ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- מעמד הר סיני ומתן תורה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל
בשיעור זה נעסוק בהסבר דבריהם של עם ישראל לקב"ה "נעשה ונשמע". בירור של כל עניין צריך להיעשות קומה אחרי קומה, ולכן נתחיל מרובד הפשט, נעבור לדברי חז"ל ולבסוף נתבונן מעט בדברי הראשונים והאחרונים, ובמשמעותם לימינו.
בשלשה מקומות אנחנו נפגשים בהתייחסותם של ישראל למתן תורה. הפעם הראשונה היא בפרשת יתרו, כאשר משה רבינו מציג כשליח ה' את עשרת הדברות לפני בני ישראל:
אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי, ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש... וגוי קדוש... ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וישב משה את דברי העם אל ה 1 '.
הקב"ה שואל את ישראל - האם אתם מוכנים לקיים את חוקי ה' ואז להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש? בני ישראל אינם חוקרים ודורשים, אלא מגיבים מיד בקבלת עול מלכות שמים.
הפעם הבאה שבה מתוארת תגובת ישראל לדבר ה' היא בסוף פרשת משפטים:
"ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרון נדב ואביהוא... ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה 2 .
על מה מדובר כאן? כותב רש"י בשם חז"ל שאנו נמצאים לפני מתן תורה, והמשפטים אותם קיבלו ישראל הם "שבע מצוות בני נח שבת וכיבוד אב ואם ופרה אדומה ודינים שניתנו להם במרה". גם כאן אומרים בני ישראל "כל אשר דיבר ה' נעשה".
הפעם השלישית היא בהמשך הפסוקים:
"ויכתוב משה את כל דברי ה'... ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם... ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" 3 .
משה כותב את כל דברי התורה מספר בראשית עד לפני מתן תורה, קורא את הספר באזני העם ואז אומרים ישראל "נעשה ונשמע ". מדוע הוסיפו ישראל דוקא כאן 'ונשמע', בעוד שלפני כן אמרו רק 'נעשה'? על פי הפשט, הדברים מובנים ביותר. כאמור, רש"י כותב בשם חז"ל שהפסוק "ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים" מתאר מה שהיה לפני מעמד הר סיני. אולם פרשני הפשט מסבירים שהמשפטים הם כל פרשת משפטים שנאמרה אחרי מעמד הר סיני, וישראל אומרים 'נעשה' - אם קיבלנו על עצמנו לפני שידענו, קל וחומר עכשיו. במקור השלישי נאמר שמשה כותב אחר כך את כל המשפטים ומקריא לפני העם, הם שומעים עכשיו את הכל מתוך ספר כתוב, ולכן הם אומרים 'נעשה ונשמע' , כי יש מאיפה ללמוד, כמו שכותב האבן עזרא בהסברו הראשון: "בתחילה סיפר להם וענו כל אחד כאילו קול אחד ועתה קרא באזניהם כל הכתוב ואז הוסיפו ונשמע, והטעם נעשה כל הכתוב ונשמע אותם תמיד שלא ישכח מפינו".
האבן עזרא כותב הסברים נוספים ברובד הפשט: "והגאון אמר כי הוא מוקדם ומאוחר" - הרי זה כאילו אמרו 'נשמע ונעשה'. "או הכוונה נעשה המצוות הנטועות בלב, ונשמע מצוות הקבלה", נעשה את המצוות שנפש האדם מתחברת אליהם ונשמע את המצוות הנתונות במסורת. "או נעשה כל המצוות שציוונו עד עתה, ונשמע כל המצוות העתידות. או נעשה מצוות עשה, ונשמע מצוות לא תעשה".
במה אנו מזינים את המוח?
