ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- כלל ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר הי"ד
וצריך עיון , איך האחד יענש וכולם מתכפרים. אלא (- ביאר הרה"ג משה יחיאל צוריאל שליט"א -) כל צדיק וצדיק שקול כחלק מהציבור, אם יותר או פחות. בהתקפת ישראל על העיר עי מתו "כשלֹשים וששה איש" (יהושע ז', ה') - כ' הדמיון מלמד שלא מדובר על מספר מדויק. הרד"ק מביא מחז"ל שמת יאיר בן מנשה השקול כשלושים ושישה איש, רובה של סנהדרין. וכן "ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש" (שמואל א ו', י"ט) רש"י שם הביא מחז"ל: "שבעים איש שכל אחד היה שקול כחמישים אלף, או חמישים אלף איש שכל אחד שקול כשבעים סנהדרין". מכאן שיש צדיקים שבכוחם הרוחני הם מחזיקים בסגולה המונים המונים של כלליות עם ישראל. אין ספק שמיתת הצדיק מטביע רושם על העולם, העולם סובל "פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה" ויש פחות כוחות נפש לאלו שנשארו. וזה גופא משמש להם כפרה, כיון שקבלו מכה רוחנית כזאת שנעדרה מהם השפעת הצדיק. גם מדת הדין אינה ממשיכה לתבוע עונשם, כי נשארו יתומים בלי אב, ואינם אשמים כל כך על שגגותיהם כי חסר מהם אותו הכֹח הרוחני הסגולי.
אבל יש להקשות מהנאמר בסנהדרין (קיג:): "צדיק נפטר מן העולם, רעה באה לעולם. שנאמר 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק'". וכן מפורש בתענית (יא.) ומפרש שם רש"י: "מפני מה הוא מת, מפני הרעה נאסף הצדיק מפני שלא יצטער הוא ברעה ואחר שהיא גזרה מלפניו (ית' ואי אפשר לבטל אותה) ... ויש אומרים שהוא נאסף שאין הקב"ה רוצה שיבקש עליהם רחמים". הרי אין במשמעותם של המאמרים האלו שמיתתו תשמש לדור כפרה! ויש לומר שהעיון במקרא הזה יאיר לנו התירוץ. " ואין איש שם על לב... אין מבין", כלומר לא הספידו את הנפטר, לא העריכו את אישיותו, לכן מיתתו לא עצרה את הרעה המעותדת לבוא. "שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות" (סנהדרין קח:) ועוד ציינו חז"ל מאמר הנ"ל בעת בואה של פורענות כללית לדור "שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים, ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחילה" (בבא קמא ס.) ואמרו שם: "טיבותא הוא לגבייהו" מפרש רש"י: "שלא יראו ברעה העתידה לבוא". ונראה לומר תשובה יותר נכונה היא על-פי הגמרא (ראש השנה יח.): "כאן קודם גזר הדין, כאן לאחר גזר הדין" ובמיוחד גזר דין שיש עמו שבועה, ועל אלו נאמר שלא יראה את הרעה. ותשובה שלישית: ויוכל להיות שבכל זאת מיתתו מכפרת, למרות שעונש מסוים בא, אבל נמחל עוון הדור (בדומה לנאמר ביומא פו. שיש כפרה שבכל זאת נצרכת לה מידה מסויימת של ייסורין. מחמת מיתת הצדיק, הרעה הבאה היא מצומצמת).
וכך ביאר "אור החיים" הקדוש - בדרך הרמז - את פרשת שקלים (שמות ל', י"א - ט"ז), וזו לשונו (עיי"ש באורך): " בא הכתוב לגלות נסתרות לד' אשר יעשה בעולמו דבר שכל רואה יתמה, בהילקח איש צדיק ישר קודם זמנו יחצו ימיו כמשפט המתחייב לאנשי דמים ומרמה, ויבהילו רעיוני האדם לחשוב אחד מב' דרכים, או יכחיש בר מינן אושר הצדיקים כי אין טוב בעמל הא-לוהי, או יחשוב כי זה האיש מצפונו אינו כנגלה ממנו והורעה חזקתו לטוב אשר על כן אמר ד' 'כי-תשא את ראש בני ישראל' - פירוש: אם תראה שיסתלק ראש בני ישראל בלא עת, ולא יעלה 'בכלח כעלות גדיש בעיתו' (איוב ה', כ"ו; ועי' מו"ק כח.), הטעם הוא לפקודיהם, על דרך אומרם ז"ל (שיה"ש רבה א', ס') בפסוק (שיה"ש א', י"ד): 'אשכול הכופר דודי לי', ואמרו ז"ל (שם): 'איש שהכל בו', הוא כופר נפשם של ישראל, והוא אומרו: 'לפקודיהם', לשון חסרון, על דרך אומרו (במדבר ל"א, מ"ט): 'ולא נפקד ממנו איש', כי לצד חסרון ישראל שנתחייבו לזה אני נוטל את ראשם בעדם לכופר נפשם שלא ימותו כל ישראל ותתבאר גם כן לפקודיהם, על דרך אומרם בזוה"ק (זו"ח נד/א) בפסוק: 'כל העובר על הפקודים' - כל העובר על המצוות, לומר כי טעם החיסרון הוא לצד עוברם על מצות ד', ומעתה לא יחשוב אדם רע לא על המסלק למה, ולא על המסתלק כי נסתרו בלתי הגון.
