ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
א. גזירה על כותי
למדנו בדף ג שלאביי ורבא שחיטת כותי כשירה (לכתחילה – בהשגחה, בדיעבד – בבדיקה שהוא אוכל), וכן בברייתא שם ובדף ה.
אבל – רב חנן – ר"ג ובי"ד אסרו שחיטת כותי .
A. הבנת הגזירה – גם כשיש השגחה (ה: אמצע) ר' זירא – אולי אסרו רק כשאין השגחה? רב חנן – אם אין השגחה ברור שאסור! אלא – אסרו גם כשיש השגחה ! האם ר' זירא הסכים והאם קיבלו הגזירה - ר' זירא הסכים שהגזירה כללית. שהרי ראה את רי"ח ורב אסי אוכל משחיטת כותי (עם השגחה), והתלבט האם רי"ח לא ידע או לא קיבל את הגזירה, והכריע שלא קיבל , כי ה' שומר על צדיקים מלשגוג באכילה. והרי – יש עוד אפשרות – שהגזירה רק כשאין השגחה? אלא – הגזירה גם כשיש השגחה. רי"ח ורב אסי לא קיבלו הגזירה.
B. טעם הגזירה הראשונה (ו. 4+). כפי שר"מ גם גזרם על יינם – כי חלקם עבדו ע"ז (יונה בהר גריזים). הנחות: 1. שחיטת מומר לע"ז פסולה (כמסקנה של אתמול (ה:, בניגוד לרב ענן). 2. ור"מ ור"ג חוששין למיעוט .
C. שני שלבי הגזירה (ו. 4+) 1. ר"מ שלח את ר"ש ב"א לקחת יין מכותי, ואז עצר אותו ההוא סבא, ואמר לו שיתגבר על יצרו – "ושמת סכין בלועך, אם בעל נפש אתה" (ואז ר"מ גזר על יינם , ור"ג על שחיטתם ). מה הפשט – לעצור פיו מלשאול רב שלא יודע, וימצא רב אחר. 2. ר' אבהו שלח את רי"צ בן יוסף כנ"ל, ואמר לו ההוא סבא – "אין כאן שומרי תורה", וגזרו ר' אמי ור' אסי שהם כגויים גמורים (התקנה הראשונה לא התקבלה, כי היו מעורים בהם מדי), גם לעניין עירוב חצרות .
לסיכום - 1. רב חנן - אסור גם בהשגחה. 2. (ר' זירא בהו"א - אסור רק כשאין השגחה). 3. רי"ח ורב אסי – מותר (לא קיבל הגזירה). 4. רב אמי ורב אסי גזרו שהם כגויים גמורים.
ב. אגב "אין הקב"ה מביא תקלה על ידן" (ה. שליש תחתון)
A. הביאו יין דמאי בתערובת בפני ר' זירא ורב אסי, ורב אסי אכל. אפשר שהקב"ה הביא תקלה על ידו? בדק ר' זירא – ואכן לא גזרו על תערובת (אמנם אסור לערב לכתחילה).
[1. האם לא גזרו על תערובת? והתניא - והרי נתן לאשת עם הארץ סיר – אם שמה אפתה בו שאור ותבלין שלה – חושש לדמאי – אפילו שזה תערובת! תשובות: 1. כיון שאמר לה להשתמש, נחשב כלכתחילה. 2. עשוי לטעם לכן לא בטל וגזרו.
[ (ה. 3-) לגבי הרישא של הברייתא – אם נתן לה תבלין משלה, לא חושש שהחליפה (גזל) ומותר. והרי - 1. בנותן לחמותו עיסה חושש שתחליף? שם זה בגלל שהיא חמותו (תחליף אם יתקלקל). 2. כנ"ל בנותן לפונדקאית שלו? גם שם זה לטובתו (תחליף אם יתקרר). 3. והרי חוששים לגזל – שהרי אשת חבר לא תטחן עם אשת עם הארץ שמא האשה תאכיל אותה חיטה לא מעושרת? שם מורה היתר – כמו שהשור אוכל ממה שדש בו]].
המשך הסוגיא בשיעור הבא
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