נחזור לרעיון הראשון בו פתחנו, לפיו 'נעשה' פירושו נבצע, ו'נשמע' פירושו נלמד מתוך הספר. לפי הסבר זה יוצא שישראל קיבלו כאן על עצמם את מצוות לימוד התורה. 'בית הלוי' בביאורו על התורה מסביר, שיש שני סוגי לימוד תורה. יש לימוד כאמצעי, על מנת לדעת מה לקיים, ויש לימוד תורה לשם הלימוד עצמו, כדי לעסוק ולדעת את דבר ה'. אמירת בני ישראל 'נעשה' כוללת בתוכה את העשיה וגם את הלימוד לצורך עשייה, ואילו 'ונשמע' מתייחס ללימוד התורה הבא אחרי העשייה, לימוד תורה לשם לימוד התורה. על לימוד תורה כזה נאמר "ותלמוד תורה כנגד כולם" 4 .
פעם הסבירו לי שכאשר מסך של מחשב סגור - הוא כל הזמן פולט תמונות, אחרת הוא יתייבש. באופן דומה פועל מוחו של אדם, הוא כל הזמן עובד, אפילו בלילה. מעתה, השאלה אינה האם להפעיל את המוח אלא במה אנחנו מזינים אותו: בדברים שאינם מביאים תועלת לנשמה ולגוף, או בדברים שהם מחיים. כל סוגיא שאדם יעסוק בה, ואין זה משנה איזו, היא מזון שמחיה את האדם. לכן, אדם שלומד תורה הינו תמיד מלא חיוך, שמחה ואור.
מתוך כך נתבונן בדברי הגמרא במסכת שבת 5 העוסקת במתן תורה.
דרש רבי סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע.
למה קשרו מלאכי השרת שני כתרים? לאור דברי בית הלוי, הדברים מובנים היטב. בני ישראל קיבלו על עצמם שני דברים, את העשייה - ובכללה הלימוד לשם עשיה - וכן את לימוד התורה, המזון המוחי. על כך מגיע להם שני כתרים, כתר העשיה וכתר הלימוד.
בהמשך אומרת הגמרא:
אמר ר' אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להם מי גילה להם לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו? דכתיב ברכו את ה' מלאכיו עושי דברו לשמוע בקול דברו, ברישא עושי והדר לשמוע:
'נעשה ונשמע' הוא קוד סודי, ששייך רק למי ששייך לבחינה של מלאכי השרת. מלאכי השרת "עושי דברו לשמוע בקול דברו": מעלה אחת היא שעושים ואחר כך שומעים, והיא מעלה גבוהה מאוד, אבל אצל מלאכי השרת יש מעלה נוספת - העשייה היא אמצעי לתכלית של השמיעה. אנחנו נתמקד בדרגה הראשונה, שבה עושים ואחר כך שומעים.
נעשה ונשמע?
וכאן אנחנו מגיעים לשאלה הגדולה: מה פתאום 'נעשה ונשמע'?
מהי פשר פזיזותם של ישראל? הנביא מבקר אדם שמקבל על עצמו נדרים שאינו יכול לעמוד בהם "טוב אשר לא תידור משתידור ולא תשלם" 6 . דברי ישראל מעוררים התפעלות, אבל גם תמיהה מאוד גדולה. אדם שהולך לחנות נעליים אינו אומר 'אני אקח את הזוג הראשון', הוא מודד אותם לפני כן! ומה שנכון לגבי נעליים, ודאי נכון ביחס לתורה שהיא תורת חיים - היא מקיפה את כל החיים שלנו! שאלה זו מתבררת בהמשך הגמרא:
ההוא צדוקי דחזייה לרבה דקא מעיין בשמעתא, ויתבא אצבעא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא.
