ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
עם סיום פרשיות בניית המשכן וכליו נרצה להתבונן: מה מקומה של האמנות ביהדות ובעבודת ה' וממה עלינו להיזהר?
דרושים חכמי לב
הרב מרדכי ורדי שליט"א, רב הישוב ראש צורים וראש מגמת תסריטאות, ביה"ס לקולנוע מעלה
בנוגע לשאלת היחס אל האמנות נדרש בראשית הדיון לברר מהי אמנות, האם היא ממוקמת בבית המלאכה או בבית המדרש ומיהו האמן האם הוא בעל כישרון או איש רוח?
התשובה היא קשה, מכיוון שהגדרת האמנות היא מסובכת. המבלבל הוא שיש שני סוגים של אמנים. יש אמנים שהיכולות שלהם מוגבלות לכישרון מלאכה, ויש אמנים שהם אנשי רוח, שהאמנות היא כלי ביטוי לעולם פנימי עשיר. כדי להבחין בין השניים צריכים לימוד וחינוך לרגישות אמנותית. בצלאל בוודאי לא היה רק בעל מלאכה, ה' קרא בשמו כמי שראוי לעצב את המשכן, מפני חכמת הלב שלו. היכולת שלו לחשוב מחשבות בכסף, בזהב ובנחושת.
אבל מכיוון שהאמנות והבידור הם תחומים מצרניים שהגבולות ביניהם מטושטשים, נוצר מצב שבו, ככלל, היחס אל האמנות נקבע על פי המכנה הנמוך שלה. אמנות יהודית מקורית צריכה להיעשות על ידי אנשי רוח. אמנות של חכמת הלב היוצאת מאת אנשים גדולים חושבי מחשבות. זה צריך להיות בית מדרש שבו עורכים בירורים מוסריים בשפת האסתטיקה, זוהי שפה שהיא לא רק חכמת השכל אלא בעיקר חכמת הלב. וכלי הטיפול הם לא רק העיון השכלי אלא גם הרגש והדמיון. בית מדרש כזה יוכל להסעיר את בית המדרש המסורתי, ולהעניק לו חומרי בעירה לריבוי ממדים של תורה.
רבי נחמן מברסלב הבין את זה, הוא היה ענק רוח שמצא באמנות הסיפור דרך להרחבת כתלי בית המדרש. בעת הזו קורה משהו בתחום הזה. רבי נחמן זוכה היום להתחדשות ולהתעניינות רבה, בוודאי יש הסברים שונים לתופעה הזו. גם אי אפשר להתעלם מצימאון גדול של הדור הזה לאמנות. הסימנים מצביעים על דחף מלמטה, והשתוקקות לחומרי אמנות יהודית-ישראלית מקורית במוזיקה, בתיאטרון, בשירה, בספרות ובקולנוע. היכולת שלנו כציבור דתי-לאומי לתת מענה לצורך הזה מותנית בראש ובראשונה במתן ההכרה לאמנות כאגף של בית המדרש. אחרת הציירים יהיו ועדת קישוט, המוזיקאים יעשו שמח, המשוררים יחרזו חרוזים שנונים, והסופרים ישתעשעו במעשיות. זה דורש חשיבה ובירור מעמיק בכל שדרות החינוך. רק מתוך אלפי הנכנסים לחוג אמנות יצאו הבודדים שיביאו אור חדש.
הלכות אמנות
הרב דוד אברהם ספקטור, רב שכונה בבית-שמש, מחבר שו"ת אמנות
בדורנו יש התעוררות גדולה בארץ ישראל לאמנות יפה, כפי שכבר כתב לפני כמאה שנה, הראי"ה קוק לפרופסור בוריס ש"ץ, מייסד בית המדרש (לימים אקדמיה) לאמנות ועיצוב בצלאל: "ירושלים...דורשת יופי, אמנות, מלאכת מחשבת" (אגרות ראיה אגרת קנ"ח). והסכים עמו פרופסור ש"ץ והשיב לו (מועדי ראיה קפ"ז): "עוסקים אנחנו במלאכת מחשבת, בעבודת האמנות הקדושה מראים אנחנו את יופי עולמו של הקב"ה, את יופי ארץ ישראל."
