- מדורים
- לאמיתה של תורה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
כתוב בגמ' (שבת קיט:): "אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו". ר' אברום שפירא זצ"ל לימדנו את הגמ' הזאת, ושאל למה אין רפואה למכתו? ותירץ ע"פ הגמרא בקידושין (ל:), האומרת "בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין." "משל למי שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטייה על מכתו." התורה היא הרטייה, היא הרפואה לכל מכה. מי שמבזה תלמיד חכם – התורה לא נותנת לו רפואה, אין לו את ההגנה שיש לכל יהודי ויהודי כי הוא איבד את הזכות להגנה הזאת.
יתרה מזאת, המחאה לכבודה של תורה היא הליכה בדרכיו של הקב"ה. נאמר בזוהר (שמות סד.) שהקב"ה מוחל על כבודו ולא מוחל על כבודם של תלמידי חכמים. לומדים את זה מהנביא עידו כשבא אל ירבעם בן נבט שעה שהיה מקריב קרבן לעבודה זרה והקב"ה לא עשה דבר כדי למחות בירבעם על כך. אולם כשביקש לשלוח ידו בנביא – מיד "וַתִּיבַשׁ יָדוֹ" (מלכים א יג, ד)! אומר מכאן הזוהר שהקב"ה לא מוותר על כבודם של תלמידי חכמים – אפילו יותר מאשר על כבודו! עבודה זרה היא פגיעה בכבודו אבל פגיעה בתלמידי חכמים היא גדולה יותר. מכאן חיוב המחאה הגדול, המוטל על כל יהודי שמבין מה זה תורה, ועל כל יהודי שלומד תורה.
וצריך להגיד עוד דברים פשוטים. מדינת ישראל קמה בזכות התורה שלִמדה אותנו אלפי שנים בגלות לראות את הבית האמיתי שלנו כאן בארץ. בחוץ לארץ אנחנו אורחים, אנחנו זרים. פה, בציון, בית חיינו. למדנו להתפלל לכיוון ירושלים, לדעת שהתורה בחוץ לארץ היא תורה בגלות ותורה של ארץ ישראל היא תורה אמיתית, היא תורה במקומה (ספרי, עקב לז). תלמידי חכמים של ארץ ישראל הם תלמידי חכמים שבמקומם (ע"פ שבת קמה:), בזכות זה הצליחה הציונות להקים את מדינת ישראל. היה קונגרס מפורסם שקראו לו 'הקונגרס של אוגנדה' כשחשבו, כשהייתה איזה הוה אמינא לזמן קצר, להקים מקלט באוגנדה ליהודים שנמלטו מהפוגרומים. קם על זה רעש גדול באותו קונגרס ואחד מהצירים קם ואמר: 'אני יכול כעת לבטל את כל הקונגרס יותר ממה שהקונגרס יכול לבטל אותי', כי הזכות והיחס שלנו לארץ ישראל היא היסוד של כל הציונות. לא מקלט בטוח לעם ישראל, אלא חזרה לארץ שלנו, חזרה לבית חיינו, ועל זה קמה מדינת ישראל. מדינת ישראל חייבת את הקמתה לתורה ולכל אלה שלמדו במשך אלפי שנים את התורה הזאת; תורה של ארץ ישראל, געגועים לארץ ישראל, מסירות לארץ ישראל. לא לבנות בית בחוץ לארץ ולא להיות קבוע בחוץ לארץ, כמו שכותב החת"ם סופר (יו"ד סי' קלח) שמי שבונה בית אבנים בחוץ לארץ, על פי ספר חסידים (צוואת ר"י החסיד אות טז.) מסכן את חייו, כי הוא שוכח את ארץ ישראל. אסור להיות קבוע בחוץ לארץ. הקשר הקבוע שלנו הוא רק עם הארץ הזאת. אם כן מדינת ישראל תלויה בתלמידי חכמים.
מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל בשיעורי תנ"ך היה מזכיר שהמלכות והנבואה הולכות יחד וכשהמלך נאמן לנביא – מלכותו קיימת, וכשהמלך חותר לסור מדברי הנביא – הוא מאבד את מלכותו. וכן היה מזכיר שהתורה הקימה את המלכות, הנביאים משחו את המלכים לא להפך. ואם כך אולי יש מקום לחקירה, אבל חקירה שתלמידי חכמים צריכים לחקור האם הממשלה ממלאת את ייעודה, את שליחותה. לא הממשלה תחקור תלמידי חכמים. תלמידי חכמים הם היסוד של הממשלה, הם הזכות של הממשלה. בית המשפט, משטרה, צבא, הם זרועות של המדינה אבל המדינה היא ההוצאה לפועל של התורה והתורה היא היסוד של הכל. התורה לא כפופה לשום אדם ולשום כוח בעולם.
