ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
אנחנו בצאת השבת, פחות מ"עת לעת" לקראת היום הגדול, יום הכיפורים. נראה כמה מאמרי חז"ל בענייני תשובה, מהגמרא במסכת ראש השנה דף טז ע"ב.
אמר רבי יצחק: ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואלו הן : צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה, דכתיב "וצדקה תציל ממוות". צעקה, דכתיב "ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם". שינוי השם, דכתיב "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה", וכתיב "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן". שינוי מעשה, דכתיב "וירא האלקים את מעשיהם", וכתיב "וינחם האלקים על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה". ויש אומרים: אף שינוי מקום וכו'.
ונבאר את הדברים. צדקה ראויה לקרוע גזר דינו של אדם, שכן כאשר אדם נותן צדקה לאחר הוא מקיים חיים, ועל כן הוא בעצמו זוכה למידה כנגד מידה, שגם רבש"ע עושה איתו צדקה ומקיים את חייו. צעקה - "יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין" (שם). מהי כוחה של הצעקה? מה מיוחד בה? אדם איננו אומר דברים בעלי תוכן, לא מסביר את עצמו, לא מבקש, אלא פשוט צועק. מהי המעלה שבזה? העובדה שהוא לא פונה אל מידת הדין אלא אל מידת הרחמים. מר לו והוא צועק. יש לזה מבחינה מסוימת ערך גבוה יותר מדיבור. זהו משהו כללי מאוד ללא תוכן מוגדר, מעומקא דליבא (מעומק הלב). הצעקה מעוררת רחמי שמים, כיון שהאדם נתלה ברבונו של עולם בלבד. אם האדם מסביר אפשר להקשות עליו מדוע לא השתדל וכדומה, והוא צריך להסביר, להתנצל ולתרץ.
שינוי השם - אדם משנה את שמו. קודם יצא גזר דין על אדם מסוים, וכעת הוא כבר לא אותו אדם. זהו שינוי במציאות. לכן יש נוהגים לשנות את השם לחולה. שם זה מהות. השם שקוראים לאדם זוהי מהותו. הגמרא בברכות דורשת על כך כמה וכמה דברים. למה קראו לרות רות? מפני שיצא ממנה דוד שריוהו לקב"ה בשירות ותשבחות. על ידי שינוי השם האדם מתחדש. וכן שינוי מעשה. האדם החליט להשתנות לחלוטין, לנהוג אחרת. הוא כעת אדם אחר.
כוחה של תשובת היחיד
עוד אומרת הגמרא שם בדף יז ע"ב:
אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, שנאמר "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו". אמר לו רב פפא לאביי: ודלמא (ושמא) לפני גזר דין? אמר לו: "ורפא לו" כתיב, איזהו דבר שצריך רפואה? הוי אומר זה גזר דין. מיתיבי: השב בינתים (בין ראש השנה ליום הכיפורים) מוחלין לו, לא שב בינתיים - אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו! לא קשיא, הא ביחיד הא בציבור.
כלומר, הגמרא חוזרת בה מדבריה ואומרת שאכן תשובה קורעת גזר דין רק לציבור, ואילו יחיד יכול להשפיע על גזר דין על ידי עשיית תשובה רק בין ראש השנה ליום הכיפורים. אמנם בהמשך מגיעה הגמרא לידי מסקנה שיש בזה מחלוקת תנאים, ומכל מקום ודאי שתשובה של רבים כן מועילה.
דתניא, היה רבי מאיר אומר: שנים שעלו למיטה וחוליין שוה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שוה – זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה. מפני מה זה נענה וזה לא נענה? זה התפלל תפילה שלימה - נענה, וזה לא התפלל תפילה שלימה - לא נענה.
שנים התפללו, אחד כיוון ואחד לא. מדובר במי שכבר יצא עליו גזר דין וכבר עלה לגרדום ואף על פי כן נענה.
רבי אלעזר אמר: כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.
כלומר, ההבדל בין שני האנשים הוא שעל אחד מהם עוד לא יצא גזר דין, ועל כן הוא נענה. אבל ת"ק סובר שאין הבדל בין לפני לאחרי גזר דין. כלומר, לדעתו תשובת יחיד מועילה אפילו לאחר גזר דין.