ואמר ד' כי לצד שהדור הוא הגורם להילקח הצדיק, לזה צריך לתת כל איש ישראל כופר נפש הצדיק שמת בעדו, והוא אומרו: 'ונתנו איש כופר נפשו' - של המסתלק, או גם כן של הנשארים שירגישו בפטירת הצדיק שנלכד בשחיתותם, וכל אחד ישכיל כי חייב מיתה לשמים, ויתקן מעשיו, והוא מה שמפורש בדברי קבלה (נבואה - ישעיה נ"ז, א'): 'מפני הרעה נאסף הצדיק' - פירוש: אם הסובבים דבר הרגישו בחסרונו ותקנו מעשיהם, שלא תבוא, ואם לא הרגישו, כדי שלא יהיה בתוך הרעה שתבוא אחריו, ולזה ציוה ד' כאן: 'ונתנו איש ...', ואומרו: 'בפקוד אותם' - פירוש: לא יאחרו נתינת הכופר, אלא תיכף ומיד בפקוד אותם במעשה זה שנטל ראשם, כל אחד יתקן מעוותו, ואומרו: 'ולא יהיה בהם ...', הא למדת שאם לא יעשו כנזכר - יהיה בהם ... ואמר: 'בפקוד אותם' - רמז כי לא יאוחר העונש אלא תיכף לפקידה, וכן תמצא שבכל עת שיסתלק הצדיק רעה הבאה אחריו היא סמוכה לפטירתו (כמאמרם ז"ל סנהדרין קיג: עיי"ש), וכמו שראינו בעינינו בדורות הללו.
ואומרו: 'זה יתנו' - כאן פירש הכתוב מה היא כופר נפש שציוה לתת, ואמר: 'זה יתנו', יכווין אל ספר התורה דכתיב (יהושע א', ח'): 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', גם אמרו ז"ל כי הקב"ה לפניו כל היום מונח ספר תורה כמשפטו אשר ציוה למלך ישראל - 'והייתה עימו ...' (דברים י"ז, י"ט), והוא מה שהראהו באצבע 'זה יתנו' וסתמו כפירושו, שעל המונח לפניו תמיד ציוה ד', ובאמצעות מה שילמדו בתורה היא מגינה ומכפרת עוון ומרבה זכיות, כאומרם (פאה פ"א, מ"א): 'ותלמוד תורה כנגד' הכל, ואפילו היו ביד האדם עבירות רבות 'זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם' (ויקרא ז', ל"ז) - כאילו הקריב כל הקורבנות המכפרים (מנחות קי.), והוא אומרו: 'כל העובר על הפקודים' - שהם המצוות, זה יהיה לו לתיקון כל דבר.
... תיקון למי שאינו בן תורה, במה יתן כופר נפשו כי הוא בור ריק אין בו מים, לזה אמר: 'כל העובר ... יתן מחצית השקל' כיששכר וזבולון ... ורבים כהם אשר יחצון כספם לעמלי תורה ... בעד 'שקל הקודש' שהוא התורה".
* * *
"בואו בנים, נקים גדוד למלחמה בעמלק! ...
עמלק הכריז מלחמה על ישראל.
ודווקא בימי מלחמה מוכרחים לעסוק בתורה"
"אף-על-פי שאני מלמד לעצמי ולאחרים, שתהיה מידת השלום והחסד גברת התכונות בנפשותינו ובסגנוננו, מכל מקום חמושים אנו צריכים להיות למלחמת ד' בעמלק, הפנימי והחיצוני . והננו חייבים להכין לנו את הנשק הזמני ..." ["אגרות הראי"ה" ח"ב, עמ' רכ"ו (אגרת תקצ"ד), עיי"ש באורך].
תאור שמחת-פורים בבית מרן הגה"ק הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה, עם בני הישיבה, נמסר לנו על-ידי מר שבתי דניאל ["מחניים", י' אדר ה'תשכ"א (מובא ב"מועדי הראי"ה", עמ' רסג - רסה)]: " הרב, תלמיד ישיבת וואלוזי'ן, העביר את שמחת-פורים הוואלוז'ינאית לישיבתו, ישיבת מרכז-הרב. כשם שהיה חי במלוא-העומק, ימי שבתות ומועדות, כך חש בכל הוויתו את שמחת-פורים. ומה בין שמחת-תורה לשמחת-פורים? בשמחת-תורה היה לוהט באהבת תורה אינסופית ושמחתה, ואילו בפורים - הייתה השמחה ארצית וממשית יותר, שמחה מתוך בדיחות-הדעת. בשמחת-תורה הייתה השמחה פנימית, מובלעת בכל נפשו, בעוד שבפורים הייתה ניתזת מפיו השופע, השוטף כנחל, מעיניו הדולקות כשני פנסים עליזים, מהטפיפה הקלה של רגליו, מתוכן תורתו הפורימית.
