ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אפרת בת נעמי
בימי ספירת העומר מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. לפיכך נהגו ישראל מקצת מנהגי אבלות בימים אלו, שלא לשאת אישה ולא להסתפר ולא לקיים בהם ריקודים ומחולות של רשות. אמרו חכמים שסיבת מותם היתה "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה". והיה העולם שמם מתורה, עד שלרבים נדמה היה שאבדה תקווה מישראל. אולם רבי עקיבא לא התייאש, ולמרות האסון הכבד, חזר וקיבץ תלמידים חדשים ולימדם תורה, "והם העמידו את התורה" (יבמות סב, ב).
כאלף שנים לאחר מכן, בעת מסעות הצלב שהחלו בשנת תתנ"ו לאלף החמישי, רצחו הנוצרים באשכנז רבבות יהודים, ואף אסונות אלו התחוללו ברובם בימי ספירת העומר. כחמש מאות שנים לאחר מכן, בשנות ת"ח ות"ט לאלף השישי, שוב אירעו רציחות נוראות במזרח אירופה, רבבות ואולי מאות אלפי יהודים נרצחו, ואף פרעות אלו אירעו ברובם בימי ספירת העומר. לפיכך נטו באשכנז להחמיר יותר במנהגי אבלות אלו.
להרבות שלום בין תלמידי חכמים
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
314 - בענווה, לא בענבים
315 - להרבות שלום בין תלמידי חכמים
316 - לברך על בתי ישראל ביישובם
טען עוד
זמן מנהג האבלות
משך ימי האבלות הוא 33 ימים למנהג אשכנזים ו-34 ימים למנהג ספרדים. למנהג אשכנזים, בבוקר יום ל"ג בעומר נפסקים מנהגי האבלות, מפני ש"מקצת היום ככולו". ולמנהג ספרדים המנהגים נמשכים עד בוקר יום ל"ד, אלא שבמשך כל ליל ויום ל"ג בעומר עצמו מותר לשיר, לנגן ולרקוד, לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. אבל עדיין אסור להסתפר ולהתחתן עד בוקר יום ל"ד בעומר.
ימי חול המועד פסח ושבתות
יש לציין כי אף שגם ימי חול המועד פסח, וכן ימי השבתות וראש חודש נחשבים בכלל ימי האבלות, בפועל אין האבלות ניכרת בהם. שכן בימי חול המועד פסח מצווה לשמוח, וממילא מותר לשיר ולנגן (מ"ב תקכט, טז). וזה שאין מתחתנים בחול המועד פסח, אינו מפני מנהג האבלות, אלא שאין מתחתנים בחול המועד כדי שלא לערב את שמחת החתונה בשמחת החג (שו"ע או"ח תקמו, א). וכן אסרו חכמים להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו לפני החג (שם תקלא, ב).
וכן לגבי השבתות, אין מתחתנים ומסתפרים בהן רק מפני שאסור להתחתן ולהסתפר בשבת ולא מפני מנהג האבלות.
ואע"פ כן מחשיבים את ימי חול המועד והשבתות למניין שלושים ושלושה (לאשכנזים) או שלושים וארבעה (לספרדים) ימי האבלות. וכיוצא בזה מצינו לגבי אבלים היושבים שבעה, שהאבלות אינה ניכרת בשבת, ואע"פ כן גם השבת נספרת כאחד מימי השבעה.
מנהג נוסף באשכנז
עוד היה מנהג רווח באשכנז, לנהוג שלושים ושלושה ימי אבלות מראש חודש אייר עד ערב חג השבועות (יש נוהגים מל' ניסן עד ג' סיוון, ויש נוהגים מב' אייר עד ערב חג השבועות). כי העיקר הוא לנהוג בימי ספירת העומר 33 ימי אבלות, וכיוון שבסוף ימי הספירה אירעו עוד אסונות, ולעומת זאת בתחילת הספירה הימים שמחים יותר, שהם בחודש ניסן ובימי חול המועד, לפיכך נהגו להתחיל את האבלות מראש חודש אייר. ובארץ ישראל, בהשפעת מנהג הספרדים, כמעט כל האשכנזים נהגו לקיים את מנהגי האבלות בתחילת ימי הספירה. והרוצה להמשיך במנהג משפחתו - רשאי.
תספורת
כפי שלמדנו, למנהג ספרדים אין מסתפרים עד בוקר יום ל"ד בעומר, ולמנהג אשכנזים עד ל"ג בעומר. אלא שיש להוסיף כי הנוהגים על פי האר"י נזהרים שלא להסתפר עד ערב חג השבועות, ויש לזה טעם על פי הקבלה ולא מפני האבלות.
התספורת שאסורה בימי האבלות היא תספורת רגילה, שיש בה צד של שמחה אסורה, אבל מותר לגזור את השפם אם הוא מפריע לאכילה. וכן מי ששער ראשו המגודל גורם לו כאבי ראש או שיש לו פצעים בראשו, רשאי להסתפר בימים אלו.
תספורת לנשים וילדים
גם נשים בכלל איסור תספורת, אבל מותר לאישה להסתפר לשם צניעות, כגון אישה ששערותיה יוצאות מכיסוי ראשה - מותר לה לספרם. וכן כשיש צורך להסיר גנאי, מותר לנשים למרוט גבות ולהוריד שערות שבפנים.
גם את הקטנים אין לספר בימים אלו. ולצורך גדול, כדי למנוע מהם צער, מותר לספרם (ע' פניני הלכה זמנים ג, ו).