המעביר על מידותיו
בסוגייה שם (ע"א) מובאת עצה נוספת. "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר 'נושא עוון ועובר על פשע'. למי נושא עוון? למי שעובר על פשע" (שם ע"א). כלומר, מי שמעביר על מידותיו רבש"ע נוהג עימו מידה כנגד מידה - לא נוהג עימו במידת הדין אלא מוותר כפי שהוא מוותר לאחרים. ומסופר על רב הונא בריה דרב יהושע שחלה. נכנס רב פפא לבקרו וראה שמצבו כבר ירוד וביקש להכין לו תכריכים. לבסוף רב הונא הבריא, ורב פפא התבייש לראות אותו. שאל אותו רב פפא: מה ראית? ענה לו רב הונא: באמת כבר נקנסה עלי מיתה, הייתי למעלה בעולם האמת ועמדתי בדין, אך הקב"ה אמר שכיון שאני מעביר על מידותי כך גם יוותרו לי ולא ידקדקו אחרי.
דקדוק עם הצדיקים - האם זה הוגן?
אם כן הליכה לפנים משורת הדין מסלקת מעל האדם את מידת הדין. חכמים אומרים ש"הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה". ונשאלת השאלה: מדוע? הרי כל אחד יכול להיות צדיק ואם כן האם בגלל שאדם התעצל מלעסוק בתורה ומלעלות במדרגות הקודש ולא נהיה צדיק גדול - צריך לוותר לו? ואילו דווקא הצדיקים שהתאמצו ועלו מעלה מעלה צריכים לסבול? עונה הרב: זה ממידת טובו של הקב"ה. תחילה דנים את האדם על ביטולו מלימוד התורה. לא שזוהי השאלה הראשונה שהוא נשאל, אלא שעל ביטול תורה בא תחילה העונש. אחרי שמענישים את האדם על ביטול התורה כבר אין מקום להענישו על כך שלא היה גדול גם במידות ובמעשים טובים. שכן כך הוא גם הכלל בדיני המשפטים - אדם שפגע בחברו וקטע לו אבר - אין שמים [מלשון שומה] כמה יכול היה לעבוד עוד עם אותו אבר, אלא כמה אדם שווה עם האבר וכמה בלי ואומדים את ההפרש. צדיקים שלמדו תורה והתעלו - נידונים כחוט השערה על מעשיהם.
"מרדנו"?
היה מי ששאל את הרמב"ם: אף פעם לא מרדתי ברבש"ע ואם כן כיצד אני יכול לומר "מרדנו"? הרי אסור לשקר! אפשר ליישב בדוחק שאנו לא מתוודים באופן אישי אלא בלשון כללית על כלל ישראל. מכל מקום הדברים טעונים ביאור. אומר הרב, בכל חטא תלוי באיזה מדרגה האדם נמצא. יכול להיות אדם שלא הבין את חומרת המצוות והאיסורים ולכן עבר עבירה. לאחר מכן הוא שב בתשובה ומבין שהחטא היה שלא כהוגן ושב בתשובה, אז החטא נחשב באמת כשוגג. אילו אדם זה היה מודע לחומרת העבירה הוא לא היה עושה אותה. יש אנשים שלא רוצים לעשות עבירות ויודעים שהדבר אסור, אך לא מסוגלים לגבור על יצרם ולהימנע מהם. זה לא מזיד אלא מתוך ידיעה. לאחר מכן הם שבים בתשובה ומתוודים, שאם היו מתעלים למדרגת צדיקות גבוהה יותר והיו מפתחים בעצמם כוחות קדושה גדולים יותר זה לא היה קורה להם. אם כן כשאדם שב בתשובה הוא צריך לשוב למצב שהוא היה צריך להיות בו. הוא היה יכול להיות כזה שיודע תורה ומכיר בחומרת העבירות ולא נכשל. ואם היה מתעלה יותר היה יכול להגיע למדרגות גבוהות יותר ולהתגבר על יצרו. ויש אדם שנמצא במדרגה כזו שהוא בכלל לא יכול להגיע לידי חטא. אם צדיק כזה נכשל זה כמו מרד. עבירה לגבי אותו צדיק היא כמו מרד. אם כן, היות שעניינו של האדם לשוב למקום שהוא יכול להיות בו, כלפי המדרגה העליונה ביותר הזו כל עבירה היא מרד. לכן צריך אדם לומר "מרדנו", כי הוא יכול היה להגיע למדרגה כזו, וזה שהוא לא הגיע זה חיסרון.
