ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- רפואה ושמירת הנפש
- שיעורים נוספים ברפואה
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן ז"ל
ברגעים אלו, עת אנו מתענגים על השבת, ממתינים בישראל כ - 1000 איש להשתלות איברים שיצילו את חייהם. בשנה האחרונה התבצעו בארץ רק 279 השתלות.
בישראל נפטרים בשנה כ- 150-200 איש, שיכולים להיות תורמים פוטנציאליים להשתלות איברים שמצילות חיים. מתוכם מצליחים לקבל הסכמות לתרומת איברים רק מ- 40 אחוז לערך, בעולם לעומת זאת מגיע שיעור ההסכמות לתרומה לכ - 70-80 אחוז מהנפטרים.
בארצות המערב, כשלושים אחוזים מהאוכלוסייה הם בעלי כרטיס תורם איברים. לעומתן, בישראל, רק 4 אחוזים חתומים על כרטיס "אדי" לתרומת איברים. אחת הסיבות לכך היא שבארץ ישנו אחוז גבוה מאד של יהודים דתיים ומסורתיים (ואפילו "חילונים"), שכשמדובר בנושא המוות הם נוהגים על פי דעת תורה, וממתינים למוצא פיהם של הרבנים. הרופאים היו מודעים לעובדה זו, ובשנת תשמ"ה פנתה ועדה רפואית לרבנות הראשית לישראל בבקשה לדון בזווית ההלכתית של ההשתלות. הרבנות הושיבה ועדה של גדולי ישראל, שבראשם עמדו הרבנים הראשיים דאז, רבותינו הגר"א שפירא שליט"א והגר"מ אליהו שליט"א.
בניגוד לחשש הרווח בציבור הרחב, הרבנים לא הוטרדו מהשאלה - האם יקום האדם בתחיית המתים ללא האיבר שתרם, שהרי הגוף בכל מקרה נרקב בקבר, ובכל זאת ה' מקים את האדם לתחייה. הרבנים דנו בשאלות של חשש רצח התורם או המושתל, ובשאלת ניוול המת. בתחילת עידן ההשתלות, מתו רוב המושתלים, מפני שגופם דחה את השתל. בעידן זה אסרו הפוסקים את ההשתלות, מפני פיקוח הנפש של המושתל. אולם, בשנת תש"מ הוכנסה לשימוש תרופה נגד דחיית השתל, ורוב ההשתלות הצליחו. מאז, הפכו ההשתלות לגורם מציל חיים, והשאלה צפה במלוא עוזה - האם מותר להשתיל איברים כגון: לב וכבד, שהדרך היחידה להשיגם היא מחולה שמוחו מת אך ליבו עדיין פועם? שאלה זו תלויה בקביעת "רגע המוות", שהרי אין דוחים נפש מפני נפש - אסור להרוג חולה הנוטה למות, אפילו בשביל להציל אדם אחר. אם מי שמוחו מת יוגדר כמת תתאפשר השתלת לב, אך אם כל זמן שאין "מוות לבבי" החולה מוגדר כחי, אסור להוציא את הלב מגוף התורם.
כמה מגדולי הפוסקים הכריעו לאיסור, אולם הגר"מ פיינשטיין וועדת הרבנים הנ"ל הכריעו להיתר. הרבנות התנתה זאת בקיום בדיקות מסוימות, שמוודאות את "רגע המוות" מבחינה הלכתית, ובשיתוף נציג מטעמה בועדה הקובעת רגע זה. כיום, לצערנו, עקב סירובם ויהירותם של הרופאים, תנאי הרבנות לא מתקיימים אוטומטית. (הנתונים באדיבות המרכז הלאומי להשתלות. הרקע ההלכתי עפ"י האנציקלופדיה הרפואית - הלכתית מאת פרופסור שטיינברג).
שאלתנו - האם מותר לתרום איברים מחיים או לאחר מיתה? והאם בתנאים הנוכחיים, כשתנאי הרבנות לא מקוימים, מותר מראש לחתום על כרטיס תורם - "אדי"?
הרב דב ליאור:
א. תרומת איברים מאדם חי - הנושא עלה על שולחנם של גדולי ישראל בדור הקודם. בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סימן כה, א"ק ז) הכריע על פי תשובת הרדב"ז, שאין אדם חייב לוותר על איבריו אפילו אם אין סכנה בכריתתו. אולם מותר לאדם לנדב איבר שלו להצלת חיים מסכנה ודאית, בתנאי שהרופאים יקבעו שאין הוא מסכן את עצמו בכך.
ב. תרומת איברים מנפטר - לדעת רוב גדולי הפוסקים מותר לקחת איבר מנפטר, כדי לשותלו באדם ולהציל בכך את חייו, וכמובן שצריך להקפיד שהדבר יעשה רק לאחר שהנפטר הוגדר כמת על פי ההלכה.
