ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- חושן משפט
- עובד ומעביד
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עובד ומעביד
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
במחילה מהרב אשמח מאוד אם אוכל לקבל תשובה מהירה מכיוון שהצד התובע דורש ממני לשלם עד העשירי לחודש. ברור לי שלא מדובר בדיון כהלכתו ולא ניתן לפסוק דין תורה ללא שני הצדדים אך ברצוני לדעת מה דעת ההלכה במקרה והנתונים שהצגתי נכונים. לפני שרשמנו את בתנו לגן קיימה בעלת הגן מפגש התעניינות ובו החתימה את ההורים על מסמך שלא מחייב הרשמה על מנת לשריין מקום בגן, אציין שאשתי שהשתתפה במפגש לא הבינה את מהות ההתחייבות וחתמה על המסמך מבלי שקראה אותו ומבלי שקיבלה העתק. לפני ההרשמה קיבלנו מבעלת הגן הבטחות רבות לגבי כמות המטפלות, האוכל, צורת פעילות הגן (חלוקה לקבוצות), חוגים ובטיחות, ועל סמך אותן ההבטחות ביצענו את ההרשמה וכן על סמך בירורים שביצענו לגבי הגננת שיועדה לבתנו.
בעלת הגן לא עמדה כמעט באף אחת מהבטחותיה :
1. לא הוקמה קבוצה ייעודית לגיל של בתנו.
2. הובטח שבקבוצה תהיה גננת + סייעת, ובקבוצה הייתה גננת בלבד.
3. הובטחו לנו חוגים שבועיים שלא התקיימו.
4. הובטח לנו שיתוקנו מחדלי בטיחות שלא תוקנו.
5. תפריט המזון היה שונה ממה שהובטח.
6. הגננת של בתנו פוטרה ובמקומה בקבוצה הייתה סייעת בלבד.
על סמך כל האמור החלטנו להוציא את בתנו מהגן. לאחר שהודענו לגננת בצורה טלפונית כשבוע לפני חודש מרץ למניינם, הציגה בפנינו בעלת הגן את המסמך עליו חתמנו ובו נכתב:
"בכל מקרה של עזיבת ילד יש להודיע חודש מראש בכתב במידה וההורים יוציאו את הילד לאחר ה 1.3 מתחייבים ההורים בתשלום חודשי מלא עד סוף שנת הלימודים".
בעלת הגן מבקשת לקבל את התשלום לחודש מרץ לטענתה לפי משורת הדין מכיוון שלדעתה לפי הדין היינו צריכים לשלם על כל השנה. אציין שלא שילמנו עדיין את הכסף לגבי החודשים הבאים מכיוון ששילמנו כל חודש בנפרד. אנו לעומת זאת חשים מרומים ובמקח טעות. אשמח לדעת מה עלי לעשות.
תשובה:
לפי מה שאתה מתאר נראה, שכיון שבעלת הגן לא עמדה בהתחייבויותיה, להסכם ההתקשרות ביניכם אין תוקף. ולכן, אינכם מחויבים לסעיפים המוזכרים בו ובכללם להודיע חודש מראש, ואתם פטורים מלשלם על חודש מרץ למניינם. יש לדון בנפרד על ההוצאות אם לטענתה נגרם לה הפסד ישיר כתוצאה מן הביטול. לכן מומלץ על מינוי בורר מוסכם על שני הצדדים.
הרחבה:
א. החותם על שטר למרות שלא קרא את תוכנו מתחייב בכל הכתוב בו. וכך כתב הרשב"א (תשובות המיוחסות לרמב"ן סימן ע"ז) בעניין לווה שחתם על שטר הלוואה למרות שלא קרא את תוכנו:
"ועוד אני אומר לפי עיקר השאלה:שאפילו כשהמלוה מודה לו שאינו יודע לקרות, אי נמי שיש עדים שחתם עד שלא קראו, מכל מקום מתחייב הוא עתה בכל מה שכתוב בו. כיון שלא חשש לקרותו, וסמך על הסופר. שכל הסומך על נאמנות של אחרים, הלא הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו . והיינו טעמא דשליש. וגדולה מזו אמרו: בעל אומר לפקדון, ושליש אומר לגירושין, נאמן. וטעמא: דכיון שהוא יודע בשעה שהשליש הגט, שהשליש יכול ליתנו לאשה, אף הוא גמר בדעתו, וכתבו לשמה. ונותנו לגירושין, אם יאמר הנפקד: לגירושין הוא. וכל שכן הכא, שסומך על אחרים. אע"פ שאינו יודע מה שכתבו עליו. ולא חשש לקרותו, וחתם בחותם ידו. שהוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב בו. והרי הוא חייב בכל אותו חיוב, אע"פ שלא לוה , מדרבי יוחנן. דאמר (כתובות ק"א:): חייב אני לך מנה, חייב. כלומר: אע"פ שלא היה חייב לו. וקיימא לן כר' יוחנן".
הדברים הובאו להלכה בשו"ע חושן משפט (הלכות הלואה סימן מ"ה סעיף ג'):
"הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו".
ב. הספק שיש מקום לדון בו הוא האם יש להצמיד את התנאים למעשה הרישום לגן ולומר שגמירות הדעת במעשה הרישום הוא רק על דעת שהתנאים שנאמרו בעל פה יתקיימו, או לומר להפך שכיון שהתנאים נאמרו בעל פה ובזמן הרישום לא הוזכרו בכתב או בעל פה אזי חל הכלל "דברים שבלב אינם דברים" ואין לקשור ביניהם כך שגמירות הדעת הייתה אף ללא קיום התנאים.
לאחר העיון נראה שבמקרה הזה יש תלות בין קיום התנאים לגמירות הדעת במעשה הרישום, משום המבואר בשו"ע חו"מ סימן ר"ז שאם יש אומדנא דמוכח אין צריך כלל להזכרת התנאי ואם יש גילוי דעת גם אין צריך להזכרת התנאי בשעת הקניין. במקרה שלנו ישנה אומדנא ברורה שהרישום לגן נעשה על סמך ההבטחות של בעלת הגן. כמו כן, במקרה שלנו נאמרו התנאים סמוך לקניין ונחשב כשעת הקניין עצמו, ובנוסף לכך התנאים הם מגוף הקניין עצמו ולא תנאים חיצוניים, ואינו דומה לנידון בגמ' בקידושין מ"ט ע"א ולכן לא אמרינן דברים שבלב אינם דברים 1 .
^ 1.עוד בעניין 'דברים שבלב אינם דברים' עיין תשובות כ"ט-ל'.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.