לימוד סוגיא בגמרא אינו דבר קליל, לפעמים אנחנו אוהבים 'לטעום' פה ושם - אבל סוגיא דורשת מאמץ מוחי רציני, ניתוח של שיטות, חילוקים והגדרות. כשאדם שקוע בסוגיא, הוא לא תמיד שם לב מה קורה סביבו. יש הרבה סיפורים על גדולי ישראל שהיו הולכים ברחוב, ופתאום הם התנגשו בעמוד ולא הבינו איך העמוד הגיע אליהם? אדם ששקוע בסוגיא מתרומם לעולם אחר, יכולות לעבור עליו עשרים וארבע שעות בלי שהוא ישים לב. וכך רבא, כשהיה שקוע בלימודו, שם את האצבעות מתחת לכסא והם דיממו, והוא לא שם לב. הצדוקי ראה את זה ולא הבין:
אמר ליה עמא פזיזא, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו כרישא! איבעי לכו למישמע, אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו!
הצדוקי תמה: איזה מן עם אתם? תכונת הפזיזות מאפיינת את העם שלכם. אתם עם פזיז, לא שקול, כבר הוכחתם את זה פעם אחת בהסטוריה שהקדמתם את פיכם לאזניכם באומרכם "נעשה ונשמע", ואתם עדיין אוחזים בפזיזות הקדומה הזו.
טענתו של הצדוקי היא טענה גדולה מאוד. למה לעם ישראל אין זמן לשלבים? למה הוא עט מיד אל המטרה? אותו צדוקי ראה שרבא מתעלם מן הגוף, מן הדברים הפשוטים, ולא הבין מה פשר הדבר. ענה לו רבא:
"אנן דסגינן בשלמותא" כתיב בן תומת ישרים תנחם, הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם:
מסביר רש"י: אנן דסגינן בשלמותא - התהלכנו עמו בתום לב, כדרך העושים מאהבה, וסמכנו עליו שלא יטענו בדבר שלא נוכל לעמוד בו". ד התום של הישר ינחה אותו בדרך הנכונה. לעומת זאת, אותם אנשים שהולכים בצורה עקומה עליהם נאמר "וסלף בוגדים ישדם". סילוף של דרך מעוקמת סופה ליפול.
מהי בעצם טמון בתשובתו של רבא? יש כאן עומק עצום, עם המון השלכות.
שתי המגלשות
בבריכה עם מגלשות מים, יש שני סוגי מגלשות: האחת מפותלת ומעוקמת, ואחרת חלקה ותלולה. אדם שאינו אמיץ במיוחד, יעדיף בפעם הראשונה את הבריכה המפותלת. הפיתולים נותנים לאדם את התחושה שהוא השולט בקצב ובכל שלב, הוא זה ששולט גם בשלב האחרון לפני ההגעה למים. לעומת זאת, המגלשה החלקה דורשת מהגולש לסמוך על המהנדס, שבנה את הבריכה בצורה כזו שלא יקרה לו כלום. הגולש מרגיש שהוא עף ברוח, ומישהו אחר מוביל אותו.
כאן בא לידי ביטוי ההבדל בין עם ישראל לאומות.
לתת אמון בקב"ה
הקב"ה בא לאומות והציע להם את התורה. לעשיו לא התאים הדיבר 'לא תרצח', ולישמעאל לא התאים הדיבר 'לא תגנוב' 7 . מהותו של עם ישראל היא לסמוך על הקב"ה, להיות מחוברים לקב"ה. הקב"ה רק מציע, עם ישראל רק מריח את האלוקות - ומיד עט למטרה. "תומת ישרים תנחם". הישרות, התמימות והרצון להתחבר לטוהר ולתורה האלוקית גורמת לו לדלג על הכל.
עם ישראל מרגיש שהבדיקות והבחינות פוגמות בדבר, כי הנשמה היא באמת מעל הכל, והתורה מתחברת אל הנקודה הפנימית ביותר באדם, הנשמה. כמובן שהתורה טובה לא רק לנשמה, אלא גם לנפש ולגוף.