ג. חתימה מראש על כרטיס תורם (אדי) - לפי מה שידוע לי ושנמסר לי, נכון להיום קשה לסמוך על הרופאים, ויש חשש גדול של ניוול המת, לכן לשואלים אותי אני עונה, שלא לחתום מראש, ואם חלילה יתעורר צורך בדבר (לא עלינו), אזי יפנו למשפחה שתחליט בדבר בהתייעצות עם פוסקים מובהקים, אולם אין לחתום מראש.
הרב אברהם יצחק הלוי כלאב:
כיום הרפואה התפתחה, וישנה אפשרות להחליף איבר פגוע בחולה, ולהשתיל במקומו איבר תקין שנלקח מפצוע שאינו יכול לחיות, ובזכות האיבר הבריא יֵצא החולה מכלל סכנה וימשיך לחיות. השאלה העומדת בפני פוסקי ההלכה היא - האם ההשתלה מותרת?
מחד - ברור שאסור להרוג יהודי אחד כדי להציל יהודי אחר, גם אם הראשון עתיד למות כעבור זמן קצר, לפיכך אין לקחת איברים כגון לב, כבד וכדומה מהתורם כאשר הוא חי, כי הוא ימות בעקבות הוצאת האיבר. מאידך, אין תועלת באיברים שהוצאו מהתורם לאחר מותו, שהרי איבר מת אינו חוזר לחיות גם כאשר הוא מושתל באדם חי. לכן האפשרות היחידה היא להתרים איברים מפצוע אנוש, שליבו ונשימתו פועלים רק על ידי מכונות. אפשרות זו תלויה בשאלת "רגע המוות": האם מבחינה הלכתית פצוע ברמה כזו מוגדר כמת, והוצאת הלב או איבר אחר לא ממיתה אותו, מפני שהוא מת כבר ונשימתו ופעימות ליבו הם פעולות מכניות בלבד.
במסכת יומא (פה.) מבואר, שמי שאין לו נשימה באפו מוגדר כמת. ברם כיום יש מצבים, שגם כאשר אין נשימה באף, אפשר להאריך את חיי החולה. לפיכך הסכימו רבנים גדולים ומוסמכים, שכאשר המוח מת, כלומר שאין בו פעילות חשמלית, כפי שיש במוח חי המווסת את כל חיות הגוף, למרות שפעילות מחזור הדם והנשימה ממשיכות על ידי מכונות, האדם מוגדר כמת גמור. לפיכך, מותר מבחינה הלכתית ליטול מהתורם את האיברים הממשיכים בפעילותם גם לאחר מות המוח. (עיקרון זה הוכח בעזרת ניסוי. לקחו כבשה מעוברת שהגיע זמנה להמליט את עוברה, וחיברו את לבה למכונה שהפעילה את לבה. אחר כך חתכו את ראש הכבשה, כך שברור שהכבשה מתה, ובכל זאת העובר שבמעיה לא מת, כפי שקורה בכבשה מעוברת שמתה שעוברה מת כמותה. העובר ניצל והתפתח לכבש בריא רגיל כשאר הכבשים. הוכח, שיתכן שהאיברים ממשיכים לתפקד ע"י מכונה המזרימה את הדם לאיברים גם לאחר רגע המוות).
אולם, יש לציין, שלא כל פוסקי הדור הסכימו, שמיתת המוח כאשר שאר האיברים עובדים, נחשבת כמיתת האדם. לשיטתם, במצב כזה אין לבצע עקירת איברים מאדם עד שימותו כל אבריו.
בהשתלת איברים ישנה בעיה נוספת - מצווה לקבור את המת, ואסור להשתמש בו. אולם בכל זאת התירו משני טעמים - א. יש בהשתלת האיברים פיקוח נפש, ונדחית מצוות הקבורה מפניה. ב. מצוות קבורה היא לאבר מת, אולם איבר שחזר לחיות פקעה ממנו מצות קבורה, כשם שאין מצות קבורה במת שחזר לחיות.
אכן לקבוע שבאמת המוח מת, יש צורך שהדבר יתברר על פי אנשים יראי שמיים ונאמנים המומחים לדבר, שיאשרו זאת. במציאות הקיימת כיום הדבר קשה מאד לביצוע. לפיכך בשעה שרוצים לעשות מעשה צריך להתייעץ עם מומחי הלכה, כדי לעשות הכל כהלכה באמת.
שיעורים נוספים ברפואה קביעת ניתוח קודם שבת, יום כיפור ותשעה באב בדין מכניס עצמו לפיקוח נפש
מאמרי רץ כצבי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