כל אדם יכול להגיע למדרגה של צדיקות שלימה עליונה. זו אף הסיבה לכך שבכל שנה ושנה אדם חוזר ומתודה. עוונות שאדם התודה ביום כיפור אחד, לשנה הבאה הוא חוזר ומתודה עליהם. יש דעה בגמרא שזה לא נכון לעשות כך, שאם כן הרי הוא ככלב השב על קיאו. אך הדעה השניה אומרת שצריך לשוב ולהתוודות. ביום כיפור עצמו אנו מתפללים חמש תפילות ובכל תפילה יש גם חזרת הש"ץ. ובכל פעם מתוודים עוד פעם ועוד פעם, וזה לא מיותר, משום שאנו מתעלים עוד ועוד. כל וידוי ווידוי מוחק עוד שכבה של לכלכוך, של חטאים. כך אנו הולכים ומזדככים, הולכים ונטהרים. וכך שנה אחר שנה. בשנה הקודמת האדם לא היה במדרגה הזו ולא הכיר בחומרת העבירות כפי שהוא מכיר בה עכשיו, ולכן כלפי המדרגה שהוא נמצא בה כעת הוא לא התוודה מספיק. זהו עניינו של האדם - לעלות ממדרגה למדרגה. כך במוצאי יום כיפור אנו יוצאים זכים ונקיים לגמרי.
פעם שאלתי את מו"ר הרצי"ה זצ"ל - היינו בבניין הישן, ירדנו במדרגות ושאלתי - נאמר שהשב מאהבה זדונות נהפכות לו לזכויות. מצד שני כתוב שישנם ארבע חילוקי כפרה וישנן עבירות שהתשובה אינה מספיקה להן אלא יש צורך ביום הכיפורים, בייסורים או אף במיתה על מנת להגיע לכפרה גמורה. והרי הזדונות הופכים לזכויות ולא מקבלים ייסורים על זכויות! הרצי"ה ענה לי שיש שתי בחינות. מבחינה מסוימת העבירות נהפכות לזכויות, אך מבחינה אחרת צריך עוד מירוקים. הגמרא בערכין אומרת: היכי דמי ייסורים? כגון שהכניס את היד לכיס ויצאה לו מטבע לא כפי שרצה. כלומר הייסורים יכולים להיות מועטים מאוד. אדם כל כך מזדכך עד שגם זה נחשב עבורו ייסורים. תארו לעצמכם אדם ללא ייסורים - הכול חלק. הגמרא נפתחת לו בדיוק היכן שהוא צריך. הוא לא מאבד כלום ולא שוכח כלום. כל תנועה שלו מצליחה. זו המציאות השלמה. כל יציאה מהסדר נחשבת ייסורים. אדם שעשה תשובה מאהבה והזדונות נהפכו לזכויות הוא מאוד התעלה על ידי תשובתו, אך בכל אופן צריך קצת ייסורים - הם יכולים להיות מאוד קלים. הנשמה אכן נתעלתה אך הגוף דורש עוד מירוק.
יש מבארים שבאמת התשובה שעליה מדובר בארבע חילוקי הכפרה היא דווקא תשובה מיראה, אך בתשובה מאהבה אכן הזדונות נהפכות לזכויות.
