ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
מה מקומם של סיפורי הצדיקים בחינוך ועבודת ה'?
מצוה לספר
הרב יהודה מלמד שליט"א, ר"מ בישיבת רמת-גן
תחילתה וסופה של התורה סיפורי צדיקים. בתחילתה, סיפור תולדותיהם של צדיקים יסודי עולם - האבות, ובסופה, סיפור מעשיו ודבריו של משה רבינו. כשמסתלק הצדיק, משה רבינו, מסתיימת התורה. אין תורתנו עוסקת באמיתות מופשטות, ברעיונות ערטילאיים, אלא בספורים ובמעשים. מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח. מצוה לספר על עם ישראל, לספר על הצדיקים שבו, לספר תהילת ד'. ומהו הסיפור המעולה שאפשר לספר על עם ישראל ועל הצדיקים. זהו כאשר לא כשמציירים איך צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, אלא כשמספרים, איך הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מקיים.
בכל הסיפורים מופיע גרעין פנימי של נשמה עליונה המתלבשת בסיפור. כל התנסחות מחודדת, מוגדרת ומדויקת ככל שתהיה, לא תוכל לבטא את הנשמה הפנימית, כפי שמבטא אותה הסיפור. הנביאים הראשונים שבטאו דבריהם בסיפורים, גדולים מהנביאים האחרונים, שדברו בשבח מעשי ד' יותר בפירוש.
כשרצה ר' נחמן להביע את פנימיות התורה, בשפה שהנביאים דברו בה, סיפר סיפורי מעשיות. לדעת לספר סיפור זוהי מלאכה בפני עצמה. אין המספר מספר על משהו שכבר חלף עבר, אלא על משהו שנמצא כאן עכשיו, נוכח וחי. בספור חוזר אדם ומתאחד בנפשו, עם הדמויות עליהן הוא מספר, ואף השומעים רואים, כאילו בעל השמועה עומד כנגד עיניהם. כשהיה הרב צבי יהודה, מתחיל ללמד דבריו של אחד מרבותינו, בין אם היה מהתנאים כר' מאיר, בין אם היה מהראשונים כר' יהודה הלוי, היה פותח ומספר על אותה הדמות, ולא נחה דעתו, עד שהצטיירה בעיני השומעים, כעומדת לנגד עיניהם בכל הודה ותפארתה. וכמה מהם היו מספרים, שבאותה שעה היו אותן דמויות ואותן נשמות, משתקפות במראה פניו של הרב צבי יהודה.
הרב הנזיר היה אומר, שהחכמה העברית דרכה להופיע דווקא בשפה המשלית. לעולם איננו מתיימרים להגיד את הדבר כשלעצמו, אלא לתת משל וציור, שהוא פותח שער למה שמעבר לו. ספורים הם משל נפלא, שפירוש אחד לא יספיק לבארם, וכל מה שתמשמש בהם תמצא טעם נוסף. ומעלה יש בסיפורים יותר מאשר במשל, שגם לפשוטם של הסיפורים יש משמעות.
רצה הרב שתלמידי חכמים שבדור, ילמדו את עצמן לאחוז בעט, שתלמידי חכמים יביעו את עצמן בשפה ספרותית. ואם אולי ליכולת לספר ספורים, צריך נפש מיוחדת וכישרון מיוחד, וברוך ד' כוחות כאלה מתגלים לאט לאט, מכל מקום אין תלמיד חכם, יכול לפטור את עצמו מלהביע את רעיונותיו בשפה סיפורית. לא לומר רעיונות, אלא לספר אותם, ובכך לתת להם חיים. יתכן שמה שמכונה כתיבה מסאית, הולם את הצורך הזה. באופן זה כתב הרב את מאמר הדור, והדומים לו. ואף אנו, לא עלינו מלאכה ואומנות זו לגמור, אבל אין אנו בני חורין להיבטל ממנה. בדרך זו תחזור התורה ותהייה קרובה וחייה בלבבות.
להציג מודל לחיקוי
הרב אביחי קצין שליט"א, ראש ביהמ"ד לתורה של מכללת "שערי משפט"
חז"ל למדונו ש"גדול שימושה יותר מלימודה". בכך למדונו שהדרך המשפיעה יותר בלימוד התורה הוא המפגש עם תורה חיה, ולא רק עם זו הכתובה עלי ספר. כמובן שהמפגש המשמעותי ביותר הוא המפגש הבלתי אמצעי עם גדולי ישראל, אך גם למפגש עם קורותיהם והנהגתם של גדולי ישראל יש חשיבות גדולה.
אולם נראה שיש שתי המלצות שכדאי לאמץ בבחירת סיפורי צדיקים : סיפר לי לא מזמן תלמיד חכם אחד שהוא סיים את קריאתם של שני ספרים על גדולי ישראל. כל מה שכתוב בספר האחד, הוא אמר, גם אני הייתי יכול לעשות. ואילו מה שכתוב בספר השני, לעולם לא אוכל לעשות.
במילים אחרות, סיפורים העוסקים בהנהגות טובות, בהתמודדויות עם ניסיונות, ברגישות לזולת ובהקפדה ראויה באורחותיה של תורה, כל אלו הם דברים שיכול הקורא להתאמץ ולאמץ אל תוך הנהגתו שלו. לעומת זאת, ספרים שרוב עניינם ובניינם בסיפורי מופתים וניסים, יכול הקורא להתפעל ולהעריץ, אך לחקות אינו מסוגל.
נקודה שניה , הדגיש בזמנו הרב יצחק הוטנר זצ"ל, בעל ה"פחד יצחק". הרב הוטנר יצא כנגד מחברי ספרי הביוגרפיות המשרטטים תמונה "מלאכית" של גדולי ישראל. כאילו נוצקו מחומרים אחרים. מעולם לא חוו התמודדות, בוודאי לא כישלונות, ומסלול התקדמותם הרוחני היה של התקדמות בלבד. שרטוט שכזה יוצר תחושה בלב הקורא, בעיקר של אלו הצעירים, שהוא עצמו החווה התמודדות וקשיים שונה באופן מהותי מאותם גדולי ישראל. וממילא אין לו שום סיכוי לגדול ולהיות אדם גדול.
עלינו לדעת שגדולי ישראל היו בשר ודם ודווקא מתוך נקודת מוצא זו התמודדו ועלו להיות אותן דמויות הוד שכולנו מכירים. באופן כזה לא רק נתפעל מאותם גדולים, אלא ננסה לאמץ חלק מהנהגתם שלהם לתוככי אורחות חיינו שלנו .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