האם דין גילוח כדין תספורת
לדעת רבים גילוח בכלל איסור תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח. ורק למי שעלול להפסיד את פרנסתו אם לא יתגלח מותר להתגלח (כה"ח תצג, יט, אג"מ או"ח ד, קב). וכך נוהגים רוב בני הישיבות, שאינם מתגלחים בימי האבלות שבספירת העומר.
אולם מנגד, יש סוברים שיש הבדל יסודי בין תספורת לגילוח. בתספורת יש חגיגיות, וכפי שמקובל שאנשים מסתפרים לקראת חגים ואירועים חגיגיים. ואילו הגילוח בימינו הוא מעשה שגרתי, הנעשה כל יום או כל כמה ימים, ומגמתו להסיר את הזיפים המכערים את פניהם של הרגילים להתגלח, ולא עליו חל המנהג שלא להסתפר. ובמיוחד בערב שבת, ראוי להתגלח, כדי שלא לקבל את השבת באופן לא מכובד. וכך משמע מכמה מגדולי האחרונים, שלכבוד שבת היה ראוי להתגלח (מ"א תקנא, יד; באו"ה תקנא, ג).
והרוצים לסמוך על דעת המקילים רשאים, ואין למחות בידם. אולם נכון למעשה שכל אדם ימשיך במנהג אביו, או כפי שמורה רבו (פניני הלכה זמנים ג, ז).
ריקודים וכלי זמר
כיוון שנהגו בימי הספירה שלא להרבות בשמחות יתירות, כתבו האחרונים שבכלל זה יש לאסור ריקודים ומחולות של רשות (מ"א תצג, א). וכן נהגו לאסור נגינה ושמיעת כלי זמר.
מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן במסיבות של גויים לצורך פרנסתו, מפני שהוא עסוק בעבודתו ואינו שמח במיוחד. וכן מותר ללמוד וללמד לנגן בימי הספירה, הואיל ואין בזה שמחה (פניני הלכה זמנים ג, ח).
בשמחה של מצווה מותר לנגן כמקובל. לכן במקום שרגילים הכול להזמין תזמורת למסיבת בר מצווה, אם מסיבת בר המצווה מתקיימת ממש ביום הגיע הנער למצוות - מותר להזמין תזמורת (עיין פניני הלכה זמנים ג, ט).
שמיעת מוזיקה ממכשיר חשמלי ביתי
לדעת רבים, אין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע קולות זמר דרך מכשירים אלקטרוניים בלא ליווי תזמורתי - מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד).
לעומתם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך רדיו או שאר מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד, שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך מכשירים אלקטרוניים, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה, שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד, שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים, וקל וחומר ניגונים עצובים, אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר.
למעשה, הרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים עצובים ורגילים, אבל שירים שמחים אין לשמוע כלל. וגם שירים רגילים מותר לשמוע רק באוזניות או בתוך חדר, אבל בקול רם שנשמע גם מחוץ לחדר אסור, מפני שעוצמת הקול מגבירה את החגיגיות (פניני הלכה זמנים ג, י).
נראה שלכל הדעות, הנוהג ברכב וחושש שמא יירדם, רשאי לשמוע מוסיקה כדי לשמור על ערנותו.
קניית דברים שמברכים עליהם שהחיינו
מותר בימי ספירת העומר לקנות פרי חדש ולברך עליו 'שהחיינו', וכן מותר לקנות בגד חדש או רהיט חדש ולברך עליו 'שהחיינו', שיש הבדל בין ימי בין המיצרים שאין מברכים בהם 'שהחיינו' לימי ספירת העומר. ואמנם בקהילות אשכנז היו רבנים שהחמירו גם בימי האבלות שבספירת העומר שלא לברך 'שהחיינו', והמחמיר כמותם תבוא עליו ברכה. אבל בשעת הצורך רשאי גם המחמיר להקל. ואם ירצה להדר, ישתדל לחדש אותם ולברך עליהם 'שהחיינו' בימי שמחה, כגון שבת, ראש חודש או יום העצמאות.
נישואין ושמחה גדולה לאחר ל"ג בעומר
למנהג ספרדים, לאחר ל"ד בעומר ביום אין יותר שום מנהג אבלות, ומותר לערוך נישואין ולקיים חגיגות בלא הגבלה.
אולם למנהג רוב האשכנזים, אף שעיקר מנהגי האבלות נסתיימו בל"ג בעומר, מכל מקום נוהגים שלא לקיים שמחות גדולות ובכללם נישואין עד ראש חודש סיוון. וכמה סיבות לכך, ואחת מהן, שבאותם הימים אירעו באשכנז רציחות נוראות בעת מסעי הצלב וגזירות ת"ח ות"ט. לפיכך, אף שמותר לאדם לנגן בימים אלו בכלי זמר בביתו לשם שמחה, מכל מקום אסור לו להשתתף בהופעה של תזמורת או זמרים, מפני שאירוע כזה חגיגי במיוחד. וכן אסור לקיים חוג של ריקודי עם, מפני שאלו ריקודים של שמחה. אבל מותר לקיים חוג מחול אירובי, מפני שעיקרו נועד להתעמלות. בכ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, מותר לקיים שמחות גדולות ונישואין גם למנהג אשכנז.
כל זה לפי מנהג אשכנז הרווח, אולם יש סוברים, שגם יוצאי אשכנז רשאים לכתחילה לקיים נישואין בימים שלאחר ל"ג בעומר. ובשעת הצורך ראוי לאדם להתייעץ בזה עם הרב המקומי או רבו המובהק אם לסמוך על דעת המקלים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