מספרים על יהודי שהיתה לו בעיה רפואית גדולה, והוא הלך לרבי מקוצק כדי שיתן לו ברכה. אמר לו האדמו"ר 'כאן אין תחנת חלוקה של ברכות, תישאר כמה ימים, ונראה אם ידבק בך משהו'. אחרי כמה ימים בא גוי לרבי מקוצק ואמר לו: 'גרים אצלך כל מיני אנשים מוזרים, אבל הפעם מדובר ביהודי שהשיג שיא חדש. תראה מה הוא עושה על הגג!' הרבי מקוצק מסתכל, ורואה את אותו יהודי רוקד ושמח. אומר לו האדמו"ר, 'עכשיו, שהגעת לכזו דרגה, אני יברך אותך במה שרצית'. היהודי שומע, וצוחק. שואל אותו האדמו"ר - 'למה אתה צוחק?' עונה היהודי: 'אני כבר לא צריך, יש לי את הקב"ה'.
הנשמה "חולת אהבתך, אז תתענג ותתרפא והיתה לה שמחת עולם" 8 . עם ישראל יוצא ממצרים בצימאון אדיר, והקב"ה אומר - אני מציע לכם את המזון האלוקי, אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגי קדוש. בני ישראל אומרים מיד - נעשה, אפילו אם נשמע רק אחר כך. זה אנחנו, זו האמת שלנו. כאשר יהודי מרגיש שהוא מגיע לאמת שלו הוא כבר לא צריך את הבדיקות.
לעוט אל המטרה
התכונה של עם ישראל להגיע מיד למטרה טבועה בו עמוקות, אבל כאשר הישום שלה אינו ביחס לתורה ולעבודת ה' - יש בה סכנות גדולות. לפני מספר שנים התארחה אצלנו בשבת אשה גיורת מגרמניה, והיא פשוט לא הבינה איך עם ישראל מוכן לחתום על הסכם 'שלום' תוך יום אחד, אחרי שהורגים אותו שנתיים וחצי? 'אצל הגויים אין דברים כאלה, מאיפה אתם ממציאים את זה?' היא תמהה. זהו הצד השני של ה'עמא פזיזא'. צריכים שלום עכשיו, אז מדלגים על כל השלבים, וכבר עושים חגיגות. אותה תכונה של הרצון להידבק באמת המוחלטת באה לידי ביטוי גם באותם הדברים, שהם תחליפי מזון של האמת המוחלטת.
נתבונן בפירושו של הרב קוק על דבריו של רבא לצדוקי 9 :
כשרואים הקשבה רוחנית עליונה ההולכת ומתגברת על כל ההקשבות הגופניות עד שהיא מבטלתן ומשתקתן, אפשר לחשוב את התגלות כח זה בשני אופנים. או שהוא דבר זר הבא ומתפרץ נגד הכח הטבעי של חיי האדם שראוי לו לאדם להיות לכתחילה נזהר ממנו שלא יעבור את גבולו, כדי שלא יהרס את מוסדי החיים הגופניים שלו, או באופן אחר - שהוא התגלות כח עליון, משלים, שכל הכוחות הגופניים והנפשיים כולם מתעלים על ידו ומתוך כך הם בטלים אליו. ומתוך שהענין הוא באמת בא מיסוד של עליה כללית שהאמתיות הטבעית של החיים צריכה להביא אליו, החיים הם בטוחים מכל הירוס. ואדרבה, הם מוכרחים להיות בכללותם מוסיפים איתניות על ידי עלייתם למקורם היסודי, בשאבם שפעת חיים ממעינם המקורי.
כשיש לאדם דחף פנימי למשהו, יש שתי אפשרויות: או שמדובר ב'כריזה' ובבהתלהבות רגעית, או שמדובר בהתעלות שטובה לא רק לנשמה, אלא גם לגוף ולנפש. ההתעלות של 'נעשה ונשמע' היתה טובה לא רק לנשמה, אלא זהו מזון שטוב גם לגוף ולנפש שרוצים את החיבור לקב"ה.