בחוץ לארץ, מפני גויים, אולי לפעמים נזהרנו בלשון. בארץ הזאת שהיא ארץ חיינו – פה אנחנו לא 'מוּרשים', אנחנו חייבים לומר את דברי התורה. כי ככל שהתורה יותר תתגלה – כך יהיה הגילוי האמיתי של עם ישראל, זה יקיים את עם ישראל. שום כוח שמושפע מתרבות של גויים, מניסיון למצוא חן בעיני אירופה או אמריקה או יהיה מי שיהיה – שום כוח כזה אין לו סמכות ואין לו רשות לבטל משהו מן התורה ואם הוא ינסה לעשות זאת – דבריו בטלים ומבוטלים. תורה בארץ ישראל היא תורה במקומה, תורה בגבורתה, וכאן התורה תתגלה ואין שום ספק שעם כל ניסיון להחניק את קולה של התורה – קול התורה יגבר יותר.
אני רוצה להוסיף עוד דבר קטן. במשך קרוב לעשרים שנה הציבור המיוחד שלנו, הציבור שמאמין בגאולת ישראל יחד עם התורה, נרדף בארץ ונפגע על ידי הכוחות של הממשלה, של השלטון, של אלה שמובילים. כך זה היה בגוש קטיף, כך זה היה בהר ברכה שהוציאו את הישיבה מה'הסדר', כך זה בפגיעה ברבנים שהאשימו אותם בזמן 'רצח רבין' בעלילת דם והיום זה נמשך הלאה. אני רוצה להזכיר לאלה שרודפים אותנו שהציבור החרדי לא מכיר במדינת ישראל כמדינה של עם ישראל, הוא לא מכיר שכעת מתממש חזון הגאולה. המדינה עומדת בזכות הציבור שלנו ומי שפוגע בו – שומט את הזכות שלו בכלל להיות כאן כי בלי תורה אין כוח של מדינה. את זה הבינו ראשי הממשלה הראשונים שלא היו שומרי תורה ולא שמרו מצוות, ואולי גם היו חסרים באמונה, כמו בן גוריון וחבריו והם הקפידו תמיד שבתוך הקואליציה יֵשבו תלמידי חכמים, יֵשבו אלה שמייצגים את התורה. הם הבינו את הצורך הזה. פתאום קמו אנשים שאיבדו את השכל הפשוט ביותר ואינם מבינים שהציבור הזה הוא סם חיים למדינת ישראל. הוא מחזיק את האוויר לנשימה של ארץ ישראל בידיים שלו. "אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ" (דה"י א טז, כב) הקריאה הזו מופנית לאלו שבחוץ שיפתחו את העיניים, שיקשיבו טוב למה שגדולים מהם אמרו, גם מהציבור שלהם.
אנחנו נתחזק בשם ד' אלוקינו, בשם אלוקי ישראל, וכל אלה שמנסים להרים יד, נקווה שבעזרת ד' יעשו תשובה שלמה בקרוב כי אם לא – כבר ראינו ורואים מה קורה לכל מי שפגע בגוש קטיף. ולא כדאי להם – וגם בחשבון פרטי לא כדאי להם – לנגוע בתורה כי לתורה יש מגן גדול; ד' אלוקינו איתנו "ואנחנו בשם ד' נזכיר" (ע"פ תהלים כ, ח) וד' יושיענו אמן כן יהי רצון.
"בִּצרונה ושכלולה של עָצמת עצמאותה האמתית של הרבנות"
מתוך כנס לאמיתה של תורה, קריית ארבע
הרב חיים ירוחם סמוטריץ | ט"ז אדר א' תשע"א
לכבודה של תורה ולומדיה
מתוך כנס לאמיתה של תורה, קריית ארבע
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ט"ז אדר א' תשע"א
לתקן את השורש!
מתוך כנס לאמיתה של תורה, קריית ארבע
הרה"ג דוב ליאור | ט"ז אדר א' תשע"א
לכבודה של תורה וארץ ישראל
הרב אליעזר ולדמן זצ"ל | תמוז תשע"א
מהי אמונה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
בריאת העולם בפרשת לך לך
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
מה הייעוד של תורת הבנים?
מצבים מיוחדים בטבילה – חלק א
באדיבות מכון התורה והארץ
רבנים שונים | תשע"ד
עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ
גליון 96
הרב ד"ר גבי אביטל | אלול תשע"ט
פרק א' חלק א'
י"ז טבת התשע"ה
בשביל הנשמה | י"ז טבת התשע"ה
הלכות והליכות "ימי השובבי"ם"
הרב יהודה לב | טבת תשפ"ב
נצחיות עם ישראל וסוד קיומם, במשך כל הדורות
נצח ישראל
הרב משה חביב | י"ז טבת תשפ"ה
מלאכת בישול חלק ו' – הגסה בשבת
מלאכת בישול חלק ו'
הרב אריאל כהן סקלי | כ' טבת תשפ"ה
עקירת הגלות ונטיעת הארץ, והקשר לשואה
לנתיבות ישראל סוף מאמר תשיעי
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ז טבת תשפ"ה