כיום רבים מקיימים מצוות ישוב הארץ בהידור, "ארץ ישראל יפה", כפי שאמרו חז"ל (ברכות נ"ז) ש"דירה נאה וכלים נאים... מרחיבים דעתו של אדם". והסביר הרב קוק (עין איה שם), שכך "דרך הגידול (של אישיותו) הפרטי שבאדם, לא לבד ע"י השבת דעתו של אדם (ישוב הדעת) כי אם ע"י הרחבת דעתו". בדירה נאה בארץ ישראל מתקיים מה שנאמר בשירת הים (שמות ט"ו): "זה אלי ואנוהו" ולמדו חז"ל (שבת קל"ג): "התנאה לפניו במצוות: עשה לפניו סוכה נאה..." וכל שכן דירת קבע נאה בארץ ישראל.
כשטייל הרב קוק בשנת תרס"א במקום רבנותו השניה, בבויסק, עם תלמידו הרב ד"ר בנימין לוין בטבע מחוץ לעיר, כתב בשבתו על אחת האבנים על יד חורבות החומה את הקדמתו המפורסמת לשיר השירים (נוסח המקורי: "המזרח", תרס"ג, עמ' 352-354, "אלומה" תרצ"ו, עמ' 43-44 עם רקע היסטורי, עי' עולת ראיה ב, עמ' ג-ד): "הספרות, הציור החיטוב (הפיסול) עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעמקי הנפש האנושית. וכל זמן שחסר עוד שרטוט אחד הנגלה במעמקי הנפש החושבת והמרגשת, שלא יצא אל הפעל, עוד יש חובה על מלאכת המחשבת (עולת ראיה: "על עבודת האמנות") להוציאו". כמובן שהאמנות צריכה להיות כשרה: "על פי הוראת חכמי תורה גאוני ארץ ישראל המפורסמים באומה" (אגרות ראיה שם).
מותר לצייר אדם שלם דו-מימדי (שו"ע יו"ד קמ"א) אבל אין לעשות פסל תלת-מימדי או תבליט אדם שלם (שו"ת חת"ס ח"ו ליקוטים ס' ו') אלא יחסיר משהו ניכר ממנו (שו"ע שם), כגון קצה אוזן או קצה אף, וכן פרופיל מותר (אוזן אחת, עין אחת, ש"ך שם; חכ"א כלל פ"ה). אין לפסל ואפילו לצייר בצורה מלאה שמש, ירח, כוכבים וגלגל המזלות, אבל מותר, אם יחסיר או יסתיר חלק מהם, כגון ע"י ענן (שו"ע שם שלא כמהר"ם מרוטנבורג שמתיר ציור, כמובא בדרכי משה ועי' שו"ת דעת כהן ס' ס"ד שמתיר בדיעבד).
פשוט שהאמנות צריכה להיות צנועה, שלא תגרום להרהור (שו"ת יביע אומר ח"א ס' ז'; שו"ת אז נדברו י"א ס' נא. ועי' שו"ת עזרת כהן ס' קח; אורח משפט ס' כא, ב; אורות המצוות אוצרות הראי"ה ח"ד, עמ' 47).
באמנות ובעיצוב גרפי יכתוב השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה (רמב"ם יסודי התורה ו') בשינוי (רמ"א יו"ד רעו, י') ולא לשם קדושה (שו"ת משיב דבר ח"ב ס' פ'), כדי לא לבוא ליד איסור מחיקה ובזיון (שו"ע ורמ"א יו"ד רע"ו).
נזכה במהרה לנויו של עולם (זבחים נ"ד) עם הכרובים פניהם איש אל אחיו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