'נעשה' כאמצעי ל'נשמע'
כהמשך לדברי הגמרא, נראה את דברי הספורנו:
נעשה ונשמע. נעשה לתכלית שנשמע בקולו, כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, כענין 'עושי דברו לשמוע בקול דברו'.
בעוד שהגמרא מדברת על דרגה שבה אנחנו מקבלים על עצמנו לעשות עוד לפני שאנחנו יודעים את התוכן, הספורנו מדבר על 'נעשה' כאמצעי. המימוש העצמי הגבוה ביותר של יהודי הוא לעשות את רצון ה', עם ישראל אומרים 'נעשה' כדי להגיע לדרגה של עשיית רצון ה'.
גם השפת אמת מסביר ש'נעשה' הוא אמצעי ל'נשמע', בדרך נוספת: על ידי העשייה, גם לימוד התורה, שהוא השמיעה, נעשה טוב יותר. ומכאן נגיע אל דברי רבינו יונה. באבות דרבי נתן 10 יש מאמר מעניין מאוד:
כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת, שנאמר נעשה ונשמע".
מהו הקשר בין 'נעשה ונשמע' לבין 'מעשיו מרובים מחכמתו'? ועוד נשאל, כיצד בכלל מעשים יכולים להיות מרובים מהחכמה, הרי הם נובעים ממנה? מסביר רבינו יונה:
... שיקבל עליו לעשות כל הדברים אשר יגידו לו חכמי דורו, לא יסור מהן ימין ושמאל כאשר ידע אותן, ועל פי התורה אשר יורוהו ועל המשפט אשר יאמרו לו ישתדל לשמרו ולעשותו, ומיד שיקבל על עצמו זה בלב שלם ובנפש חפצה מעלה עליו שכר כאילו קיים כל המצוות, ועל דרך זה אמרו 'כל שמעשיו מרובים מחכמתו'... 11
כשבני ישראל קיבלו על עצמם את התורה ואמרו 'נעשה' בלי לדעת מה כתוב בתורה, הם אמרו בכך שהם מוכנים לעשות לפני שהם יודעים - ונמצא שהם מחוברים לעשייה גם בלי הידיעה. הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, היא נחשבת עשיה, ולכן נכון לומר על בני ישראל שמעשיהם מרובים מחכמתם.
לסיום, נתבונן בדברי הרב קוק על 'נעשה ונשמע' 12 :
הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר - להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו, ואז נצעוד בעוז על דרכנו בכל מסילות החיים ובכללם גם כן בדרכה של התחיה הלאומית ובנין הארץ.
'לנער את עצמנו מכל התכחשות עצמית' - ההתכחשות העצמית היא תכונה יהודית קלאסית. בגלל שיש ליהודי נשמה גדולה, קיימת סכנה שאם הוא לא יהיה מחובר אליה - תהיה לו כלפיה התנגדות. לגוים אין תכונה כזו. ממשיך הרב:
כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועצמה.
מעמד הר סיני החזיר אותנו אל הטבע האמיתי שלנו, לעשות את הרצון האלוקי.
ועתה אחים כולכם צעירים וזקנים, בתעופה אמיצה נשוב לאותו הטוהר הנשגב שלנו. ונאמנים לעצם טבע נשמתנו, נעמוד כולנו לבצר את שבות שבותנו בארץ חיינו, על פי היסוד של הטוהר והאמון העצמי. נגלה בכל מפעלי החיים הכלליים והפרטיים את אותו הרז הכמוס מכל האנושיות כולה, המתענה ביסורי כחשותה לעצמה. ובת קול תפוצץ ממרומי הקודש עוד הפעם: "מי גילה רז זה לבני? רז שמלאכי השרת משתמשים בו! וכימי עולם נענה כולנו קול אחד חוצב להבות אש: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".
