ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
למה היתה התורה צריכה להזכיר כאן את היחוס של קרח, מי היה אביו, מי היה סבו ואבי סבו?
ללמדך שכאשר אדם עובר עבירה, הוא פוגם לא רק בעצמו אלא גם את אביו ואבי אביו. וכך דורשת הגמרא בסנהדרין דף קט: קרח - שעשה קרחה בישראל שנבל הוא וכל עדתו בארץ. בן יצהר - בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, כלומר הכעיס את כל העולם. בן קהת - שהקהה את שיני מולידיו, בייש את מולידיו. בן לוי - שנעשה לויה בגיהנום.
הגמרא דורשת לגנאי את משמעות השמות של קרח ואבותיו. השמות הללו כשלעצמם ניתנים להדרש גם לחיוב: יצהר - שהאיר את העולם כצהרים, וכדומה. אך מעשיו של קרח גרמו ששמו ושמות מולידיו נהפכו לגנאי. שֵׁם הוא מהות, ולכל שם יש משמעויות שונות. לפי המעשים מתגלה מה מבטא השם. אילו זכה קרח, היו כל השמות נדרשים לשבח. אבל מאחר שחטא, גרר את אבותיו לגנאי.
הגמרא שואלת, מדוע לא נדרוש גם "בן יעקב" - שעקב עצמו לגיהנום. כלומר, מדוע לא הוזכר גם הפגם שנגרם ליעקב אבינו בגלל חטאו של קרח? אמר רב שמואל בר יצחק: יעקב ביקש רחמים על עצמו שלא יהיה נמנה עמהם, שנאמר: בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי, כלומר מפני שיעקב כבר התפלל מראש על כך.
נמצאנו למדים עד היכן מגיע הפגם של העובר עבירה. הוא איננו פוגם רק בעצמו אלא פוגם ארבעה דורות לפניו. וכשם שפוגם ארבעה דורות לפניו, כך גם פוגם ארבעה דורות שאחריו, שנאמר: "פוקד עון אבות על בנים על שילשים ועל רבעים".
וכאן אמרה תורה, שמדה טובה גדולה ממדת פורענות, שנאמר: "ועושה חסד לאלפִים". לעומת מדת פורענות שהיא עד ארבעה דורות בלבד, מדה טובה היא עד אלפיים דורות, פי חמש מאות לפחות. כי נפרש "עושה חסד לאלפים" שאין הכוונה רק למינימום של "אלפִים" שהם אלפיים, אלא הכוונה אלפִים רבים. נמצא שמדה טובה פעולתה נמשכת עד סוף כל הדורות.
נמצאנו למדים כי האדם הוא חוליה בשלשלת ארוכה של דורות. כל הדורות שלפניו יש להם חלק בו, ואם הוא נכשל ח"ו וחטא, יש לדורות שלפניו חלק בחטאו, וכן יש לו חלק בדורות שאחריו, וכשלונו משפיע על הדורות הבאים.
ומה שנאמר "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו", זה העונש בפועל, אבל מבחינה רוחנית יש פגיעה באבות בגלל בנים, ובבנים בגלל אבותם. ומדה טובה מרובה ממדת פורענות, ובן יכול לכפר על עון אבותיו ולתקן אותם, ואב יכול להציל את הדורות הבאים בזכותו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