מדרגות התשובה
יש מדרגות בתשובה. יש תשובה שאדם מחליט לא להיכשל יותר ובאמת מתכוון לעמוד בכל המשימות ולהחזיק עצמו חזק, הוא יעשה את כל הפעולות הנדרשות כדי שיצליח להתגבר וגם אם אי פעם יעמוד בפני פיתויים הוא יעמוד בהם. אדם צריך להכין את עצמו מראש ולחזק את עצמו, שלא יכשל גם כשיבואו גירויים, ולא רק לברוח מכל מיני מצבים שיכולים לגרום לו להיכשל, כגון חברה רעה ומקום מכשול. מדרגת ההתגברות הזו היא גבוהה מאוד, אך יש מדרגה גבוהה יותר. זוהי מדרגה שבה האדם אינו נאבק בנטיותיו אלא מהפך אותן בקרבו שתהיינה רק לטובה. עשיית דבר בניגוד לרצונו של ה' "מגעילה" אותו. לא הטעם של הבשר מגעיל אותו אלא עצם האיסור. זה בלתי נסבל בשבילו. זה מאוס אצלו. ולעומת זאת, הוא נמשך אחרי דבר מצווה. הוא אוהב את רבש"ע אהבת נפש, היא ממלאה את לבבו והוא רוצה לעשות כל מה שאפשר בשביל לעשות נחת רוח לרבש"ע. הוא לא צריך לפתח כוחות של גבורה ושליטה. אדם כזה כבר לא יכול ליפול. אין לו מאבקים. כשיש מאבקים תמיד יכולים להיות כשלונות, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". אי אפשר לקפוץ למדרגה הזו בבת אחת, יש שלבים בדרך. יש מצבי ביניים שבתחומים מסוימים אדם חושק בטוב ובתחומים אחרים הוא עדיין נלחם. אי אפשר לקפוץ למדרגה הזו, אבל יש לשאוף אליה ולהתקדם אליה תמיד. זו עניינה של התשובה בדור הגאולה, דורו של משיח - עבודת ה' מתוך חפץ, מתוך הכרה עמוקה, מתוך דביקות נפלאה, וממילא ריחוק מכל מה שאינו לרצונו של בורא העולם. אסור לקפוץ ואף לא לנסות לעבוד את ה' רק עם חשק, ואם אין חשק לזלזל בעבודה. יש לרצות לעבוד את ה' מאהבה, אבל חייב לעבוד בכל אופן גם אם עדיין לא הגיע לדרגה זו.. רק כשמגיעים אל המדרגה הראשונה בשלמות אפשר להמשיך למדרגה הבאה. אנחנו מתקדמים אל המטרה הידועה, אבל לפי המדרגות. קודם כל יש לכבוש את הכוחות, לנצח את החולשות, ליצור כוחות גבורה שיסייעו לנו לעמוד בפני המשיכה לחטא. ומאידך, יש לפתח גם כוחות לעשיית טוב, לא להתעצל מלשקוד על התורה או מלעמול בה - הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. בהתחלה הלימוד העמוק קשה מאוד, אך יש להתגבר על הקשיים ואחר כך יבוא החשק והרצון העצום להעמיק ולהשקיע בלימוד. כך מגיעים לעבודת ה' בשלמות.
עם ההכנות האלה אנו באים לקראת יום הכיפורים, היום הגדול הבא עלינו לטובה.
תשרי - חודש של התעלות
אנחנו נמצאים בחודש תשרי ומתעלים מראש השנה ליום הכיפורים ומיום הכיפורים לחג הסוכות, שהוא במדרגה של עבודת ה' מאהבה, וממשיכים עד לשמיני עצרת, שמחת תורה, שזהו שיא העלייה של החודש. בשמיני עצרת אין שום מצווה מיוחדת וזה בדיוק המיוחד בו. אנחנו רגילים תמיד במוצאי שבת שלפני שמחת תורה להזכיר לתלמידי השנה הראשונה שאי אפשר לוותר על החג הזה בישיבה. זהו חג של התורה, חג של בני הישיבה. זו לא שמחה חיצונית אלא פנימית מאוד של לומדי התורה. אנו מתעלים למדרגות עליונות, מבטאים את השמחה שלנו בתורה בצורה היותר עליונה שאפשר, בשמחה גדולה ועצומה. מכאן אנו שואבים כוחות מחודשים להמשך הלימוד במשך כל השנה הבאה עלינו לטובה. לכן אני ממליץ לכולם שלא להפסיד את היום הגדול הזה. נהיה יחד ונתרומם מעלה מעלה. ונזכה בעז"ה שהשנה הבעל"ט תהיה שנת שמחה, שמחת גאולה, שיבנה בה בית המקדש, "ותן חלקנו בתורתך".
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
