ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(כג: במשנה – כד: במשנה)
[עוד דוגמאות ל"כשר ב-A פסול בB" ולהפך. יש מבנה קבוע בגמרא – שהיה הו"א לעשות קל וחומר מאחד לשני, ולכן יש לימוד שפסול].
א. משנה - פרה בשחיטה ועגלה בעריפה
מקור:
פשט: דברים כא – "וערפו שם את העגלה בנחל", במדבר יט – "ושחט אותה לפניו".
מניין שגם מעכב? (שהרי לכאורה ניתן לעשות קל וחומר מאחד לשני להכשיר)
בפרה:
1. זאת חוקת התורה – דווקא בשחיטה כפי שכתוב בה.
דחייה – לגבי קידוש השעירים ביו"כ בקריאת שם בלי גורל (בק"ו משאר הקרבנות) לא הסתפקו ב"והיתה זאת לכם לחוקת עולם" אלא הצריכו לימוד ("ועשהו חטאת").
2. "העגלה הערופה בנחל" (מיותר) – רק זאת ערופה.
בעגלה:
"וערפו שם את העגלה" (מיותר, מהרש"ל) - דווקא בעריפה ולא בשחיטה.
ב. משנה - כהנים במומים ולויים בשנים
A. מקור
פשט – כהנים (ויקרא כא,יז) – "איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום, לא יקרב להקריב לחם אלוקיו". לויים - (במדבר ד) – מפקד הלויים היה מ30 עד 50, למשל "מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה, כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא" (פסוק מז).
מניין שמעכב (שלכאורה ניתן לעשות קל וחומר מזה לזה) -
"זאת אשר ללויים, מבן חמש ועשרים..." (במדבר ח, כד), כל ההקדמה מיותר ובאה ללמד:
בלויים – "זאת אשר ללויים..." – ולא מומים.
בכהנים – "זאת אשר ללויים..." – דווקא ללויים ולא לכהנים.
B. עוד על הלויים
a. הגבלת הגיל בלויים – דווקא לעבודת הפירוק, ולא בבית עולמים.
מקור:
ברייתא א – "עבודת עבודה ועבודת משא" – רק כשיש גם עבודת משא.
ברייתא ב (כד. 6-) – (רש"י) – "ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים" – כולם כאחד, גם זקנים.
הגבלה במקדש -
(ברייתא ב) מהמשך הפסוק "להשמיע קול אחד" – נפסלים בקול (רמב"ם – רק לשירה, לא לנעילת שערים).
b. גיל המינימום בלויים
בהרבה פסוקים – שלושים, ואילו ב"זאת אשר ללויים מבן חמש ועשרים שנה...".
מפשרת הברייתא – לומד מ25, עובד מ30.
[אגב, תלמיד שלא רואה ברכה בלימודו, מתי יתייאש:
ת"ק – 5 שנים (מהלויים), רי"ס – 3 (מלימוד הכשדית לדניאל וחבריו). (במה נחלקו – מאיפה ללמוד את שאר הלימודים, מהמשכן (קשה מהרגיל) או מכשדית (קל מהרגיל)?].
(כד. 6-)
C. עוד על גיל הכהנים
a. ברייתא ב – משתי שערות (וכן ברייתא ג-ד, ויש ב-ד מקור ("איש מזרעך לדורותם"),
עד שיזקין (גמ' – עד שירתת). (מדלגים מכד: 3-12).
b. ברייתא ג –רבי – מדרבנן מגיל 20, רב חסדא – "ויעמידו את הלויים (=כהנים, כריב"ל) מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת ה'" (עזרא ג). ות"ק – זה דווקא בעבודות כבדות ("לנצח").
שתי הבנות ברבי – 1. רק לכתחילה. 2. גם בדיעבד.
c. ברייתא ד – (כד: אמצע) – אחיו לא הרשו לו עד 20 לכתחילה, ויש 2 הבנות (תלוי בהבנות לעיל): 1. זה רבי. 2. זה רבנן – ומחודש שגם לדעתם לכתחילה לא).
D. נספחים שקשורים לגיל
a. (ברייתא ג) (כד: 12+) – לשליח ציבור ולברכת כהנים – נתמלא זקנו.
b. תנן התם – (כד: 3+) – ילד לעניין ששכבת הזרע לא נשארה לו בגיד – אם יכול לחלוץ ולנעול נעלו על רגל אחת (ור' חנינא עשה זאת בגיל שמונים בזכות שאמו שמה לו חמין ושמן).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