השמחה האמיתית מתחילה לפנות ערב, עובר לסעודה, בני-הישיבה כולם ממהרים לבית-הרב. הרבה מסכות ... שאון של קולות-זמרה, סילסולי-חזנים, ניגוני-גמרא, נעימות המגילה. מלבד בני הישיבה באים רבים מיקירי ירושלים, רבנים ודיינים, עסקים וסופרים, באים לראות את גדול-הדור בשעת חדוותא עילאה.
הרב ממעט בשתייה, אבל מבוסם מתוקפו-של-יום, משמחתם של ישראל, כבכל שעת-התרוממות הוא משמיע שפע דברי-תורה מענין היום על ישראל ואומות העולם.
שמחתם של ישראל היא פנימית, מתרוננת בנשמה, בעוד ששמחתם של גויים היא חיצונית, שמחה מתוך תאווה הנדלקת ונכבית כהרף-עין - "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים", גילינו שונה במהותו מגיל העמים ...
נוהגים להתחפש בפורים. זוהי שעת-רצון להתגבר על השטן המקטרג, אנו נוהגים שעה קלה מנהג-עמלק, לובשים את מלבושיו, מתבסמים, קופצים ומתבדחים. הוא רואה בנו אחד משלו ומסיח את דעתו מישראל ... "חייב איניש לבסומי בפוריא" - חייב אדם להפר את מזימות עמלק ...
תוך-כדי-דיבור הוא מתנשא מכיסאו, ומתחיל לשיר בחדווה עצומה:"אל תירא עבדי יעקב" , אל תירא, אל תירא ... מתרגם את המילים לרוסית, ושר אותן באותה הנעימה, כדי לבלבל את דעתו של השטן. בשיחה שלאחר כך הוא מרבה לדבר בלשון מעורבת מילים רוסיות, גרמניות ואנגליות, והמילים הללו משמשות חומר לבדיחות-הדעת.
כשהשמחה מגיעה לשיאה, הריהו מתייצב בראש השולחן, ומתחיל את דרשת-הפורים הגדולה, שבה הוא מוכיח מכל מצוה ומצוה שבתורה, שחייבים להתבסם בפורים. בבקיאות עצומה ובחריפות מרובה הוא מוצא בכל מצוה רמז, דרוש, סוד ואף פשט לחובת-השתייה "עד דלא ידע".
בשנה ההיא השתולל הרשע בגרמניא. בתי-כנסיות שרופים. ראשים יהודים רצוצים. גירושים ושוד. הרב הריח את השואה המרגשת ובאה. לפתע-פתאום הוא קם, מטה את מגבעתו לצד אחר של הראש, מנהג בני-חייל, חוגר את אבנטו, ופונה בקול נגיד ומצווה - "בואו בנים, נקים גדוד למלחמה בעמלק!".
כולם מתייצבים בסך, והוא עובר על פניהם בצעדים מדודים ונמרצים, מפקד בלשון רוסית משובשת, ומוביל את הגדוד דרך מסדרונות הבית, כשהוא שר והחיילים אחריו: "מחה, מחה תמחה את זכר עמלק!" בגינוני-מצביא הוא עובר בין השורות ומתחיל לשיר בהתלהבות עצומה: "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו". העיניים לוהטות, הגוף רועד מהתרגשות וכולם צועדים אחריו בשירה ובזמרה. והנה הוא מפזר את ה"גדוד", חוזרים לישיבה, והרב מתחיל לדרוש על ההבדל בין ישראל ובין עמלק: "מנת-חלקנו היא פורענות. אבל 'אשרי העם שככה לו'. אף שהוא ניתן למרמס בכל העולם - אשרי לו, מפני שד' א-לוהיו". ישראל אינו חוטא לעולם. גם בימי המן לא חטא. 'הם לא עשו אלא לפנים, ואף הקב"ה לא עשה עימהם אלא לפנים'. יהודי מתחפש לפעמים כחוטא. בתוכו הוא טהור כבדולח. עמלק הכריז מלחמה על ישראל. ודווקא בימי מלחמה מוכרחים לעסוק בתורה - 'וילן יהושע בתוך העמק' - 'בעומקה של הלכה'. בעומק המלחמה האיומה בין טהרה וטומאה, נלון בעומק של הלכה ..."".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
