאות אין קפיצות מדרגות, אבל מעמד הר סיני הוא ארוע מיוחד - מתנה חד פעמית!
מעמד הר סיני הותיר רושם נצחי
המדרש 14 אומר כי בשעה שהיו ישראל במדבר באו אומות העולם ואמרו 'מי זאת עולה מן ממדבר כתמרות עשן', ישראל יכולים היו להיות 'כתמרות עשן', לעשות דברים שאומות העולם אינם יכולים. והרי יש סכנה בקפיצות רוחניות? ממשיל זאת המגיד מדובנא לאדם שמשקיע כסף, יש סיכוי שירויח ויש סכנה שיפסיד. אך אם יש לו אב עשיר הוא יכול להרשות לעצמו לקחת סיכון. אש יכולה לשרוף ויכולה להאיר ולרפא - 'מקוטרת מור ולבונה', יש להם יתדות נאמנים ולכן אין מה לחשוש.
הגמרא 15 אומרת שלפני שילד בא לעולם בא מלאך, מלמדו את כל התורה ואח"כ סוטר על פיו ומשכח לימודו. לשם מה ללמד אם ממילא העובר שוכח הכל? מכאן נלמד שיש ערך ללימוד, גם אם הוא משתכח. זוהי גם עניינה של הטבת הנר - אחרי שמדליקים ומכבים את הפתילה קל יותר להדליקה שוב. עיקרון זה כותב גם כותב בעל ספר העיקרים על תחיית המתים - "אין ספק שהכח שקיבל שפע אע"פ שהסתלק הנה הכח ההוא יותר מוכן שיקבלו פעם שנית, כי העצים שנדלקו פעם אחת וקיבלו כח האש הרי הם יותר מוכנים לקבלו שוב". וכך גם ביחס לנבואה - מי שקיבל רוח נבואה פעם אחת אע"פ שנסתלקה הריהו יותר קרוב לה' ויכול לקבלה שוב ביתר קלות, משום שנשאר רושם. חוויית הפגישה עם ריבונו של עולם יש לה רושם נצחי, ולכן הצטער משה רבינו. גם אם ישברו הכלים, הזכיה בפגישה בלתי אמצעית עם ריבונו של עולם יש לה ערך גדול יותר, וסוף הכלים להיתקן.
לימוד חי - המפתח לזכרון
נחזור לדברי הרמב"ן. שאלנו כיצד יבאר הרמב"ן את המשנה באבות, האומרת שהפסוק 'השמר לך' עוסק בשכחת לימוד התורה? נתבונן: השכחה באה מאונס, אין היא נובעת מבחירה חופשית של האדם. כיצד ניתן למנעה? במעמד הר סיני קיבלנו מפתח לשאלה זו. במעמד הר סיני היו קולות, ברקים, אש ועשן. מה תפקידם? ניתן להבין זאת ע"פ דברי רב גידל בירושלמי 16 'האומר שמועה בשם אומרה יראה כאילו בעל שמועה עומד כנגדו'. הלימוד צריך להיות חי, כאשר לומדים דבר בשם אומרו צריך לדמיין מי מדבר, לדמיין את רבא ואביי ניצבים זה ליד זה ולוחמים את מלחמתה של תורה. כך גם הקולות במעמד הר סיני חקקו את זכרונו בלב ישראל.
^ 1 קידושין ל' ע"א.
^ 2 שמות כ, טז.
^ 3 דברים ה, כה.
^ 4 שיר השירים ב, ד ועוד.
^ 5 חגיגה ג ע"א.
^ 6 משנה ברכות פרק ט'.
^ 7 שבועות י"א ע"א.
^ 8 כה, טז.
^ 9 ה, כד
^ 10 זכריה ג, ז.
^ 11 טו, כד.
^ 12 שמות כז, יז.
^ 13 מורה נבוכים חלק ב' פרקים לב-לג.
^ 14 מדרש תנחומא ויקהל ז'.
^ 15 נידה ל' ע"ב.
^ 16 שקלים ב, ה.
^ 2 שמות כ, טז.
^ 3 דברים ה, כה.
^ 4 שיר השירים ב, ד ועוד.
^ 5 חגיגה ג ע"א.
^ 6 משנה ברכות פרק ט'.
^ 7 שבועות י"א ע"א.
^ 8 כה, טז.
^ 9 ה, כד
^ 10 זכריה ג, ז.
^ 11 טו, כד.
^ 12 שמות כז, יז.
^ 13 מורה נבוכים חלק ב' פרקים לב-לג.
^ 14 מדרש תנחומא ויקהל ז'.
^ 15 נידה ל' ע"ב.
^ 16 שקלים ב, ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