מסלול 'עץ הדעת טוב ורע' ומסלול עץ החיים
לכל אדם בעולם הזה יש בחירה בין שני מסלולים, כמו שהיה לאדם הראשון: 'עץ הדעת טוב ורע', או 'עץ החיים'. מסלול עץ הדעת טוב ורע פירושו להגיע לאמת מתוך התחככות עם השלילה, כמו במגלשה המעוקלת - אתה כל הזמן מסתבך ומתעקל, ומתוך כך מגיע לאמת. במסלול הזה יסעו להודו, לדרום אמריקה ולכל העולם, בסוף כשיגיעו לכומר בודהסטי ויבקשו ממנו ללמוד מיסטיקה הוא ישאל - 'מאיפה אתם?' וכשיענו לו 'מישראל' הוא יצחק ויאמר - 'קודם כל אני גם יהודי, שנית מהיכן לדעתכם למדתי הכל? הכל מיהודי תימני זקן בכפר במרכז הארץ. בשביל מה אתם באים להודו? אתם רוצים מיסטיקה, הדברים הפשוטים כבר לא מזינים אתכם? ובכן, כל המיסטיקה נמצאת בארץ הקודש'. המסלול השני הוא של עץ החיים, המסלול של 'תומת ישרים תנחם', בו הולכים כל הזמן לפי התורה. חלק גדול מהעולם בוחר במסלול של עץ הדעת טוב ורע. יש לדעת כי גם בו יגיעו כולם לאמת הגדולה, השאלה היא בכמה יסורים ובכמה פיתולים.
אנחנו חיים בתקופה שנקראת התקופה הפוסט-מודרנית. הפוסט-מודרניזם היא תופעה עם המון סכנות ובעיות, אבל היא יכולה להוביל בעתיד לתוצאה מאוד חיובית. הרעיון של הפוסט הוא שאין אמת מוחלטת, לכל אחד יש את האמת הפנימית שלו. העולם אינו מחפש סתם היגיון ונורמה, אלא משהו אמיתי ופנימי. לתופעה זו כאמור סכנות רבות, אבל היא יכולה גם להוביל אבל את העולם, אחרי מסלול ארוך, אל האמת הגדולה של 'נעשה ונשמע', כי האמת הפנימית של עם היהודי היא התורה.
מעמד הר סיני - כל שנה מחדש
הרבי מדסלר אומר שמעמד הר סיני חוזר על עצמו כל שנה מחדש. כך מסופר גם על הבית יוסף, שבאחד מלילות השבועות, בו הוא למד בהתמדה גדולה, ירדה אש מהשמים והוא אמר לתלמידיו שזו אש של מעמד הר סיני. יהי רצון שנזכה בשנה זו לקומה נוספת במעמד הר סיני, ומתוך כך נזכה בעזרת ה' לגאולה השלמה במהרה בימינו.
^ 1 שמות יט, ד – ח.
^ 2 שמות כד, א – ג.
^ 3 שם, ד- ז.
^ 4 פאה א, א.
^ 5 פח ע"א.
^ 6 קהלת ה, ד.
^ 7 עיין עבודה זרה ב ע"ב "שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה"; ועיין עוד ספרי לפרשת וזאת הברכה.
^ 8 מתוך הפיוט "ידיד נפש".
^ 9 עין אי"ה במקום.
^ 10 כב, א.
^ 11 רבינו יונה אבות ג, ט.
^ 12 מאמרי הראי"ה, עמוד 171.
^ 2 שמות כד, א – ג.
^ 3 שם, ד- ז.
^ 4 פאה א, א.
^ 5 פח ע"א.
^ 6 קהלת ה, ד.
^ 7 עיין עבודה זרה ב ע"ב "שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה"; ועיין עוד ספרי לפרשת וזאת הברכה.
^ 8 מתוך הפיוט "ידיד נפש".
^ 9 עין אי"ה במקום.
^ 10 כב, א.
^ 11 רבינו יונה אבות ג, ט.
^ 12 מאמרי הראי"ה, עמוד 171.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
